רונן קרומהולץ עשה יחד עם שלומי קדוש את מקצה 100 ק"מ של Race to the Stones באנגליה. איפה כדאי לישון, מה אופי המסלול ואיך חווית המירוץ – כל התשובות בכתבה

אתר המרוץ: Race to the Stones

מקצים

100 ק"מ מ-Lewknor (דרומית לאוקספורד) עד Avbury Henge, אתר פרה-היסטורי הנמצא דרומית לעיר סווינדון. 1,270 מטר טיפוס / 4  נקודות ITRA.

50 ק"מ או 100 ק"מ מחולקים לשני 50 ק"מ ביומיים עם אפשרות לינת שטח ביניהם.

זמן

אמצע יולי. כידוע באנגליה מזג האוויר לרוב נוח אבל מאידך יכולים להיות מספר ימי חמסין בקיץ (שבועיים לפני המרוץ נרשמו טמפרטורות של 30 מעלות), ביום המרוץ מזג האוויר היה נעים ומעונן 18-20 מעלות עם ממטרים קלים בחלק גדול של המסלול .

לוגיסטיקה

העיר אוקספורד מרוחקת כשעה ורבע נסיעה באוטובוס Oxford Tube שיוצא ממרכז לונדון. מומלץ להספיק לטייל בעיר ההיסטורית והיפה, שנדמה לי שרבים מהישראלים לא מבקרים בה למרות קרבתה ללונדון. אני וחברי שלומי קדוש הזמנו חדר בפנסיון מקומי עם שירות נהדר, שנמצא כ-20 דקות נסיעה באוטובוס לאיסוף הערכות והזינוק.

אופי המסלול

הריצה לאורך הדרך העתיקה Ridgway trail משולבת בנופים יפהפיים העוברים בשדות יבול ענקיים ופרחוניים, יערות עם גבעות מתגלגלות ועיירות קטנטנות וקסומות. 40 הק"מ האחרונים הם טכניים יותר ועוברים בדרך רומית עם קטעי קוליסים עמוקים וקטעי מעבר בקר רבים.

סיפור המרוץ

עוד בערב הזינוק גיליתי שנעלי השטח שלי נשכחו במזוודה אותה השארתי במלון בלונדון. למזלי הרב לשלומי היו זוג נעלי ריצת כביש נוספות התואמות לי במידה ,אך עדיין 100 ק"מ ללא המדרס… טוב ,זאת עדיין לא ריצה יחפה של אחד מבני שבט הטראוּמארה… אבל עדיין דרש זמן הסתגלות.

הזינוק שלנו ב-7:30 היה הראשון מבין רבים עקב ריבוי המשתתפים השנה (סה"כ 2,000, כ-950 מתוכם ל-100 ק"מ) ונקבע לפי תוצאה צפויה במילוי הטופס. התרגשות גדולה נרשמה בזינוק ויצאנו לדרך כשהכרוז מסביר על הזכות שנפלה בחלקנו לרוץ בדרך העתיקה ביותר בבריטניה.

במרוץ עמדו לפנינו מספר מטרות: לסיים לראשונה 100 ק"מ ולהשלים את הניקוד הדרוש עבור מרוץ UTMB/CCC 2018, ליהנות מהדרך והנופים וגם להספיק להגיע להסעה שתיקח אותנו חזרה ב- 21:30 לתחנת הרכבת בעיר הסמוכה סווינדן שמשם נמשיך חזרה ללונדון. כבונוס רצינו גם להספיק להגיע לארוחה המפנקת והבירות שיחכו לנו אחרי הסיום – נראה לי מטרה ראויה בפני עצמה. מה שלא לקחנו בחשבון זה את כמות המזון שדחסנו בתחנות הריענון. לי עבד מצוין פלחי האבטיחים, התפוזים, הקולה בלי הגזים והכריכים עם חמאת בוטנים. אומרים שאולטרות ארוכות זה תחרות אוכל עם השלמת חלבונים, לא?

תוך כדי תנועה הכרנו שלישיית רצים אנגלים שרצו גם הם לראשונה 100 ק"מ, שניים מהם באו כדי לכתוב למגזינים של ריצה ידועים באנגליה. את רוב הדרך עברנו יחד בסמיכות אחד לשני. עוד אחד מסגולות האולטרה זה הקצב הנוח בו אפשר במהלך הריצה להתוודע ולנהל שיחות עם הרצים הנקרים בדרכך.

בתחנת ה-50 ק"מ אליה הגענו לאחר כ- 6 שעות התרעננו ושלפנו בגדים חדשים מהווסט (אין השארת תיקים בתחנות). הצלחנו לעמוד בפיתוי לא לגעת במגוון הגדול של מזון שחיכה למסיימי מסלול ה-50 ק"מ ביניהם עוגות קצפת, והסתפקנו במה שהכרנו – אבטיחים, תפוזים וכריכים.

בחלקו השני של המרוץ בדרך הרומית התחלתי להרגיש את מחסורן של נעלי השטח שלי ובאופן טבעי הקצב שלי ירד. שלומי רץ קדימה אבל במקום לפתוח פער סיגל לעצמו קצב ריצה והליכה כדי שאסגור את הפער ממנו וכדי שנוכל להגיע לקו הסיום כזוג חברים שגאה לנופף יחדיו את דגל ישראל לאחר 13 שעות ו-17 דקות. הבירה האנגלית הצוננת והמזנון המרשים שחיכו לנו, בסיום השלימו לנו יום מושלם.

לסיכום: מדובר במרוץ מאורגן למופת עם תחנות ריענון מושקעות, נופים יפהפיים, מתנדבים רבים וסימון מצוין. המיקום שלו קרוב ללונדון כך שלוגיסטית קל להגיע. ממליץ בחום לכל רצי השטח.

 

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.