כיצד מי שאתם בחיים שמחוץ לריצה משפיע על הרץ שבכם

כולם יודעים כיצד הריצה משפיעה על החיים שמעבר לריצה, אך מה עם ההשפעה ההפוכה? נמרוד בשן ואירית גרינברג קושניר בטור משותף על פעפוע דו כיווני

מתוך ויקיפדיה –  "פעפוע (בלועזית דיפוזיה) הוא פיזור של חומר, עצם פיזיקלי (למשל מולקולות) במורד מפל ריכוזים, מריכוז גבוה לריכוז נמוך שלו".

אין כמעט חולק (לפחות ככה נראה לי) שכולנו מפעפעים בין החלקים השונים של חיינו, וליתר דיוק, בין החלקים השונים של הסך השלם שמרכיב את אישיותנו. מי שאנחנו בעבודה מפעפע אל מי שאנחנו בבית, מי שאנחנו עם המשפחה מפעפע אל מי שאנחנו עם החברים ועל פי כמה מחקרים מעניינים שקראתי לאחרונה, לברי המזל שבינינו, מי שאנחנו בחיי הפנטזיה שלנו מפעפע אל החיים "האמיתיים" שלנו.

לאחרונה גם כתבתי שמי שאנחנו בריצה, מפעפע ומשפיע על מי שאנחנו לא בעולם הריצה. אני חושב שזה די given ואלא אם תפתיעו אותי מאוד, לא נראה לי שאשמע הרבה התנגדויות לזה. אבל אז באה תגובה חדת עין של רצה סופר מוכשרת ובלבלה אותי לגמרי. אני משום מה חייתי בעולם בו מפל הריכוזים היה תמיד בריכוז גבוה יותר בעולם הריצה. בעיני, עד שקיבלתי את קריאת ההשכמה המעוררת מאירית גרינברג קושניר, התנועה של ההשפעה היתה חד כיוונית בלבד, מעולם הריצה לעולם הלא ריצה. באה אירית ובאמירת אגב כתבה לי "…אם כבר – אני משתמשת בחוסן הרגיל שלי, שצברתי בחיי, במהלך הריצה…". מה זה? WTF? אף פעם לא חשבתי על זה ככה. אז התחלנו להתכתב קצת על הנושא ואז שיחת טלפון ואז הוסכם – כותבים פוסט עם הופעת אורח של אירית והשאלה היא –מהם הפרמטרים בהם הדיפוזיה הריצתית שלכם הופכת לדו כיוונית? מתי, באיזו מידה, וכפרמטר של מה, מי שאתם בעולם הלא-ריצתי, מחלחל ומעצב את עצמכם הרץ?

ראשית, כמה מילים על כל הסיפור הזה של פעפוע והשפעה בין תחומי חיים. כפי שכתבנו בפתיח, זה נראה מאוד נכון באופן אינטואיטיבי. מה שכן, כשהלכנו לבדוק את הנושא קצת בעקבות ההערה של אירית, התברר שיש ספקטרום רחב של התייחסות לנושא הזה. יש חוקרים (בכל מיני דיסיפלינות, פילוסופיה, פסיכולוגיה) שאומרים שממש מדובר בשני בני אדם שונים. כלומר בהקבלה לעולמנו, כולכם, מידפאקרים יקרים שלנו, סובלים מסוג של פיצול אישיות בו יש את עצמכם הרץ מחד ואת עצמכם הלא רץ מאידך.

האמת? די עושה לנו שכל. אני אישית רואה את עצמי הרץ כמישהו מאוד שונה ממי שאני בעולם "הרגיל" (נכון גם למי שאני בבית לעומת העבודה וכיו"ב). לעומתם יש חוקרים (באותן הדיסיפלינות) שאומרים שאלו רק כמה פנים של אותה אישיות, ואנחנו בבסיסנו אותו אדם עם התאמות שונות לסיטואציה בה אנו נמצאים (אירית: הי! זו אני!). כשאלת צד מעניינת, שבו עם עצמכם שנייה ותחשבו איפה אתם רואים את עצמכם בתוך הספקטרום הזה: האם אתם סכיזופרנים משוכללים שמחזיקים בתוך עצמם שלל אנשים די שונים זה מזה המתחרים על הבכורה או שאתם אותו אדם עם התאמות קלות בשוליים?

איפה שלא תהיו על הספקטרום, אנו מניחים שתסכימו שאתם לוקחים דברים מעצמכם הרץ אל החיים האמיתיים נכון? התמדה, קשיחות, חיבור לטבע, חיבור לגוף, התמודדות עם קשיים, התמודדות עם עצמך לבד ועוד ועוד. אנו יכולים למנות כמעט אין סוף תכונות שכולנו צריכים, צורכים, מפתחים ומשכללים בעולם הריצה שאנו מגלים פתאום בעצמנו, במכוון או שלא, בעולמות האחרים. אבל, אם נחזור להשכמה של אירית, מה עם הכיוון ההפוך? מי או מה אנו צריכים להיות, ומה צריך להיות לנו, כדי שהדיפוזיה תעבוד גם לכיוון השני? אז אירית הטוותה את הפרמטרים העיקריים ופיתחנו אותם קצת יחד:

 All life is an experiment. The more experiments you make the better". Ralph Waldo Emerson"

חיים אקטיביים – ברור שלא מדובר כאן על אקטיבי פיזי, שכן כולנו נופלים בקטגוריה של אקטיבי פיזי + זה שייך בכלל לעולם הריצה. הפרמטר כאן הוא יותר מבוסס על איזה מין חיים אתם חיים? עולם הריצה הוא אינטנסיבי, פעלתני, רצוף משברים והישגים. עולם של עליות ומורדות. מה הפלא שהוא מפעפע אל החיים האחרים שלנו? אבל אם החיים האחרים שלנו הם לא כאלה, אז הסיכוי לפעפוע הפוך הוא נמוך יותר לא?

שלא תבינו לא נכון, זה לא אומר שזה דבר רע לדעתנו. בכלל לא. למעשה, בוידוי אישי אני אומר, שהעובדה שבכלל לא הייתי ער (שוב עד אירית) לדיפוזיה הפוכה מהעולם ה"אמיתי" לעולם הריצה כנראה מעידה, בצורה כלשהי, על האקטיביות של החיים האישיים שלי. ואני מה זה סבבה עם זה. ממש אבל. זה שאירית חשבה על זה מיד, כנראה גם מעיד עדות הפוכה על האקטיביות של החיים של אירית וזה שהמשפט הזה נשאר כאן אחרי העריכה שלה נראה לי אומר שאני צודק (אירית: צודק!). שורה תחתונה, ככל שהחיים הלא ריצתיים שלכם אקטיביים יותר, הסיכוי לדיפוזיה הפוכה גבוה יותר.

"המקור היחיד לידע, הוא הניסיון". אלברט אינשטיין

נסיון חיים – קשור וגם לא קשור לקודם. בוודאי תמצאו קשר ישיר בין האקטיביות של החיים שלכם לבין ניסיון החיים, אבל יש הרבה אנשים שחיים חיים פחות אקטיביים ובכל זאת יש להם ניסיון חיים עשיר (לא חושבים שיש ההיפך. אולי). זה יכול לנבוע מהמקצוע שלהם, זה יכול לנבוע מהחיים המשפחתיים, זה אפילו יכול לנבוע מתחביב אינטנסיבי אחר, וזה בטח יכול לנבוע מהזרם הבלתי פוסק של הכאפות הקטנות/גדולות שהחיים מחלקים לנו. אל תקפצו עלינו, אבל בוודאי יש לזה קשר ישיר לגיל. מה שזה לא יהיה, נראה לנו שככל שארגז הכלים של ניסיון החיים הלא ריצתיים שלכם גדול יותר, כך הוא עשוי (עלול?) להשפיע על החיים הריצתיים שלכם יותר. זה יכול ללכת לכיוונים מעניינים, למשל, התמודדתם עם כאב נפשי עמוק עקב אובדן בן משפחה או אהוב, האם ההתמודדות הזו תתועל להתמודד עם כאב (פיזי או מנטלי) בריצה? גם מצחיקים, למשל, האם יכולת התמודדות עם מבוכה (אני אישית סובל מאפס יכולת כזו) תאפשר לכם להתמודד עם…נפיחה רועשת שחמקה במהלך עלייה אימתנית?

לכתבות נוספות של נמרוד בשן

הידעתם? גם אתם מידפאקרים

שירת המידפאקר – אמאמאשלה

ה-JMUT ואני

הסרט Fight Club כמשל

"אם המוח גמיש, העולם גמיש". סקיונג מיפם

גמישות מחשבתית – פה השוס וגם הקבר של הכלב. לפחות ככה נראה לנו. בפשטות – אתה יכול להיות וטרן של בית הספר של החיים, שחי חיים אקטיביים עד כדי תשישות וזב דם מהמכות שהחיים חילקו לך – ללא גמישות מחשבתית אין דיפוזיה. אפשר לכתוב דיסרטציות ארוכות עד הירדמות על מה זו גמישות מחשבתית. אין לנו כאן יריעה כזו, אבל אתם רצים אז גמישות אתם יודעים מהי (לפחות בתאוריה). מחשבה? מקווים שגם כן. אז אולי נסתפק בהגדרה הפשוטה הזו הפעם.

אם ננסה לרפרר את זה לנושא הדיון נראה לנו שזה ביטוי ליכולת שלנו כאנשים לחבר בין האישיויות השונות שלנו ולתת להן לשוחח האחת עם השנייה ולהשפיע האחת על השנייה. מקריאה (קלה ושטחית, אין לנו ים של זמן אתם יודעים) של חומר בנושא, מתברר שזה לא בינארי. כלומר יש דרגות שונות של גמישות כזו, כך שרמת ההשפעה יכולה להיות מאפס עד מאה. מה שעוד יותר מגניב, שזו יכולת שניתן לפתח ולשפר – בהנחה שזה משהו שמעניין אתכם. יש כאלה שיעדיפו מידור מלא וזה סבבה לגמרי.

נקודה אחרונה למחשבה ובזאת נסיים. כל הכתבה הזו היתה בטון של השפעה של החיים הרגילים על חיי הריצה מתוך נקודת מבט שאפשר להגדיר אותה כחיובית. לפחות ככה זה היה לנו בתפיסה כשכתבנו את זה. אבל אז, בקריאה שנייה, פתאום התגנבה לנו מחשבה. מה עם השליליות? האם הפן השלילי של מי שאני בעולם "האמיתי" גם יכול לחלחל לאני הרץ? ואם כן, האם זה משנה את היחס שלי לגבי החיוביות או השליליות של הדיפוזיה מעולם הלא ריצה אל עולם הריצה?

שוב תודה גדולה לאירית על השותפות בכתבה הזו, ובתור תודה פינת ההמלצה שמורה לה – לכבוד תחרות ה-Western States Endurance Run שתיערך החודש (23-24.6), בחרתי להמליץ על פודקאסט של בילי יאנג עם אישה ייחודית, שיאנית המסלול בקטגוריה ומנצחת התחרות במשך 14 (!!!) שנים: אן טרייסון.

אן מספרת, שכאשר רצה במסלול המרוץ התאהבה בו, והחליטה בו במקום לנטוש את לימודי הדוקטורט שלה ולהקדיש את חייה לריצה, וספציפית למרוץ הזה. כל חייה סובבים סביב המרוץ הזה (דוגמה קיצונית להשפעה של הריצה על "החיים עצמם").
לכבודה של דמות נשית ייחודית.