למה לי שטח עכשיו?

אחרי תקופה של כמה חודשים בריצות כביש כהכנה למרתון טבריה, חזרתי למקום הטבעי שלי – ריצות שטח. זה לא אומר שכל הריצות שלי הן בשטח אבל הריצה הארוכה שמורה לטבע, להרים ולקסם הזה שקורה כשהאספלט והבטון נגמרים

אחרי פציעה טורדנית שבעקבותיה נאלצתי לבטל את השתתפותי במירוץ תנ"ך תש"ח, חזרתי לרוץ בזהירות ובמתינות. כהרגלי בקודש, הצבתי לעצמי יעד: הפעם היה זה מרתון טבריה, כשהמטרה לחזור לכשירות ולהעלות נפחים בהתאם. מן הסתם, אימונים למרתון נערכים בפארק, על המסלולים או על כל משטח נוקשה אחר שבו אפשר לגמוע את המרחקים הרצויים.

נכון, היו לפחות שתי הזדמנויות ש"גנבתי" ריצת שטח במקום הארוכה בכביש, פשוט כי הייתי חייב לנשום אוויר הרים, אבל את רוב הארוכות עשיתי בריצות כביש כמקובל. וזה לא שאני סובל בריצות כביש. אני דווקא מאד אוהב את אימוני האיכות: אינטרוולים מהירים שמוציאים ממך את כל מה שיש לך לתת או אימוני טמפו מפרכים, הם אימונים החביבים עלי במיוחד.

עם הריצות הארוכות היתה לי יותר בעיה: הן היו מן מסטיק כזה שנמשך ונמשך במונוטוניות. כמו מטרונום, הרגליים נוקשות בקרקע בקצב אחיד – עוד גשר, עוד ברזייה, עוד מאותו דבר. השעון מוסיף קילומטר לקילומטר, ונדמה שזה נהפך לעיקר. זה אמנם לא דומה לריצה בהליכון אבל משהו ברפטטיביות הזאת קצת שיעמם, אותי לפחות.

אז למה כדאי לרוץ בשטח

אחרי שמרתון טבריה נגמר חזרתי לשטח. אני חייב להודות שמה שהיה לי הכי קשה בריצות הארוכות בכביש – שהן לא ריצות שטח. כשהאספלט והבטון נגמרים, נפתחים בפנינו חיים ב-HD עם סאונד ואיכות תמונה, שהטכנולוגיה לעולם לא תצליח לשכפל. כל החושים שלנו שמתכהים בבליל צופרי המכוניות והשיחות בסלולרי, מתחדדים פתאום בשטח. כל פרח מקבל תשומת לב, כל פנייה בשביל מקבלת פוקוס. שום דבר הוא לא מובן מאליו ולא "על הדרך".

יש כל כך הרבה הבדלים בין ריצות כביש לשטח שלפעמים נדמה לי שמדובר בתחום נפרד לגמרי. בריצות כביש אין את הגיוון, את הטבע, אין סינגלים, אין חורשות אינסופיות, אין בעלי חיים בסביבתם הטבעית (ויסלחו לי התנים של הירקון).

אפילו התנועה של הגוף בזמן הריצה בשטח כל כך שונה: בשטח הגוף נדרש לאיזונים ומשחקים של שיווי משקל. נדרשת קואורדינציה טובה וריכוז גבוה (בעיקר בירידות מהירות בסינגלים טכניים). בשטח נדרשת יכולת אלתור, שינוי במסלול התקדמות ושימוש בידיים בכל מיני מעברים.

בשטח המוח עסוק כל הזמן בניהול הגירויים מהסביבה והתגובות אליהם – איך ניקח את הפנייה הקרובה? מעל הסלע? מסביב לסלע? איפה הכי נכון למקם את הרגל בצעד הבא? – והכל החלטות שנעשות לעיתים בשבריר של שנייה, וזה עוד לפני "המנהלות" הרגילות של תזונה ושתייה, ניווט, ניהול קצבים וכו'.

השטח פותח בפנינו אפשרויות רבות שמתאימות למגוון גדול של רצים: אפשר לרוץ על שבילי אש רחבים, אפשר לרוץ בסינגלים, ואפשר לרוץ בשטח הפתוח בלי להיצמד למסלול או שביל קיים. אתם יכולים לבחור את דרגת הקושי של המסלולים: את אורך המסלול, את התוואי וכמה תרצו לטפס או לרדת. תוכלו להתאים את המסלול לעונות השנה – מסלול הכולל חציית נחל או סיום בטבילה במעיין בימי הקיץ החמים, או מסלול ירוק ופורח בחורף ובאביב. התפריט אינסופי ולכם נותר רק לבחור.

לסיכום, לריצות כביש יש תפקיד חשוב בבניית בסיס טוב, באימוני איכות ובריצות ארוכות כהכנה למירוצי כביש. עם זאת, ריצה בשטח פותחת בפניכם עולם שלם של טבע ותנועה, אתגר וסיפוק גדול. גוונו את הריצות שלכם, צאו לשטח ותיהנו.

נפתח לכם התאבון לריצות שטח? כל המסלולים כבר כאן