רומן ספיבק בדרך ל-UTMB חלק שני

בכתבה הקודמת סיפר האולטרה-מרתוניסט רומן ספיבק על צבירת נסיון וקילומטרים בתחרויות השונות בארץ ובעולם. בכתבת ההמשך הוא מדבר על האימון המנטלי, החיפוש אחר שטחי אימונים מאתגרים והלוגיסטיקה לקראת המירוץ. הדרך של רומן ספיבק ל-UTMB, כתבה שנייה

המוח האנושי מאופיין בחשיבה כמותית. כל חוויה חדשה עוברת השוואה לחוויה מן העבר, מקוטלגת בהתאם ולאחר מכן אנו מסיקים ממנה מסקנות ולקחים להמשך. כאשר רץ שטח מתבונן על האתגר הצפוי לו באירוע כמו ה-UTMB, הוא מנסה למצוא עוגן בחוויות הכי אינטנסיביות שהוא עבר בשטח, באירועים הכי קשים שסיים ובאימונים הכי אינטנסיביים שצלח בכדי לקבל את האישור המנטלי ליכולתו לסיים את האירוע האפי הזה בהצלחה.

שנת 2015 סימנה עבורי מעבר ביכולת הטכנית והמנטלית שלי. חזרתי פעם נוספת לגרמניה לאותו המירוץ שבקושי צלחתי כדי לשפר את זמני במספר שעות ולסיים את המירוץ לשביעות רצוני ועם טעם של עוד. כחודשיים לאחר מכן היה לי את הכבוד להשתתף במירוץ ה-100 מייל השני שלי בשביל ה-NDW בדרום לונדון. המסלול היה לא צפוי, טכני ולא מסומן כיאות. עקב הברבורים הרבים יצא לי לגמוא 179 ק"מ ב-22 שעות ולסיים במקום ה-17 מתוך 160 מסיימים והזר הראשון. החוויות האלה חיזקו אותי מנטלית, חידדו את ההבנה שלי לגבי הדגשים שאני צריך באימונים וכמובן שהקנו לי את הנקודות הנחוצות בכדי להגיש מועמדות ל-UTMB בפעם נוספת. הפעם, סוף סוף התקבלתי.

גם בתחום הלוגיסטי חוויתי קפיצת מדרגה. אמנם הביגוד והווסט המתאים לא ישפרו את מהירות הרץ, אבל הם בהחלט יתרמו לנוחות שלו במאמצים לטווח ארוך ובכך ישפרו את סיכויי השרידות של האולטראיסט עד קו הסיום. שיתוף הפעולה הרב שנתי שלי עם חברת שורש איפשר לי לקחת חלק בעיצוב תיק אבטיפוס ייחודי שנבנה לתוך הצרכים המיוחדים של הספורט הזה. זאת פריבלגיה השמורה בדרך כלל לרצי עילית מהירים ממני. שנים של ניסוי וטעייה איפשרו לי להגיע לבחירה האופטימלית בתחום הנעליים, הגרביים והביגוד שאיתו יהיה לי נוח להתחרות. גם בתחום תוספי התזונה הגעתי להחלטות שטובות לי, למרות שבמקרה של צריכת אוכל רב הנסתר על הגלוי עקב פרמטרים שאינם תמיד בשליטת הרצים. מזג האוויר, גובה, אופי השטח והמרחק בין התחנות לאורך המסלול, מהווים כולם גורם משפיע על כמות וסוג האוכל שאבחר לצרוך. תחשבו על כך שבאירוע כזה אני עתיד לשרוף כ-15,000 קלוריות ולכן אהיה חייב לצרוך לפחות 40% מכמות זו במהלך המירוץ.

שגרת האימונים שלי בשנתיים האחרונות התאפיינה בגיוון טופוגרפי עשיר. רצתי במירון ובחרמון, גיליתי את העליות מיגור לכרמל שהפכו לאחד השבילים המועדפים עלי בחורף ובאביב, חיברתי את מיטב עליות הרי ירושלים להקפה אחת אימתנית בת 68 ק"מ, טיפסתי בהרי אילת ובאיזור מדבר יהודה מעין גדי ועד נחל צאלים. הגיוון במסלולים התאפשר בזכות הקמת קבוצת SUMMIT יחד עם שותפי לשגעון אילן פריש. האווירה הייחודית בקבוצת ריצת השטח שלנו, איפשרה את החיפוש הבלתי פוסק אחר אתרי אימונים חדשים ושיטות אימון מגוונות. חלוקת הזמן שלי כמאמן במשרה מלאה מצד אחד וכאתלט שמתכונן לאתגר תובעני מצד שני, חייבה אותי למצוא פתרונות יצירתיים לשילוב האימונים שלי, במיוחד הקלים שבהם, בלוח הזמנים הקבוצתי. ברגעים שאתם קוראים שורות אלו כל הריצות המסכמות ואימוני האיכות והעליות כבר מאחורי. נשאר רק לספור את השעות לקו הזינוק.

וכך אסיים בנקודה בה התחלתי. מעבר לנתונים המאיימים של ה-UTMB, מעבר לאינספור שבילים טכניים שבהם חלפתי פעם אחר פעם, מעבר ללילות רבים במרדפי אחר אלומת פנס הראש, מעבר לזמנים הישגים ותחרויות, מעבר לכל אלה יש את הסיפור – היצירה שעוד רגע עתידה להיווצר. החוויה הזאת, העוצמה שבה והדרך בה כל זה משפיע על מי שבוחר במסע הזה, היא המרכז והמטרה שאליה אני שואף. אני מלא אהבה והערכה לאנשים שקרובים אלי, הם הכילו אותי בתקופות הטובות והקשות שלי, שמעו אותי גם כשלא היה להם כוח וזמן ואמרו את המילים הנכונות בזמן הנכון. ללא התמיכה שלכם לא הייתי מגיע להיכן שאני היום. אתם יודעים מי אתם…והנה, עוד מעט החלום יהפוך למציאות ואני אתייצב על קו הזינוק המיוחל. בינתיים אני נהנה מהמחשבה שמסע זה, כמו כל מסע אחר בחיים מתחיל במטרה שאפתנית, בחלום והתשוקה להגשימו.

רומן ספיבק, בעלים ומאמן בקבוצת summit. רץ שטח ואולטרה מרתון מ-2010 ופועל לקידום התחום בישראל.