לירן אטיאס הגיע ממש במקרה לאתר ההרשמה של ה-Zion Ultras, ואחרי שראה את התמונות, הוא נרשם לאחד המרוצים היפים בעולם, שהותירו בו חותם וחוויות שיזכור עוד זמן רב

אתר המרוץ: Zion Ultras

מקצים

102 מייל – שני המייל הנוספים נוספו השנה בגלל שהמשטרה הזיזה את קו ההתחלה והסיום. לתענוג הזה נלווים 4,000 מטר של טיפוס במסלול מדהים ביופיו. מעניק 6 נקודות ITRA.

100 ק"מ עם 2,200 מטר טיפוס, 4 נקודות ITRA.

50 ק"מ עם 1,000 מטר טיפוס, 2 נקודות ITRA.

חצי מרתון עם 600 מטר טיפוס.

זמן

המרוצים נערכים בתחילת אפריל. מזג האוויר שהיה בתחרות השנה (2017), 2-3 מעלות בלילה ו-12-20 מעלות ביום.

לוגיסטיקה

האולטרה טרייל מתקיים בפארק הלאומי Zion, אחד הפארקים המתויירים ביותר בארה"ב. הוא ממוקם כשעתיים נסיעה מלאס-וגאס. מבחינת לינה, יש הרבה מלונות באזור וגם ניתן להרשם מראש לאזורי הקמפינג הסמוכים לקו הזינוק\סיום. שם גם אוספים את המספר יום לפני המרוץ ומקבלים גם חולצה.

והנה על קצה המזלג על הגישה האמריקאית למרוצים: כשבאתי לקבל את המספר, הבאתי איתי את הווסט עם כל הציוד לבדיקת המארגנים כמו שנהוג בתחרויות באירופה. הבחור בעמדת החלוקה הסתכל עלי ואמר "למה הבאת תיק כזה גדול? אתה לא מבין, פה זה אמריקה, אמרנו לך מה להביא לתחרות. אם תביא – טוב. אם לא תביא ותמות – זה על אחריותך".

אופי מסלול

המסלול ההררי-מדברי מגוון ומשתנה בין דרדרות וסינגלים מסולעים לשבילים לבנים. הנופים מרהיבים ביופיים ומשקיפים על הפארק והאזור המדהים הזה. כשהלילה יורד, מזג האוויר משתנה בצורה קיצונית וצריך להיות ערוכים לקור.
הגעתי למרוץ הזה לגמרי במקרה. אסף אבוטבול רצה שאבוא איתו לתחרות בהוואי, נכנסתי לאתר התחרות שלו וראיתי שהמארגנים של התחרות שלו, עומדים מאחורי Zion Ultras, ראיתי את התמונות ואמרתי לעצמי שאני חייב לעשות את זה.

סיפור המרוץ

הזינוק בדיוק 6 בבוקר (במובן הזה האמריקאים הם כמו השווצרים). המירוץ הלך לי בסדר עד ק"מ 110, הרגשתי טוב והכל עבד לפי התוכנית, אבל אז התכווצו לי שרירי התאומים והמפשעה ופשוט לא השתחררו לי. לא נותרה לי ברירה ועברתי להליכה (הייתי חייב לסיים. הגעתי עד שם…). אנסה להמחיש לכם את הסיטואציה שהייתי בה: הגעתי לק"מ 110 ב-16 שעות ואת קו הסיום חציתי אחרי 28 שעות. סבלתי. אומרים שכל כאב פג כשמגיעים לקו הסיום – אצלי הוא נשאר עוד הרבה אחרי. ולמרות הכל אני מאוד ממליץ על המרוץ הזה. ברמת הארגון הופתעתי ממש לטובה מהתחנות שהיה בהן הכל: כריכים, בייגלה, מרקים, ג'לים, שוקולד, משקה איזוטוני, קולה, קפה, בשרים גבינות ועוד.

סיפור קצר מהמרוץ שימחיש לכם את תרבות הריצה בארה"ב. בק"מ ה-150 פגשתי בחור בן 30 ושאלתי אותו אם זה ה-100 המייל הראשון שלו. הוא סיפר לי שיש לו מעל 100 תחרויות למרחקים של מעל 50 מייל, וזו הפעם ה-20 שהוא עושה 100 מייל. שאלתי אותו למה הוא הולך ולא רץ. הוא ענה שכואבת לו הרגל אז הוא עושה את המירוץ באיזי כי לפני 3 שבועות הוא רץ 100 מייל באריזונה ב-19 שעות!

סיכום

אם אתם מתעניינים במרוץ בארה"ב, שווה לבדוק את אחד המקצים של Zion Ultras. הנופים המשגעים, התחנות המפנקות ואפילו האנשים המעניינים שאתם עשויים לפגוש בדרך, יעניקו לכם חוויה בלתי נשכחת.

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.