ריצת שטח: שמורת עין גדי – מעלה צרויה – מעלה האיסיים – נחל ערוגות

המסלול של דוד פוגל

אורך מסלול: 12 ק"מ לא מעגלי אך מסתיים לא רחוק מנקודת ההתחלה.

טיפוס מצטבר: 600 מטר  (כשעתיים וחצי שלוש).

דרגת קושי: המסלול דורש מיומנות טכנית גבוהה ונסיון רב בריצות שטח. יש לתת את הדגש על ריצה זהירה – בחלק מהמקומות עוברים על שפת מצוקים.

נקודת מוצא: קיבוץ עין גדי

ברגע שידעתי שאני מגיע עם המשפחה לאזור עין גדי  היה לי ברור שצריך לחפש מסלול טרייל קשוח באזור. ידעתי שאני מוגבל בזמן, וחיפשתי מסלול עד 15 ק"מ כדי לא לפגוע בתוכנית המשפחתית. מאחר ומדובר בטרייל, מסלול כזה יכול לארוך כ- 3 שעות.
בחרתי מסלול שכלל את מעלה צרויה, ירידה במעלה האיסיים, טיפוס במעלה בני המושבים וירידה חזרה לכיוון עין גדי דרך מצפה עין גדי. מסלול של 16 ק"מ עם 1,100 מטר טיפוס מצטבר. כגיבוי למקרה שהמסלול יארך יותר מהמתוכנן, קבעתי נקודת שינוי מסלול, והחלפת מעלה בני המושבים בנחל ערוגות.
נקודת ההתחלה נמצאת ממש לפני הכניסה לקיבוץ עין גדי. הדרך שמקיפה את הקיבוץ לא נעימה, ומצאתי את עצמי נאבק בענפי עץ שצמח ממש על השביל בלי יכולת לעקוף אותו.
מעלה האיסיים מתחיל עם סיום הקפת הקיבוץ, בשלט ישן מלפני מלחמת ששת הימים שבו כתוב "גבול לפניך"…מלחיץ משהו (סימון ירוק-לבן).

את המסלול התחלתי בשעה 4:10 בבוקר, בחושך מוחלט. לא יכולתי לראות מעליי ומתחתיי, והאינדיקציה היחידה לדעת כמה טיפוס יש לי וכמה עברתי היתה השעון בלבד (אופציה מעולה בעדכון החדש של פניקס 3). ניווטתי בעזרת השעון מאחר ואין אפשרות לראות את סימוני המסלול בשטח.
העלייה היתה קשה ותלולה מאוד, ובחלק מהמקומות נעזרתי בידיים. כשהגעתי לשביל מישורי על קו המצוק, נגלה לפניי המחזה המרהיב של תחילת הזריחה, בפעם הראשונה שיכולתי להבחין בקו הרקיע, ומלמטה נגלו האורות של עין גדי. רק אז יכולתי לראות לאיזה גובה עצום טיפסתי.

כתבות נוספות שיעניינו אותך

כיצד לא תשתעממו מריצה?

כמה צריך לשתות לפני, במהלך ואחרי ריצה?
לאחר כמה דקות סיימתי את מעלה צרויה והגעתי לשטח מישורי יחסית שבו יכולתי להגביר ולחזור לקצב שיוט. לאחר כ-4 ק"מ נוספים הגעתי לראש מעלה האיסיים, וצפיתי בזריחה המדהימה ובתצפית מופלאה על נחל ערוגות וים המלח.
השעה היתה כבר 5:30 בבוקר והייתי חייב לקבל החלטה לגבי המשך המסלול. לפני היתה ירידה תלולה, והבנתי שעלייה נוספת תארך כשעה. התחייבתי למשפחה לחזור עד 7:00 בבוקר, ולכן שיניתי את התוכנית לחזרה דרך נחל ערוגות.
לאחר מנוחה קלה וכמובן סלפי זריחה על המצוק, התחלתי בירידה הטכנית במעלה האיסיים. לשמחתי האור איפשר לי לראות את הירידה בבירור, שהיתה עבורי יותר קשה ומאתגרת מאשר העלייה כי שרירי הארבע-ראשי עבדו חזק על בלימה. הירידה לקחה לי כחצי שעה ובסופה הגעתי לנחל ערוגות היפהפה בו רצתי לכיוון היציאה (סימון אדום-לבן).
בנחל התחברתי לזרימה והתרעננתי במים הקרים, אחת הנקודות הכיפיות של הטרייל- לדעת שכבר צלחתי את החלק הקשה ועכשיו אני בדרך לסיים אותו, רענן ממי הנחל.

כשהגעתי לחניון הכניסה לשמורת נחל ערוגות הרגשתי ניצחון שקשה להסביר. הרבה חששות עולים כשיוצאים לטרייל באזור כזה לבד (חבר שהיה אמור להצטרף ביטל ברגע האחרון) אך עם משנה זהירות ותכנון נכון אפשר לצלוח אותו בבטחה והנאה. וזאת, למעשה, תחושת הניצחון שהרגשתי, ניצחון הרוח על העומס, החששות ותחושת הבדידות בשטח.
דבר נוסף שקשור לטרייל הוא הניווט. כמי שניווט הרבה בצבא, ואני יכול להצהיר שהייתי טוב בזה, הרגשתי שהניווט בעזרת השעון גרם לי להרגיש כמו סוס עם סכי עיניים. לא למדתי את הניווט בצורה הטופוגרפית שלו (רק שיש עלייה חדה, מישור, ירידה חדה ונחל) והרגשתי רע עם זה. מצד שני, לא הייתי יוצא לכזה טרייל, בשעה כזאת מוזרה ובהכנה כל כך רדודה מבחינת הניווט, ללא כלי הניווט בשעון שעליו סמכתי בעיניים עצמות.

נתראה בריצות הבאות!

להורדת המסלול לשעון לחצו כאן

המדריך המלא להורדת מסלול לגרמין, לסונטו ולפולאר

רוצים לשתף את קהילת הרצים במסלול שלכם? צרו איתנו קשר