ריצה ככלי טיפולי לילדים אוטיסטים

מחקרים בעולם מצאו קשר בין ריצה ופעילויות ספורטיביות אחרות בקרב אוטיסטים לשיפור וויסות חושי ופיזי. ענבל כהן ומריסה הרטסטון העובדות שנים עם ילדים אוטיסטים, מספרות על התרומה של הריצה לילדים

שתי ילדות, בנות שמונה, עמדו יד ביד בהיכון לריצה של שני קילומטר לאורך טיילת חוף הכרמל, חיפה. כמה דקות לפני היציאה לריצה, יחד עם המורה והקלינאית תקשורת, התלבשו בבגדי ריצה ונעלי ריצה. עבור כל אחת מהן האירוע הזה היה מרגש, אבל זה לא היה נראה כאירוע יוצא דופן. לשתי הבנות המתוארות כאן, זה היה רחוק מהרגיל. שתי הבנות הללו מאובחנות עם ASD.

לפני יותר משישה חודשים, ענבל כהן, מחנכת כיתה של חמישה תלמידים עם אוטיזם (ASD) בבית ספר "עופרים" בחיפה, יזמה רעיון ייחודי: יצירת קבוצת ריצה לתלמידי כיתתה. בעזרת תרומות נדיבות, נרכשו חולצות, מכנסיים קצרים ונעלי ריצה לקבוצה ייחודית זו.

ילדים עם אוטיזם (ASD) מאופיינים בקשיי תקשורת, תחומי עניין חזרתיים וסטריאוטיפיים וקשיי שפה. חלקם סובלים מליקויים בוויסות חושי, רגשי ומוטורי. קיים מעט מאוד מחקר בנושא של השפעת ריצה על ילדים עם אוטיזם, אבל המעט שנבדק מראה על קשר בין פעילות גופנית לתופעות שקשורות באוטיזם.

מהזווית המקצועית והטיפולית, קבוצת הרצים המיוחדת מספקת יתרונות רבים לילדים אוטיסטים. מאפיין מרכזי של הספקטרום האוטיסטי הוא הצורך בטקסיות. הכנה מראש מסייעת לתפקוד היומיומי של ילדים אלו (REF). מצאנו שהריצה עונה על צורך זה מאחר שגם בריצה יש צורך בהכנה, וניתן להפוך את ההכנות ליציאה לריצה כטקס מובנה, ריטואלי וקבוע. לכן, מהרגע שהריצה הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהתוכנית השבועית של הילדים, הם כבר מרוויחים מהסדר הקבוע ומהריטואל הידוע מראש שנוצר עבורם כחלק מההכנה. כשהם מתלבשים, נועלים נעלי ריצה וקושרים את השרוכים, הם מקבלים חוויה חושית והבנה של הפעילות השגרתית.

יש הרבה דרגות של אוטיזם, ואצל כל אחד זה בא ליידי ביטוי באופן שונה. באופן כללי ניתן לומר שאנשים עם אוטיזם (ASD) מתקשים ברמה משמעותית ביצירת קשר עם האחר. היכולות השפתיות שלהם לקויות, דבר שמשפיע על יצירת קשר בינאישי בכל הרמות. במהלך הריצה הקשר עם המבוגר המלווה הופך להיות בלתי אמצעי והוא מצליח "לעקוף" את הצורך בקשר מילולי, ובכך עוזר לילדים עם אוטיזם להתגבר על הקושי והמגבלה ביצירת קשר עם הסביבה. ריצה משותפת יוצרת קשר עמוק גם בקרב אנשים ללא מוגבלויות ועל אחת כמה וכמה מסייעת לגשר על פערים ומגבלות שהאוטיזם מציב בפני אותם ילדים.

מאפיין נוסף של אוטיזם הוא קשיי ויסות. בכיתה של הקבוצה באופן יומיומי נצפו נפנופי ידיים קיצוניים, תנועות חזרתיות ומונוטוניות שמאפיינות ילדים עם אוטיזם (ASD). השערה אחת היא שמקור התנועות הן בצורך ליצור ויסות חושי או ויסות פיזי. ריצה כפעילות פיזית, בעלת תנועה מונוטונית מסיעת "לפרוק אנרגיות" ובכך עוזרת לאדם לווסת את גופו ומאפשרת הוצאת אנרגיה בצורה מבוקרת. ניתן היה להבחין שהילדים חזרו לאחר הריצה לכיתה רגועים ומווסתים יותר ביחס לדפוס ההתנהגות הקבוע שלהם ושהתנועות המונוטוניות פחתו במידה ניכרת.

במהלך הריצה עצמה הילדים חווים חופש תנועה: ריצה, קפיצה, דילוג – כל אחד בקצב שלו, בלי שיאמרו להם "שב" או "תהיה בשקט". דרך הריצה הם חשים את הגוף, ומתאמצים מעבר למה שהיה קורה בבית או בבית ספר. בכך הם נפטרים מאנרגיות שמצטברות ואין להם אפשרות לפרוק אותן כמו ילדים אחרים.

לאחר הריצה הילדים תשושים אך מלאי סיפוק מהרגשת וויסות חושי ורגשי משופרת. נדמה שלילדה אחת הסובלת מהתפרצויות אלימות, יש שיפור בשליטה לאחר הריצה וכי הילדה השנייה שמתקשה ליצור קשר איכותי עם הסביבה, פונה למורה עם חיוך מאוזן לאוזן ומלטפת אותה בפנים בהכרת תודה.

הריצה נגמר והילדים חוזרים לבית הספר. היום ממשיך כרגיל – לימודים, טיפולים, ארוחות – הקשיים עדיין קיימים אך התלמידים המורכבים הללו זכו במעט רוגע וקצת יותר שלווה לאחר ריצת הבוקר שלהם בטיילת חוף הכרמל.

ענבל כהן מחנכת הכיתה, בעלת תואר שני בחינוך מיוחד. ענבל עובדת עם ילדים עם אוטיזם קרוב ל-9 שנים.
מריסה הרטסטון: קלינאית תקשורת, בעלת תואר שני בחינוך מיוחד. מריסה עובדת עם ילדים עם אוטיזם קרוב ל-20 שנה במטרה לשפר להם איכות החיים דרך תקשורת.  מריסה רצה שנים רבות בקבוצת "פנו דרך".