שלומי קדוש חיפש מירוץ אולטרה בחו"ל שיהיה מעניין ויתן לו ניקוד ל-UTMB ונרשם לאולטרה טרייל ברצלונה. מתי נערך המירוץ, מתי נרשמים, ואיזה תוואי מחכה לכם בדרך – הכל בדו"ח המירוץ

 
אתר המירוץ: UTBCN

מיקום
ממש לא רחוק מהעיר, במרחק נסיעה קצר מזרחה (חצי שעה לערך) נמצא פארק הררי Parque del Garraf. הפארק שמהווה אתר תיירותי בפני עצמו ומזמן אליו מטיילים רבים, משתרע על שטח של כמעט 13,000 הקטר (הקטר = 10 דונם) מארח פעם בשנה את מירוץ הUTBCN – ultra trail Barcelona.

זמן
המירוץ נערך לקראת סוף חודש מרץ ומתחיל ומסתיים בעיירה קטנה בשם BEGUES בצפון הפארק.
הרשמה מתחילה בדצמבר-ינואר ונחלקת למספר חבילות ואפשרויות – במהלך התקופה נשלחים עידכונים והסברים למשתתפים.

מקצים
למירוץ מספר מקצי שטח באורכים ורמות קושי שונות. כמו כן המירוץ מוכר ע"י ארגון ITRA ומקבל ניקוד (UTMB) עבור המקצים הארוכים.

UTBCN

100 ק"מ, 4,700 מטר טיפוס מצטבר, 5 נקודות.

LTBCN

70 ק"מ, 3,000 מטר טיפוס מצטבר, 4 נקודות.

MTBCN

42 ק"מ, 1,750 מטר טיפוס מצטבר.

STBCN

21 ק"מ, 1,000 מטר טיפוס מצטבר.

בדרך כלל כשמזכירים בנשימה אחת את המילים ברצלונה וריצה חושבים על אירועי הריצה הפופלריים מרתון או חצי מרתון ברצלונה. מעט מאוד (וגם אני הייתי בתוכם) מכירים את אולטרה טרייל ברצלונה.

האמת שהגעתי לשם די במקרה. חיפשתי מירוץ באירופה בסביבות חודש מרץ ברשימה של המירוצים המוכרים ע"י ITRA וצוברים נקודות למקצי ה-UTMB שיתן לי לפחות 4 נקודות, בטווח הקילומטרז שרציתי לכסות (באיזור ה-70) והטיפוס המצטבר (3,000 מטר). במקור התכנון היה לרוץ את מקצה ה- 68 ק"מ ב-JMUT, אולם מאחר והמירוץ הזה לא היה רשמי ולא נתן ניקוד, מצאתי את המירוץ הנ"ל. בסופו של דבר השתתפתי ב-34 ק"מ ב-JMUT שהיה אירוע מקצועי, מתוקתק ומאתגר ואני מלא הערכה לאילן ורומן שבזכות ה-JMUT (המסלול והארגון) הגעתי הרבה יותר מוכן ל- LTBCN.

מבחינה לוגיסטית, מדובר במירוץ קרוב יחסית לעיר גדולה (אין צורך לשכור רכב או לישון ליד קו הזינוק), איסוף ה-BIB הוא מחנות טיפוס הרים וריצה BARRABES הנמצאת במרכז ברצלונה, כך שניתן לשלב את המירוץ יחד עם חופשה משפחתית או זוגית בברצלונה.

מבחינת תוואי המירוץ ותנאי מזג האוויר, מדובר במסלול מאתגר ומגוון שכולל איזור הררי (בסגנון הרי ירושלים +), אבל לא גבוה יחסית להרים באיטליה וצרפת. המסלול הוא שילוב של עליות וירידות חדות, שבילים טכניים, סינגלים מסולעים, דרך מיוערת, דרדרת, שבילים לבנים וכבישים. המירוץ מתנהל לאורך ההרים עם נופים מרהיבים, מגיע עד חוף הים ועולה חזרה להרים. מזג האוויר יחסית נוח אולם די הפכפך ויכול להתחלף בין קור וגשם לשמשי וחום אביבי.


ארגון

על מנת להתחיל את המירוץ נדרשים מספר פריטי חובה בהתאם למקצה. ב-LTBCN חובה להגיע עם תיק + מערכת שתייה של 1 ליטר , טלפון סלולרי, כוס אישית מתקפלת (לא מחלקים כוסות), מוצרי אנרגיה מסומנים (על מנת לזהות מי אחראי על פסולת אסורה שנמצאה בשטח) שמיכת מילוט, פנס ראש ובטריות ומעיל גשם/רוח נושם ודוחה מים.

תחנות הזנה – במקצה ה-LTBCN כ-7 תחנות הזנה בהן מים כמובן, קולה ואיזוטוני (לא בכל התחנות), בננות ותפוזים חתוכים, סוכריות גומי וסנדוויצים משולשים של שוקולד נוטלה או גבינה.

זינוק – המירוץ מתחיל ב-8 בבוקר עם CUTOFF ראשון בק"מ 36 בשעה 13:45 ולאחר מכן ב- 22:00 בסיום.

יום המרוץ

התמזל "מזלי" ומזג האוויר זימן לנו יומיים גשומים מאוד באיזור. הגשם פסק בדיוק בשעת הזינוק אבל השאיר לנו מסלול רווי במים זורמים, בריכות בוץ וסלעים חלקלקים. כמובן שהאסטרטגיה והטקטיקה השתנתה, המטרה (שלי לפחות) היתה לסיים (מבלי להפצע), ליהנות, ללמוד ולהתנסות (הכי חשוב!) וכן לאתגר את עצמי לסיים בזמן סביר.
הגעתי בסביבות 7 בבוקר לבית ספר שליד קו הזינוק להתארגנות. היה קר מהצפוי, כ-6-8 מעלות. החלטתי ללבוש שתי חולצות וכיסויי ידיים ומעל מעיל גשם. לבשתי כפפות חצויות (טיפ שקיבלתי מדורון צוף) ולקחתי איתי אוכל משלי ושלל מוצרי אנרגיה שונים (חטיפים, וג'לים) וליתר בטחון ערכה רפואית הכוללת גליל פלסטר – קצת כבד מהרגיל אבל העדפתי להיות מוכן כמה שיותר לכל צרה שלא תבוא. בכניסה לשרוול עמדו שולחנות ומתנדבים שבדקו אם כל ציוד החובה עלינו וסימנו את מוצרי האנרגיה במספר ה-BIB. האווירה היתה מדהימה, כ-200 רצים, בהם רצים מכ-30 מדינות מתכנסים יחד. מחיאות כפיים, ספירה לאחור ויוצאים לדרך.

הגשם פסק, השמש יצאה מדי פעם, ומיד אתה מתחיל להרגיש שיהיה חם מדי למעיל. חלק מהרצים מתפשטים תוך כדי ריצה (מסורבל, להוריד וללבוש חזרה תיק ריצה) אני מחליט לחכות לתחנה הראשונה ולנסות בנתיים לפתוח את המעיל כמה שיותר. המסלול היה מסומן בצורה ברורה גם על ידי תגיות וגם על גבי האבנים. אני בכל מקרה משתדל תמיד לרוץ עם המסלול מובנה בפניקס ליתר בטיחות.

לאחר יצאה מ-BEGUES חוברים לשביל רחב (שביל לבן) שבו מתחילים טיפוס ונכנסים ליער ובו סינגלים מוצפים במים ובבוץ. אין כמעט דרך להתחמק מהצמחייה העבותה, הגרביים נרטבות במים ובוץ שחודר לתוך הנעליים. משם ממשיכים בטיפוס מאתגר בשביל לא שביל (יותר טיפוס הרים מריצה) מסולע וחלקלק ל-les Agulles, ולאחריו ירידה חדה בשבילים צרים לתחנה ההזנה הראשונה. אחרי 40 דקות, 6 ק"מ ו-250 מטר טיפוס כבר ברור שהסיפור לא הולך להיות פשוט.

אני מחליט להוריד את המעיל ולהמשיך הלאה. בהמשך שוב טיפוסים וירידות חדות במסלול טכניים שמקשים מאוד על ריצה. בשלב מסויים ירדנו סינגלים שזרמו בהם מים ובוץ שכל צעד בהם עלול להסתיים באיבוד שיווי משקל, החלקה ונפילה על סלעים. נאחזתי בכל ענף, שיח או סלע כדי לא "לעוף". הקצב נהיה איטי. אתה כל הזמן בפוקוס, צעד אחד לא נכון וזה יכול להסתיים בפציעה שתגרום לסיום המירוץ. העובדה שיש רצים (אירופאים בעיקר) מנוסים ממך או קצת יותר "מתאבדים" שנושפים בעורפך יכולה להשפיע על שיקול הדעת בבחירת הקצב והטקטיקה. אחרי שעתיים, 16 ק"מ ו- 715 מטר טיפוס מצטבר מההתחלה, אני מגיע לתחנת הרענון השנייה. עוד נקודה מעניינת במירוץ הוא אחוז הרצים הגבוה שמשתמש במקלות ריצה. בעיקרון שימוש נכון אמור לעזור בעליות וירידות וזו מומחיות בפני עצמה. לדעתי זה נושא לדיון נפרד האם ומתי צריך להשתמש במקלות. באירופה השימוש בהם פופולארי לעומת ארה"ב, שם ממעטים להשתמש במקלות. בכל מקרה החוויה האישית שלי בתור אחד שהשתתף במירוץ ללא מקלות היתה מעניינת. בתחילה נראה היה שלרצים עם מקלות היה יותר קל לטפס והם נטו לעבור אותי לעומת הירידות שם עקפתי אותם. שוב, טכניקה וכולי אולם אני יכול להגיד שלקראת שלבי הסיום גם הרצים עם המקלות נחלשו ולי מסתבר נשארה אנרגיה ויכולת לעקוף כמה רצים כאלה.

אחרי התחנה השנייה אני ממשיך לפגוש שבילים מסולעים לגמרי שכל דריכה עליהם מעקמת את הרגליים, וכן ירידות חדות, שבילים לבנים וקטע כביש בהמשך לכיוון התחנה השלישית (שלוש שעות, 23 ק"מ ו-972 מטר טיפוס). משם לטיפוס רציני שלאחריו ירידה תלולה של כמעט 400 מטר עם נוף מדהים ("המרפסת") לים התיכון עד הגעה לתחנה הרביעית על חוף הים – לאחר 4 שעות 43 דקות, כמעט 37 ק"מ וטיפוס מצטבר של 1,350 מטר וכשעה לפני ה-CUTOFF.

בתחנה הזו על החוף אני מתעכב יותר זמן כדי לתדלק כמו שצריך לפני הטיפוסים הרציניים חזרה להרים. יוצא ל-200 מטר ריצה על חול הים ואז מדרגות חזרה לתוך העיירה ושוב לתוך הסבך וההר. שוב, שבילים לא שבילים, מסולעים וטכניים, סינגלים ועלייה וירידה לתחנה החמישית בתצפית מדהימה ב- ERMITA DE LA TRINITAT אחרי 6 שעות 50 דקות, 50 ק"מ וכ-2,000 מטר טיפוס מצטבר. שם אנחנו מחוייבים לחכות כ- 3 דקות על מנת לוודא שנאכל ונשתה כמו שצריך לפני החלק המאתגר. לטובת הרצים הוקמה סוכה לטיפול מהיר על ידי פיזיוטרפיסטים. אני בוחר לנצל את הזמן לתדלוק ומילוי מצברים וכן לריקון והוצאת האבנים שנכנסו לי לתוך הנעליים.

ממשיך קדימה. בשלב הזה כל עלייה היא אתגר.עוברים להליכות מהירות וריצה בעיקר במישורים הקצרים ובירידות המתונות. לאורך כל המירוץ אני מקפיד לאכול משהו כל חצי שעה (זה גם עבד לי בתחרות איש הברזל באוסטריה על האופניים), לשתות ולקחת כדורי מלח. איך אמר גלעד קראוס בהרצאה על הספרתלון – "אולטרה זה תחרות אוכל, מי שאוכל יותר רץ יותר". כמובן שהאכילה במידה הנכונה כדי למנוע עיכובים מיותרים ובעיות קיבה. ככל שהקילומטרים עוברים אני רואה שזה משתלם, הרגליים כואבות אבל אני מרגיש יחסית רענן, אני מלא מוטיבציה ומגיע לתחנה השישית אחרי 8 שעות, 45 דקות 61 ק"מ וכ- 2,500 מטר טיפוס מצטבר.

תדלוק קצר ואני יוצא לדרך. בשלב הזה מתחילים ל"הרגיש" את הסיום – רק עוד 9 ק"מ. המצב הכללי שלי טוב ואני עוקף מספר לא קטן של רצים ש"נגמר להם הסוס", עובר את הטיפוס הקשה ביותר ומשם ירידה לאיזור היער בקרבת העיר. השבילים מתרחבים ונעשים יותר נוחים למרות שמדי פעם נכנסים ויוצאים מסינגלים. שוב הבוץ והמים אבל בשלב הזה כבר לא אכפת כלום. בק"מ ה-68 לפי השעון סוג של הפתעה: שלט עליו כתוב "עוד 5 ק"מ לסיום" מיד לאחר התחנה האחרונה (מים בלבד) אחרי תשע שעות 41 דקות ו-2,735 מטר טיפוס מצטבר. אז הוסיפו עוד 3 ק"מ בונוס, שניה של "ברכות" וקדימה נותנים הכל. היער מסרב להסתיים ולמרות שנשאר עוד 1 ק"מ אני לא רואה את העיר.

ואז לפתע אני מגיע לבית בקצה היער ונכנס לרחוב צדדי בעיירה. עוד כמה סיבובים קטנים ואני במרכז העיירה. מעבר דרך פסאג' ואני 100 מטר לסיום. אשתי מחכה לי, המארגן/קרוז נותן לה את המיקרופון ולפתע שאגות שלה בהגברה:  FROM ISREAL – !SHLOMI KADOSH. מודה שהתרגשתי וגם כל מי שהיה בסיום, מחיאות כפיים ועידוד –  סיימתי! 10 שעות ו-20 דקות, 73 ק"מ ו-2,910 מטר טיפוס מצטבר.

היתה חוויה מדהימה, לימוד מעולה ותחושה של סיפוק . אז מתי שוב???

 

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.