מחשבות מידפאקריות על בחירת מרוץ מטרה

כיצד נבחר מרוץ מטרה בצורה הטובה ביותר? נמרוד בשן מדבר על תהליך קבלת החלטות בדרך אל היעד השנתי שלכם, והדברים שמשפיעים עליו

לא מזמן כתב גדי כתבה מצוינת על תהליך בחירת מרוץ מטרה והשיקולים שצריכים להילקח בחשבון במסגרתו. האמת, שהכתבה הזו די זרקה אותי ללופ, גרמה לי לחזור אל שולחן השרטוטים, לזרוק את כל מה שהיה שם ולהתחיל לתכנן את השנה שלי מחדש.

כמה שבועות אחרי, השולחן עדיין מבולגן ושרטוט של השנה הקרובה שלי אין שם, רק חירבושים ומנה גדושה של ספק עצמי. הסיבה היא שהכתבה של גדי חידדה לי שוב עד כמה בחירת מרוץ מטרה והתוכנית לשנה הקרובה היא החלטה חשובה למדי, שצריכה להתקבל בכובד ראש, ברצינות הראויה ותוך בחינת כל השיקולים, ככל החלטה חשובה אחרת בתחומים אחרים בחיים. די לא האופן בו קיבלתי את ההחלטה לגבי השנה עד עכשיו, שהוא במקרה הטוב מהבטן ("אוח ה-JMUT הזה אני חייב לסגור איתו חשבון אחת ולתמיד") או במקרה הרע כשהבטן מתרוקנת ואני צופה בסרטון פרומו למירוץ זה או אחר ב….טוב אתם יודעים לבד כבר איפה אין צורך לרדת לפרטים גרפיים.

הבעיה היא שאחרי שהגעתי למסקנה שתכנון השנה הקרובה היא החלטה מערכת 2 ולא מערכת 1 (הסבר בהמשך), השלב הבא והמיידי המתבקש הוא ההבנה שככל תהליך קבלת החלטות אחר, גם תהליך זה לוקה בכל הכשלים האינהרנטיים ("הטיות" בז'רגון המקצועי), שאני וכולנו לוקים בהם כשאנחנו מקבלים החלטות מהסוג הזה. שתי תוצאות מיידיות היו להבנה הזו –חיובית ושלילית. השלילית היא שאין ברירה ונצטרך לשרוף על זה זמן כי אי אפשר לקבל את ההחלטה על רגל אחת (אפילו לא אם אני באמצע סקווטים). החיובית היא שהבנתי שיש מצב שיצא מזה פוסט. אז מה שאנסה בהמשך זה להתייחס לפרמטרים שגדי הגדיר כחשובים ביותר בגיבוש ההחלטה למרוץ היעד ולשנה הקרובה ולהזהיר אתכם מפני הטיות ידועות בתהליך קבלת ההחלטות שלנו, שעלולות להשפיע עליכם לקבל החלטה לא נכונה. המטרה היא לשפר את תהליך קבלת ההחלטות שלכם כך שבסופו תישארו מבולבלים ולא יודעים מה לעשות – בערך כמו שאני עכשיו, כי אם אני מסתבך וסובל אז למה שלכם הכל יהיה דבש?

לפני שאנחנו צוללים (קצת, לא הרבה – שנורקל מספיק לא צריך ציוד צלילה של ילת"ם או משהו) לפרמטרים שגדי הגדיר וההטיות שמשפיעות עליהם, כמה מילים על כל הנושא הזה של קבלת החלטות. קודם כל חשוב לי להבהיר שאני לגמרי חובב בתחום ולא למדתי את זה בשום מקום מסודר אז בהחלט יש מצב שמי שיישם בפועל את האמור מטה רק יסבול מזה. אם זה קרה דרך אגב אז המטרה הושגה (זוכרים? רוצה אתכם מבולבלים כמוני) ועל כן בכל מקרה אני מגדיר את זה מראש כ-win. אני גם לא מתכונן להיכנס כאן להסברים ארוכים ומשעממים (מדי) אבל די אם נאמר, שלהדיוט כמוני נראה שהתחום הזה של קבלת החלטות אנושית עשה תוך כמה עשורים מעבר מ – "כולם רציונליים ומקבלים החלטות אך רק לפי מה שמוביל לתועלת הגדולה ביותר עבורם" ל-"וואלה אין לנו מושג איך אנשים מקבלים החלטות, אבל לפי ים ההטיות שזיהינו הדבר האחרון שאפשר לומר זה שהם רציונליים".

את הדרך מרציונליים לאהבלים בעשרה מהלכים התחילו חוקרים ישראלים בשם כהנמן וטברסקי (כהנמן קיבל על זה פרס נובל, טברסקי מת) ויש להם עוד המון ממשיכים, למשל דן אריאלי שהפך לחצי חוקר חצי כוכב רוק שאני מניח שרובכם מכירים ועד לאליעזר יודקובסקי שהוא מבחינתי כותב התנ"ך, הברית החדשה, הקוראן והבהגווד גיטה של התחום גם יחד (ראו המלצה למטה).

כהנמן הגדיר שתי מערכות של קבלת החלטות. מערכת 1 היא המערכת האינטואיטיבית שמתרחשת (אני די אונס את הדקויות כאן כדי לתמצת, אז מי שמבין בתחום  – מחילה) בחלקי המוח ששייכים יותר ל- fight or flight ובה מתקבלות ההחלטות באופן יחסית מהיר ותת מודע. בדרך כלל ההחלטות המתקבלות בה הן החלטות הדורשות הבנה מהירה של המצב ופעולה כמו במצבים מסכני חיים. הדוגמה שכהנמן נותן: מבט על הבעת פניה של אישה וזיהוי מצב רוחה ככועס הוא פעולה של מערכת 1. אכן fight or flight. מערכת 2 – היא המערכת הלכאורה מפותחת ו"חושבת" יותר. היא זו שפועלת, כשאנו חוככים בדעתנו ושוקלים את הבעד והנגד (תוך שאנו מושכים בזקן, מחטטים באף או עושים כל פעולה פיזית אחרת – ברצינות יש קשר) והיא זו שמפעילה את חלקי המוח היותר אנליטיים. דוגמה? איזה מרוץ אני הולך לעשות שנה הבאה?  יאללה לעסק.

פרמטר I – מוכנות פיזית – "כבר קטן עלי מרתון, 200 זה נראה לי אתגר טוב"

אז גדי כותב, ובצדק, שבבחירת מרוץ המטרה צריך לקחת בחשבון את איפה אני עכשיו, איפה אני רוצה להיות במרוץ המטרה וכמה זמן יש עד אליו. מכניסים את הנתונים לנוסחה ורואים אם התוצאה שיוצאת היא מספר ריאלי. אלא שיש כאן דגש והוא איפה אני עכשיו שהולך מצוין עם צ'יפס אבל גם עם הטיה החלטתית (יש מילה כזו בכלל?) שנקראת (לגמרי עיוות שלי) הטית ההמשכיות (consistency bias). את ההטיה הזו אפשר לתמצת ב"פפפףףףף, יש לי כבר שלושה מרתונים מאחורי אין לי שום בעיה לעשות 61 בסובב". על פניו זה הגיוני. רק שאלה אחת, מתי עשית את המרתון האחרון? אם התשובה היא בעבר הרחוק – ברכותינו הטית בהטיה. ההטיה הזו גורמת לנו לקבל החלטה על בסיס מי שהיינו לא על בסיס מי שאנחנו. אנחנו חושבים שאם בעבר, כשהיינו צעירים יותר, מאומנים יותר, מרופדים פחות, היה לנו בסיס להתחיל ממנו, הבסיס הזה זמין לנו כאן עכשיו. אז"ש. ככל שהבסיס הזה היסטורי יותר, לא רק שצריך לעשות התאמות עבורו, אלא הן צריכות להיות התאמות משמעותיות יותר (הגיל חביבי, הגיל). במילים אחרות – קחו מרוץ שמתאים למי שאתם ולא מי שאתם זוכרים שהייתם.

לכתבות נוספות של נמרוד בשן

הידעתם? גם אתם מידפאקרים

שירת המידפאקר – אמאמאשלה

ה-JMUT ואני

הסרט Fight Club כמשל

פרמטר II – תכנון זמנים – "על הז)*&)* העבודה, הפעם אני שם את הריצה במקום הראשון בסדר העדיפויות"

בגדול הפרמטר הזה מתייחס לאיזון ריצה-משפחה-עבודה שהוא לחם חוקו של המידפאקר, ושאליו כל אחד מאיתנו מתייחס בחרדת קודש כשהוא מתחיל להכין את הפרזנטציות לדירקטוריון (בן הזוג בד"כ) לאישור תוכניות לקראת השנה הבאה. גדי מתייחס לשלל פרמטרים שצריכים להילקח בחשבון כמו זמן אימונים והתאוששות, מחויבויות חופפות בעבודה ובמשפחה, מרוצים ארוכים = העדרות ארוכה וכיו"ב. הרבה פרטים שצריכים להיכנס למשוואה שמתמטיקאים בכירים יתקשו להתמודד איתה, לא כל שכן המידפאקר המסכן. אלא שכאן בדיוק טמונה המלכודת הידועה כהטית התכנון (planning fallacy – תרגום נכון הוא מדחה התכנון אבל מי לעזאזל יודע מה זה מדחה?). ההטיה הזו נעה על הספקטרום שבין "יפה שאנשים חושבים שהם יודעים לתכנן" ל-"כשאנשים עושים תוכנית 'ריאלית' הם בעצם מתכננים תכנון אופטימי עם אפס בלת"מים".

בבסיס ההטיה קיים כשל לפיו כשאנחנו מתכננים, אנו טועים לחשוב שהתכנון היה מדויק כי "לקחנו הכל בחשבון". אבל למעשה מה שאנחנו עושים זה לוקחים הכל בחשבון בתסריט אופטימי בו הכל פיקס לפי התוכנית והדרך סוגה בשושנים. כמה פעמים אמרתם לעצמכם "שוב אני מגיש את ה – מה שזה לא יהיה – ברגע האחרון למרות שחשבתי שיש ים זמן?" זו ההטיה בפעולה. אז מה עושים? ההמלצה היא להוציא את עצמכם מהמשוואה. תבדקו עם אחרים דומים לכם שכבר עשו מה זה דרש מהם ואז תתקרבו, איכשהו, לדרישות שהמרוץ שאתם שוקלים לבחור ידרוש מכם. זה נגד הנטיה הטבעית אני יודע כי הרי "מי מכיר אותי יותר ממני?" אבל זה הוכח מדעית חבר'ה, סורי.

פרמטר III – מוכנות מנטלית – "כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות דילן באומן"

אז גדי מדבר בקיצור ובדיוק נמרץ על המוכנות המנטלית הנדרשת מאיתנו, כשאנחנו לוקחים על עצמנו מטרת מירוץ מאתגרת. אלא שכשאתם יושבים עם עצמכם ומדסקדסים בראשכם את המוכנות הזו, שימו לב שאתם לא נופלים קורבן להטית גיבור העל (super hero bias). תמצות ההטיה הזו הוא בתשובה לשאלה – בחילוץ בני ערובה מידיו של טרוריסט צמא דם, מיהו גיבור העל האמיתי? סופרמן עם עיני הלייזר, היכולת לעוף והכח האינסופי או השוטר השמנמן המסתער עם אקדח תופי ושאריות סופגניה על שפתיו? אה ודרך אגב, מי יקבל סדרת קומיקס על שמו? ובהקבלה לעולמנו – אתם רואים את האלים במירוצים וגם את חצאי האלים מתוצרת מקומית, מאדירים אותם (בצדק) רוצים חוסן מנטלי כמו שלהם למירוץ שלכם וגוזרים את החוסן המנטלי שלכם משלהם. טעות! החוסן המנטלי שנדרש מכם הוא גדול יותר (כן גם אם המטרה שלכם קצרה יותר או עם פחות D פלוסים). אתם, מידפאקרים יקרים שלי, לפחות בהתאמה, תידרשו ליותר זמן רגליים, יותר זמן מסלול ויותר מלחמה פנימית. קחו זאת בחשבון. אנא.

פרמטר IV – למה?  – "עזוב אותנו מהשטויות שלך"

תכלס צודקים. כאן אין מקום לרציונליות, תהליך קבלת החלטות וכל הג'אז הזה. פה זה נטו לב, אינטואיציה, מערכת 1 או אפילו 0.5.
מקווה שסיבכתי אתכם כהוגן אבל בינינו, כל ה- soul searching הזה הוא חלק לא קטן מהכיף לא?

ההמלצה הפעם היא קצרה והיא גם למיטיבי לכת בלבד ומי שהתחום הזה מעניין אותו. אליעזר יודקובסקי הוא מהגאונים המעצבנים הללו שלא היו דקה בבית ספר ובכל זאת הם חכמים יותר מכולנו ביחד. הוא נצר למשפחה דתית אבל מגדיר עצמו כיהודי לשעבר והוא לקח את התחום הזה של רציונליות, סיכם את כולו בספר מרתק, מאוד ארוך, אבל לא מאוד קשה לקריאה יחסית והוא יכול להיות שלכם עבור סכום פעוט (מינ' 5$ אפשר יותר). הוא עכשיו עוסק בתחום האינטליגנציה המלאכותית ולקרוא את המאמר שלו על "ממקסם המהדקים" זה אחד הדברים הכי כיפים שעשיתי לאחרונה. אפשר למצוא אותו באתר שלו כאן ומשם ללכת לכל מה שעשה (וזה המון) אם בא לכם.