בחודשים האחרונים שאלו אותי לא מעט לאיזה מרוץ אני מתאמן. האמת שהיה לי תהליך די מסודר של בחירת יעד, עד שהגיעה הזדמנות שקשה היה לסרב לה. לקח לי קצת זמן לעכל, ועכשיו אפשר לספר

בשנת 2018 התקדמתי מאוד בכל מה שקשור בריצות אולטרה בהרים. במרכזה עמד מרוץ יעד אחד – מרתון מון בלאן 90 ק"מ, שהתקיים ביוני והפוקוס שלי היה אליו. בראייה לאחור הייתי מרוצה מההתנהלות במרוץ, בהתחשב בעובדה שאלה היו מרחקים וטיפוסים חדשים עבורי, וכן מהתוצאה הסופית. אחרי המרוץ הזה נכנסתי לתקופת התאוששות, שאחריה עשיתי עוד שני מרוצים: תנ"ך תש"ח (50 ק"מ) באוקטובר, אז שמתי למטרה לחזור לכושר עד המרוץ ולבצע בדיקת יכולות בתנאי תחרות, והיירוס (80 ק"מ) בדצמבר שנערך בתנאי סערה ובוץ והיה חוויה יוצאת מהכלל.

אחרי ההיירוס רציתי לנוח קצת ממרוצים. לא הפסקתי לרוץ, אבל הורדתי משמעותית את העצימויות ואת מספר האימונים השבועי. במקביל התיישבתי לתכנן את השנתיים הקרובות מבחינת מרוצי יעד, וחיפשתי מרוץ לקיץ הקרוב. השאיפה שלי היתה להעלות במרחקים ובטיפוס, משהו בכיוון ה-120 ק"מ ואזור ה-7,000 טיפוס (בלי להתפשר על הנוף), ואכן מצאתי לי שני מרוצים אופציונליים מבחינת תאריכים, מרחקים וכו' – האחד באיטליה והשני בשוויץ.

עברו כמה חודשים בהם עוד התלבטתי בין שני המרוצים, במהלכם בניתי לי תוכנית אימונים והתחלתי להעלות נפחים בהדרגה בידיעה שאני מתכונן לאחד מהם. רגע לפני שנרשמתי למרוץ באיטליה, קיבלתי מייל ששינה את כל הסיפור. במייל חיכתה לי הזמנה להשתתף במקצה ה-TDS החדש – אחד ממרוצי ה-UTMB. אחרי שניגבתי את עצמי מהריצפה, התחלתי לחשוב מה זה אומר.
ה-TDS ממוקם גבוה ברשימת המרוצים שתכננתי לעשות, במיוחד המסלול החדש, אבל אני מודה שלא חשבתי שזה יגיע כל כך מהר. בשבילי זה היה כמו לזכות בלוטו. מחקתי את איטליה מהראש והתחלתי לנסות להבין את כל המשמעויות של מרוץ כזה.

עד השנה המסלול של ה-TDS היה באורך של 119 ק"מ עם 7,200 מטר טיפוס. מי שעוקב אחר הכתבות באתר, בוודאי קרא על החוויות של דוד לוי מהמרוץ כאן וגם כאן. דוד השתתף כבר פעמיים במקצה הזה והשנה זאת תהיה הפעם השלישית שלו.

אז מה השתנה במסלול? כנראה מישהו שם חשב שהמסלול כפי שהוא היה "קל" מדי, והשנה נוסף חלק באמצע המסלול שמאריך אותו למרחק של 145 ק"מ עם 9,100 מטר טיפוס עם קאטאוף של 42 שעות. מה שהופך את המקצה הזה לקשה ביותר ב-UTMB, אפילו יותר מהמקצה המלא. באתר המרוץ הוא מוגדר כ-Difficult לעומת ה-UTMB שמוגדר Quite Difficult.

ה-TDS יוזנק מקורמיור שבאיטליה ב-28 באוגוסט בארבע בבוקר. כ-1,600 רצים משתתפים במקצה הזה, רק חלקם גם יגיע לקו הסיום בשאמוני, צרפת. במסלול המרוץ יש 12 קאטאופים (זמני ביניים), אליהם צריך להגיע בזמן מוגדר כדי להישאר במרוץ. 12 תחנות הזנה ושתייה פרוסות בנקודות שונות במסלול, 8 מהן גדולות ו-4 קטנות שבהן יש בעיקר שתייה. שלוש תחנות מוגדרות ככאלה שמותר בהן לקבל סיוע ממלווים.

המסלול עצמו הוא טכני מאוד. הוא מורכב מעליות וירידות חדות, שבילים שעוברים בין סלעים משוננים, מעברים הדורשים טיפוס בסולמות וירידה בעזרת שרשראות וגם שבילים "מסודרים" פה ושם. לא צריך להיות מומחה גדול בריצות הרים כדי להעיף מבט בגרף המרוץ ולהבין את המשמעויות הנגזרות ממרוץ כזה – קל זה לא הולך להיות.

אז איך מתאמנים לזה? איזה הכנות מנטליות דרושות לאתגר הזה? איך מתכוננים לוגיסטית למרוץ הזה? על כל אלה אפרט בכתבה נפרדת.

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.