עודף משקל, דיכאון ותחושה שאתם הלוזרים הכי גדולים בעולם • אנשים שהריצה היתה חלק חשוב בחייהם והפסיקו לרוץ מתקשים להתמודד עם החיים ללא ריצה • החדשות הטובות: הריצה רודפת אחריכם ויש סיכוי טוב שהיא תתפוס אתכם שוב

אם קראתם את הכותרת ועברה בכם צמרמורת, אליכם אני מתכוון. אתם, שלא יכולים לדמיין את עצמכם לא רצים ומבחינתכם זה כמעט הדבר הכי גרוע שיכול לקרות. אתם שהריצה היא חלק מהחיים שלכם, מהרוטינה היומית. אתם שמגדירים את עצמכם דרך הריצה ובהרבה מקרים הריצה שינתה לכם את החיים. מה יקרה כשתפסיקו לרוץ?

בחיים כמו בחיים אין תסריטים כתובים מראש והמציאות חזקה מהכל. פתאום פציעה משביתה אתכם לתקופה ארוכה. תינוק חדש הצטרף למשפחה וקשה למצא זמן לאימונים. נסיעות עבודה לחו"ל, לו"ז צפוף, חם מדי, קר מדי או סתם פתאום יש נפילה במוטיבציה. במקום להפעיל את שרירי הרגליים אתם מתחילים לחזק את שרירי התירוצים. וכן, מעבר לפינה כבר מחכים ההרגלים הישנים והרעים שעבדתם כל כך קשה להרחיק מהחיים שלכם. ברוכה השבה אכילה רגשית ושלום גם לכם סיגריות.

זה לא קורה בבת אחת. פיספסתם אימון ופתאום לא ממש דחוף לכם להשלים אותו. לא קמתם בבוקר עם השעון ואתם אומרים לעצמכם "לא נורא, נשלים בערב את האימון", אבל בערב אתם כבר עייפים מדי מיום העבודה. אירוע משפחתי דוחה את הארוכה של סוף השבוע ואתם שמים לב שזה לא ממש מטריד אתכם כמו פעם. לאט לאט אתם נשאבים לזה. יום ועוד יום, תירוץ ועוד תירוץ. במחשבה ובכוונה אתם רוצים לרוץ, אבל משהו חזק יותר עוצר אתכם. הויתור, חוסר המוטיבציה והנוחות כורכים עצמם כמו משקולות על הרגליים ולא נותנים לכם לצאת מהבית ולרוץ.

מפתח3בשלב הבא, אחרי שפיספסתם כמה אימונים, אתם משכנעים את עצמכם שהכל אבוד, ושהכושר שהיה לכם ירד וכבר לא תצליחו לשחזר את ההישגים שלכם – אז למה לנסות בכלל. אתם מתחילים לעלות במשקל וגם בסביבה שלכם מאד "מפרגנים". "מה, הפסקת לרוץ?" יורים עליכם ומשלימים בדקירות סכין קצובות של מבטים שבוחנים כל סנטימטר בגוף שלכם. איפה הימים שהייתם אייקון בריאות וכושר? דיכאון קל שהולך וגובר נכנס לחיים שלכם. 200 קבוצות הפייסבוק שקשורות בריצה ואתם עדיין חברים בהן, מתחילות לעצבן אתכם. בכל פעם שמישהו מעלה פוסט על ריצה אתם מקבלים אגרוף בבטן. אתם מוציאים את עצמכם מכל הקבוצות.

בארוחה עם חברים מישהו מזכיר לכם איך פעם הייתם רצים ואת ההישגים שהגעתם אליהם ואז זה מכה בכם – אתם רצים לשעבר. לשעבר. היסטוריה. משהו שהיה חלק מכם והיום הוא נקודה בביוגרפיה שלכם לספר לנכדים, לצד זה שהייתם אלופי בית ספר בריצת 60 מטר, ועשיתם מסעות של קילומטרים בצבא.

וזה לא שאתם לא רוצים לחזור לריצה. במחשבה אתם יודעים שתחזרו. אפילו יצא לכם למצא זמן ועשיתם גיחה של חצי שעה לפארק בתקווה שהנה אתם חוזרים לזה. אבל זה כבר לא היה זה. הרגליים לא רצות אותו דבר, הנשימה כבדה יותר. אחר כך צצו דברים אחרים שגנבו לכם את הזמן. ושוב אתם מסתובבים סביב עצמכם במעגל התירוצים.

מה שמעכב אתכם הכי הרבה היא התפיסה המחשבתית שפעם הייתם בטופ, אכלתם קילומטרים לארוחת בוקר, עשיתם חצאי מרתון ואולי אפילו כמה מרתונים ותחושת הניצחון היתה גדולה. הגעתם להישגים מאד מרשימים והמשוכה המנטאלית שהכי קשה לעבור, היא להבין שצריך להתחיל הכל מהתחלה. נכון, צברתם ידע ונסיון שלרצים מתחילים עדיין אין, אבל בתכלס, שם בחוץ תצטרכו לעשות את הדרך מההתחלה.

מפתחאז איך יוצאים מהלופ המתסכל הזה?

פשוט מקבלים החלטה לעשות את זה אבל הפעם מסודר, עם מאה אחוז מחוייבות ואפס תירוצים. אתם מכריזים על זה בפני בני הזוג וחברים קרובים. פותחים יומנים ומתחילים לקבוע דייטים עם עצמכם בפארק או בים. שלוש – ארבע פעמים בשבוע, זמן ברזל, לא קובעים על זה כלום, לא ניתן לשינויים. לוקחים כמה חודשים קדימה ונרשמים למירוץ. יש יעד. מתאפסים על תוכנית מתאימה דרך מאמן או קבוצה ויוצאים לדרך. לא מסתכלים לצדדים, לא משווים עם רצים אחרים, רק מסתכלים קדימה. בשבוע הראשון עוד קשה להתרגל לשעות ולמאמץ אבל כבר באימון השלישי יש איזה דיגדוג כזה בגוף שמזכיר לכם משהו מפעם. האדרנלין הזה שמעביר בגוף שלכם צמרמורות של אושר ומעלה על פניכם חיוך מטומטם שאי אפשר למחוק. היי, אתם שוב בהיי.

לא קל לחזור. יש כמה קילוגרמים להוריד, כמה צירים לשמן במכונה החורקת אבל משהו מתחיל לזוז לכיוון הנכון. הדבר החשוב ביותר הוא התמדה. קמתם, התלבשתם, יצאתם החוצה – עשיתם 80 אחוז מהעבודה. עכשיו צריך רק ליהנות. אימון ועוד אימון, שינויים בתזונה, שעות שינה מסודרות יותר. אין מקום לספונטניות, צריך לעבוד לפי הספר.

הזמן עובר וככל שהמרחקים גדלים אתם משאירים מאחוריכם את הקילוגרמים ואת תחושת התבוסתנות. הכושר נבנה שוב ויותר קל לכם לרוץ. חזרתם לקבוצות הריצה בפייסבוק ואפילו העליתם כמה ריצות משלכם. הביטחון שלכם עולה, חזרתם לקבל מחמאות, כולם רואים את השינוי שחל בכם, ואתם גם מרגישים אותו. פתאום אתם לא מבינים איך בכלל יכולתם לחיות בלי הריצה.

תמיד ידעתם שתחזרו לזה ועכשיו התחושה היא שניצחתם. והניצחון הזה יותר מתוק מכל מירוץ שאי פעם תרוצו, כי ניצחתם את השיגרה, את ההרגלים הרעים, ניצחתם את הויתור, את העצלנות והנוחות. והצלחתם להרוויח את עצמכם מחדש.

לא ברור מה יותר קשה, להחזיק שיגרת ריצה או לחזור אחרי פגרה ממושכת ולסגל שוב אורח חיים בריא. כך או כך, מי שמצליח לעשות את זה או את זה – הרוויח.

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.