כיצד ללוות רץ אולטרה במירוץ

אחרי שרץ כמה מירוצי אולטרה וקיבל ליווי, המאמן שליו ברוש, השתתף השנה במירוץ סובב עמק על תקן מלווה. על הדברים שיכולים לעשות לרץ את המירוץ, והדברים שיכולים לקלקל לו את המירוץ, בכתבה הבאה

אם תשאל רץ אולטרה, האם אתה מוכן למירוץ התשובה הרווחת תהיה: אני יודע איך זה מתחיל, אבל אף פעם לא יודע איך זה יסתיים. המשפט הזה נכון בכל כך הרבה מובנים ותלוי בכל כך הרבה משתנים.
אנחנו לוקחים בחשבון שכל רץ אולטרה עושה הכנה נרחבת ומקיפה של חצי שנה בה הוא מתרגל שעות רגלים רבות, בוחר את התזונה הנכונה עבורו, בוחן את המסלול, ומתכנן אסטרטגיית ריצה בהתאם לתווי שטח. אך לחלק מהדברים אין לו יכולת השפעה כלל כגון מזג האויר – טמפרטורה נמוכה בלילות, שמש חזקה של 32 מעלות ביום, גשמים, וגם את זה צריך לדעת לנהל ובחוכמה.

בתור רץ, הדבר המרכזי שיש לך השפעה עליו הוא בחירת המלווה שלך. תפקידו של המלווה כל כך משמעותי בצליחת המרחק, מעבר להיותו איש שיחה לכל כך הרבה שעות, עד כדי כך שהוא יכול להפוך לך את המירוץ לקל יותר. הוא יהיה שם גם כשאין לך כוח לרוץ יותר, ויכריח אותך לשתות גם כשלא בא לך ואתה צריך.

ההקפדה שלו על תזונה במהלך הריצה חשובה ביותר. לרוב הרצים יש תחושת בחילה אחרי שעות של ריצה ולא בא להם להכניס עוד ג׳ל או תמר לגוף, למרות זאת התזונה היא הכרחית להמשך המסע, ולכן אסור למלווה לוותר על תזונת הרץ, אלא לאזן בין רצונות הרץ לבין התחשבות בפזיולוגיה, ואף להכריח אותו לאכול בשעות קשות אלו.

הכרת הרץ והיכולת שלו היא הכרחית – לדעת מתי מגיע משבר מנטלי ומתי המשבר הוא פיזיולוגי. לדעת מתי אפשר לוותר לרץ על הריצה ולאפשר לו ללכת, ולדעת מתי להרים אותו ולהריץ אותו. הסנכרון צריך להיות מושלם, ורק בחירת פרטנר נכון שהתאמן איתך וקשוב לך יכול להפוך את זה לקל יותר.

לפני שנתיים עשיתי 100 ק"מ בסובב ובחירת הפרטנר שלי היתה מוטעית. בחרתי אומנם רץ ביכולות שלי (לפחות לסיבוב השלישי שבו אני פחות מהיר), אך הפרטנר לא היה קשוב לי ואף עיכב אותי. באופן אירוני הוא הגיע חצי שעה אחריי לקו הסיום כי הלך לאיבוד בדרך.

שנה אחר כך הגיע התיקון ובחרתי במלווים שפשוט תיקנו לי את החוויה. ליאור לביא שרכב על אופניים והיה כל-כך קשוב לצרכים שלי, ושרית לבנוני שהיתה סבלנית ונעימה בהקפה האחרונה גם כשלא היה לי כוח לחייך יותר.

השנה החלטתי להעניק את המתנה שאני קבלתי ולהעצים אותה, וליוויתי את קרול חן שהשתתפה במקצה 200 ק"מ בסובב עמק. פגשתי אותה בק״מ ה-150, ראיתי שהיא סובלת וכואב לה (כמו לכולם בשלב הזה), מיד לקחתי את התיק ממנה להקל על התחושה של לסחוב משהו איתך עוד 8 שעות.
ראיתי שהקצב שלה החל לרדת ועברנו להליכה, ובהתייעצות איתה בחרתי לה את אזורי הריצה, ובכך המשכנו לרוץ את רוב הריצה כאשר בעליות אנחנו הולכים (גם הפחות קשות) ובמישור ובירידות אנחנו רצים. הקפדתי על שתייה מרובה שלה, וחסכתי לה זמן בתחנות כאשר היא ממשיכה להתקדם ואני מביא לה את כל מה שהיא צריכה: איזוטון, קולה, בננות, ובייגלה.

בתור מי שהיה בשני צידי המתרס אני יכול לומר שההנאה לא פחותה. זאת זכות גדולה להיות מלווה.

לסיכום, אני חושב שלמלווה אחריות גדולה על הכתפיים בהצלחת המירוץ. בחירת המלווה היא דבר שאין לזלזל בו. אל תבחרו מלווים מתוך שיקול חברי. עשו זאת מתוך בחירה מושכלת ומודעת שהוא האדם שצריך להיות אתכם במקום הזה ובשלב הזה. תוודאו שהיכולת הגופנית שלו תואמת לשלכם (בשלב שאתם נמצאים בו) כדי שלא תתעכבו.

יש סיכוי טוב שמי שרץ אולטרה בעברו יבין אתכם טוב יותר ויהיה רגיש לצרכים שלכם, אך זאת לא חובה. התאמנו איתו מספר אימונים כדי שתוכלו לדעת בוודאות שהוא מכיר אתכם ורגיש לצרכים שלכם.

והכי חשוב, חבקו אותו בסיום.

שליו ברוש הוא מרתוניסט, אולטרה-מרתוניסט ומאמן ריצה 

כתבות נוספות של שליו ברוש

תוכנית אימונים למרתון ראשון
 כיצד לבחור נעלי ריצה
תוכנית אימונים ל-5 ק"מ
תוכנית אימונים ל-10 ק"מ
תוכנית אימונים לחצי מרתון