מרתון וינה – דו"ח מרוץ

מרתון וינה – אחד המרתונים הפופולריים בקרב ישראלים מספק חווית ריצה טובה החל מתהליך הרישום, דרך המעבר במוקדי עניין בעיר ועד לנקודת הסיום. אירית גרינברג-קושניר בדו"ח מרוץ עם מה שטוב ופחות טוב במרתון וינה

אתר המרוץ: VCM

הרשמה

ההרשמה נפתחת כמה ימים לאחר סיום המרתון האחרון. הרישום למרתון וינה קל ומהיר – הוא מתבצע דרך אתר האינטרנט של המרוץ, ועולה בין 75-105 יורו (תלוי בתאריך הרישום). תהליך הרישום לא ארוך והאתר מתורגם לאנגלית, כך שהתהליך ידידותי למשתמש.

לינה וטיסה

אפשר להזמין דיל זול דרך סוכנות נסיעות, אך צריך לזכור שמחיר זול מגלם בתוכו מלון מרוחק מאוד, וההפרש במחיר המלון יתורגם לדמי תשלום למוניות. אני הזמנתי באופן עצמאי טיסה ומלון. נקודת הזינוק של המרתון מרוחקת בערך ארבעה ק"מ מנקודת הסיום שלו. העדפתי להזמין מלון קרוב לנקודת הסיום, כדי שיהיה לי קל לחזור אליו ברגל בסיום המרוץ. לזינוק הגעתי בקלות ובמהירות ברכבת התחתית של העיר.

זמן

השנה נבחרה וינה כיעד למירוץ. עיר אירופאית יפה וקרובה (טיסה קצרה של ארבע שעות). התחרות נערכת לקראת סוף חודש אפריל האביבי, כך שיש הסתברות גבוהה למזג אויר קריר, שמשי ונעים. צריך כמובן לקחת בחשבון שהאביב היא עונה הפכפכה, לכן מומלץ לארוז בגדי ריצה מסוגים שונים ולהחליט סופית מה ללבוש רק בערב שלפני המרוץ. השנה למשל (2017), ירד בוינה שלג שלושה ימים לפני המרוץ, אך לשמחתי – ביום המרוץ היה מזג אויר קריר ונעים – מושלם לריצה.

אופי מסלול

בקבוצת הריצה שלי נהוג לנסוע פעם בשנה למרתון בחו"ל, כך שאם המרחק נשאר זהה, לפחות שהנוף יהיה מגוון ומעניין. אוכל טוב, שופינג, ארכיטקטורה יפה וקצת קולטורה מעשירים את החוויה הכוללת. המסלול של מרתון וינה מאוד שטוח ונוח (כבישים סלולים/ריצוף מודרני), והוא עובר דרך אתרים יפים ברחבי העיר: מעל נהר הדנובה, ברחובות ראשיים, איצטדיון, פארק, קתדרלות, פרלמנט ועוד. המרתון אינו מתחיל ומסתיים באותה הנקודה, מה שמאפשר לראות יותר מהעיר בזמן המירוץ. יתרון נוסף עבור קבוצות ריצה שבאות לוינה – באותו הזמן מוזנקים יחד גם המרתון וגם חצי מרתון (וגם מרתון-שליחים, סוג של המצאה מקומית), מה שמאפשר לקבוצות הטרוגניות לחלוק יחד את חוויית המרוץ.

אקספו

האקספו של המרתון נערך בהאנגר גדול ומרווח, מלא דוכנים של פירמות גדולות. האווירה רגועה ואפילו שקטה יחסית (אין מוזיקה מקפיצה או הפעלות מיוחדות). איסוף הערכות יעיל ומהיר, כמעט ללא המתנה. הערכה עצמה מעט מאכזבת – היא מכילה רק צ'יפ פלסטיק (לקשירה על שרוכי הנעליים) ומספר חזה. בלי חולצה ובלי מתנות נוספות (חטיפים/דוגמיות מוצרים). מי שרוצה ללכת למסיבת הפסטה הרשמית יכול לרכוש שוברים לאוכל ושתיה באקספו. מסתבר שהכניסה למסיבת הפסטה היא בחינם, אך האוכל והשתיה בתשלום. אנו העדפנו לערוך ארוחה קבוצתית אינטימית במסעדה איטלקית. מעבר לארוחה זו – ישנה רשת מסעדות איטלקית מצויינת בשם Vapiano (סניפים שלה מפוזרים ברחבי העיר), בה מכינים מנות איטלקיות לעייני הלקוח. המחירים סבירים מאוד והאוירה נעימה וחברותית.

יום המרוץ

עד 8:35 הפקדנו שקיות עם בגדי החלפה במכולות ייעודיות לשמירת חפצים ליד קו הזינוק. הפקדת החפצים היא תהליך מהיר ויעיל ומבוצעת לפי מספר החזה של המשתתף. לאחר סגירת המכולות, הן מוסעות על גבי משאיות לנקודת הסיום, שם אספנו אותן לא רחוק מקו הסיום (גם תהליך האיסוף מהיר מאוד, כמעט ללא המתנה).

המרתון, חצי המרתון ומרתון-השליחים, מוזנקים בשלבים החל מהשעה 9:00 בבוקר. בתחילה רצי העילית (8:58), ואז עוד מספר זינוקים לפי חלוקה לקצבים משוערים. מוזיקת הרקע בזמן ההזנקות היא מוסיקה קלאסית (ואלס וינאי). טאץ' מקומי נחמד.

הזנקה משותפת של כל המקצים על אותו המסלול גורמת לאירוע להיראות בתמונות מאוד מרשים ומלא משתתפים, אך בפועל מדובר בפקק תנועה אנושי. יש עומס במסלולים לאורך קילומטרים רבים. ישנם מקומות בהם המסלול צר ותחושת העומס גדלה. בתחנות חילופי הרצים של מרתון-השליחים העניין מודגש אף יותר: אנשים עצרו והלכו ליד תחנות ההחלפה. הרבה מטרים נוספו לי למרחק הריצה הכולל עקב "זיגזג" בין רצים איטיים יותר.

המסלול עצמו יפהפה ומצויד להפליא: 15 תחנות מים מפוזרות לאורך המסלול. החל מקילומטר 35 מוגשת קולה. קצת חבל שהשתיה מחולקת בתחנות בכוסות פלסטיק דקות. גם לא קל לשתות מהן (זה מאט את הריצה), וגם גורם לכך שכמויות נוזלים גדולות נשפכות על הכביש. החל מקילומטר 15 מוגשות גם בננות בתחנות. השילוב בין הנוזלים על הכביש וקליפות הבננה שפוזרו עליו הגדיל את סכנת ההחלקה.

באופן כללי האוירה במרתון וינה כייפית ושמחה – אנשים רבים יוצאים לעודד ברחובות לאורך המסלול, יושבי בתי קפה צועקים קריאות עידוד, בעלי מקצוע מעודדים בדרכם הייחודית (כבאים באו לעודד על כבאית, צבעים תופפו על דליים של צבע וכו'). ישנן נקודות "מתות" לאורך המסלול, בהן אין מוזיקה ועידוד (למשל בתחומי הפארק), אך לי אישית זה לא הפריע. יש נציגות ישראלית ענפה בוינה, ואני תמיד שמחה לפגוש חברים לאורך המסלול.

אני רגילה שיש במרתונים פייסרים – זה נותן לי אינדיקציה טובה אם אני עומדת בקצב או לא, בלי הצורך התמידי להסתכל בשעון. במרתון וינה אין פייסרים, וחבל שלא נמצאה הדרך לשלבם במרוץ לטובת הרצים.

המרתון מסתיים למרגלות בניין הפרלמנט, שם קיבלנו מדליות, שקית פינוקים עם פירות, מעט סוכריות גומי וכוס בירה נטולת אלכוהול. בקצה מתחם הסיום מסרנו את שבב המדידה.

לאחר המרוץ
מעבר לעניין הרישום – אתר האינטרנט לא ידידותי במיוחד. לאחר המרוץ קשה להוציא מידע על התוצאות מבחינת חתכים של רצים, סטטיסטיקות, דירוגים וכו'. תמונות מהמירוץ זמינות רק כשבוע לאחר האירוע.

סיכום

אהבתי – רישום ידידותי, מסלול יפה עם מעודדים ברוב הדרך וארגון מתוקתק.

פחות אהבתי – לא מרתון לתוצאה עקב צפיפות במסלול. אין פייסרים.