תרגום חופשי ממאמר של ד"ר ג׳יל קוק עם אינטרפרטציה של צוות ספורט אנד ספיין פיזיותרפיה

לעיתים במהלך פעילות אנחנו סובלים מכאבים בגידים. הסיבות לכך יכולות להיות רבות ולכן גם הטיפול בכל כאב דורש התייחסות שונה. המומחים של ספורט אנד ספיין פיזיותרפיה מביאים לכם כמה מיתוסים נפוצים על טיפול בכאבים שמקורם בגידים, ומסבירים מה נכון ומה לא

1. על מנת להחלים הגיד שלי צריך מנוחה מוחלטת. אז זהו שלא!

צריך להפעיל עומס על גידים. העיקרון הטיפולי הראשון בכאב ממקור גידי הוא ניהול עומס. אסור להתעלם מהכאב אך גם לא להתייחס אליו כמגביל מוחלט לפעילות. אסור גם לשכוח שלכל גיד מחובר שריר והשרירים עובדים יחד בשרשרת על מנת לייצר תפקוד. הפסקת פעילות תגרור ירידה ביכולת הכללית, ובדיעבד בחזרה לפעילות עם עומס מוגבר.

2. הגיד שלי צריך טיפול פסיבי על מנת להגמיש אותו/לרכך אותו/להגביר אליו את זרימת הדם כדי שיחלים. אז זהו, שלא די בהם.

כל הטיפולים הפסיביים שנבדקו לא נמצאו יעילים בטווח הארוך. טיפולים כגון עיסוי עמוק, הנעה פסיבית, קרח וגירויים חשמליים, יעילותם היא זמנית בלבד ומשמשת להפחתת כאב.
זה לא אומר שאסור להשתמש בהם אך לא כטיפול בלעדי. יש לשלב את הטיפול הפסיבי עם הנעה והפעלה אקטיביים.
חשוב להדגיש שכל תוספת לשיקום המשפרת את יכולת ההעמסה וההפעלה האקטיבית כמו טייפינג היא חיובית. הטייפינג חייב לשנות את יכולת ההעמסה בצורה מיידית, אם הוא לא עושה זאת, צריך לנסות סוג טייפ או סגנון טייפ אחר.

3. זריקות לגיד מזרזות את הריפוי שלו. לא נכון. לעיתים הזרקות אף מזיקות.

יש סוגי זריקות שונים הניתנים לטיפול בגידים. הזרקות קורטיזון נמצאו יעילות רק לטווח קצר ואילו בטווח הארוך נמצאו פחות יעילות מטיפולים אחרים. הזרקות PRP לא נמצאו יעילות בשינוי הרקמה או בהורדת כאב.
מתי מפנים להזרקה? הזרקה מקומה רק לאחר שכל ניסיון טיפולי שמרני אחר (פיזיותרפיה מונחית) כשל.

4. סף הכאב שלי חזק ואני יכול להתעלם מהכאב ולהתאמן איתו. זה לא חד משמעי.

מקובל לחלק את הכאב לשלוש רמות על סולם שבין 0-10.
כאב ברמה 1-2 הוא בטווח הבטוח, 3-5 אפשרי. מעל 5, עצור!
בפיזיותרפיה מתייחסים לכאב במהלך הפעילות או אחריה. אם מדובר בכאב מתפתח שהולך ומתגבר, יש להוריד עומס.

5. גידים אוהבים מתיחות ומרבית הבעיות הגידיות מלוות בקיצור שלו. אז זהו, שלא!

אחד הדברים המזיקים ביותר לגיד הוא לחץ. מתיחה של מערכת השריר/גיד בדרך כלל גורמת ללחץ על חיבור הגיד לעצם, ולכן יש להשתמש במתיחות בזהירות ולא פעם אף להמנע מהן. כשיש תחושה של שריר מכווץ ניתן להקל עליו עם עיסוי עצמי או על ידי מטפל.

כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך

האם כל אחד יכול להיות מאמן?

ביקורת ציוד: ASICS FUZEX

6. עיסוי מקומי יעיל להזרמת הדם לגיד ומזרז את תהליך הריפוי שלו. לא תמיד. לעיתים ההיפך הוא הנכון.

גיד כאוב הוא לעיתים גיד מגורה בשלב הריאקטיבי של התהליך הפתולוגי שלו. בשלב זה עיסוי שלו רק יוביל לגירוי נוסף.
לעיתים נשיג הקלה זמנית אחרי עיסוי של הגיד, אך שימו לב אם בפעילות שנעשה לאחר העיסוי הכאב גבוה יותר, הרי שיעילות העיסוי מוטלת בספק. כמו שצויין בסעיף 5 עיסוי השריר המחובר לגיד אפשרי.

7. להדמיה תפקיד מהותי בתהליך האיבחון ועל פיה יותאם הטיפול האופטימלי. לא נכון.

מצב הגיד כמו שמתואר בהדמיות כמו MRI ואולטרסאונד אינו פרט משמעותי בהחלטה על צורת הטיפול ולכן בדרך כלל ההפניה אליה מיותרת והזמן שעובר עד אליה מבוזבז.
הקשר בין השינויים שנמצאו במבנה הגיד, רמת הכאב והירידה בתפקוד נמצאו נמוכים מאוד. ולכן ההמלצה היום היא לא לרוץ לבצע הדמיה, ולא להסתמך עליה בבחירת אופי הטיפול.
העדויות שיש כיום על יכולת הגיד לשאת עומס גם במצבים של שינויים ניווניים וקרעים קטנים, טובות מספיק על מנת שלא ניכנס לחרדה ונפסיק פעילות.

8. המשך אימון בכל רמה מגדיל את הסיכון שהגיד יקרע. המציאות מראה אחרת.

הכאב הוא גורם מזהיר חשוב, אם מתייחסים להחמרות בכאב בהורדת עומס, הסיכון לקרע נמוך. מעניין לציין כי למעשה רוב הקרעים קורים במטופלים ללא תלונות קודמות, וכי בבדיקת הגיד לאחר הקרע נמצאו בו שינויים מיבניים נרחבים.

9. אפשר לעשות קיצורי דרך בשיקום. לצערינו זה לא עובד.

צריך להיות סבלניים במהלך השיקום ולהקפיד על הגברת עומס הדרגתית. על מנת שהגיד יעבור שינוי משמעותי ביכולתו לשאת עומס, יש לקחת בחשבון לפחות 3 חודשי שיקום ואף יותר. גורמים היוצרים ירידה זמנית בכאב כמו שצויין בסעיפים 2 ו-3, בדרך כלל השפעתם נעלמת עם החזרת העומס.

10. התרגיל היעיל ביותר לשיקום גידי הוא תרגול אקסנטרי. לא בהכרח!

ידוע כיום שלכל כיווץ יש אפקט חיובי על הגיד ומה שמשמעותי יותר הוא רמת העומס ולא דווקא סוג הכיווץ. המקור לגישה זו הוא במאמר מסוף שנות ה-90 שהראה שינויים באולטרסאונד במטופלים עם כאב בגיד אכילס לאחר שיקום אקסנטרי. מחקרים מהשנים האחרונות הראו שגם לכיווצים נוספים יש השפעה חיובית על הגיד ולכן ההצמדות לכיווצים אקסנטרים אינה נכונה.
– כל תרגיל במהירות נמוכה, אפילו אם מוסיפים משקל אינו מעמיס על הגיד בצורה מסוכנת.
– רמת העומס הגבוהה ביותר שאנו מעמיסים היא כשאנו משתמשים בגיד כקפיץ. ריצה, קפיצה, שינוי כיוון. כיווצים אלו כוללים מרכיב פליומטרי שבו יש צימוד בין כיווצים שונים במהירות גבוהה.

11. כל הגידים זהים ולכן בניית תוכנית השיקום זהה. המחקר מראה אחרת.

אי אפשר להתייחס לכאב שמקורו בגיד האכילס לגיד הפיקה או ל-ITB בצורה דומה. שיקום הוא לא Cut & Paste המכנה המשותף: העמסה הדרגתית.

לסיכום, המסקנה כיום היא שהגישה היעילה ביותר לשיקום כאבים ממקור גידי היא שיקום מבוסס פעילות. התוכנית צריכה להיות הדרגתית ולשלב סוגי כיווץ שונים בעומס מתפתח מבחינת סיבולת, כוח, מהירות וכו'. על מנת שהשיקום יהיה מיטבי, מומלץ שהוא יבוצע בהנחיית פיזיותרפיסט.

 

המידע מובא באדיבות ספורט אנד ספיין פיזיותרפיה

 

Email this to someonePrint this pageShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Pin on PinterestShare on LinkedInShare on VK

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.