המאמנים של ישראל – מירי פורסט

יש לה קבוצות בהן מתאמנות רק נשים מכל המגזרים, אפליקציית אימון ייחודית והיא רק בת 34. המאמנת מירי פורסט מתארחת בפרויקט המאמנים של ישראל

מירי פורסט היא אחת המאמנות המיוחדות בסצנת הריצה בישראל. בגיל 34 ועם חמישה ילדים היא חולשת על יותר מ-20 ישובים בהם מתאמנות קבוצות שלה. את הקבוצות שלה שנקראות "בגוף בריא עם מירי פורסט" היא החלה לאמן ב-2014.

מה מייחד את הקבוצות שלך?

קבוצות הריצה שלי פרוסות ברחבי הארץ (יש לי כ-10 מאמנות). מה שמייחד את הקבוצות היא העובדה שכולן מיועדות לנשים בלבד וחוצות מגזרים. בקבוצות שלי תוכלו למצוא נשים חרדיות, דתיות ולא דתיות בכל הגילאים מגיל 16 ועד גיל 68. מדובר בקבוצות סגורות שבכולן הרצות מתחילות מאפס ומגיעות יחד ל-10 קילומטרים. יש לנו קבוצות נוספות שהן מועדון ומיועדות לנשים שרוצות להתקדם ולרוץ חצי מרתון ומרתון או לשפר את היכולת שלהן לרוץ 10 קילומטר ויותר בקצבים טובים יותר.

בזכות הייחודיות שלנו ובזכות העובדה שיש לי צוות מאמנות מקסים ומסור, וכן בזכות האפליקציה המיוחדת שלי, אנחנו פותחות קבוצות בכל ישוב שבו נשים מתגבשות. ברעננה, שבשרון, רבבה שבשומרון, ירושלים, רמת גן, פתח תקווה, תל אביב, מודיעין, בית שמש, רחובות, לוד, ראש העין, מעלה אדומים ועוד.

בשנתיים האחרונות, אחרי שהבנתי שהביקוש גדול ונשים רוצות לרוץ במסגרת שלנו אך לא לכולן מתאים להיפגש ביום/ שעה קבועים או שבישוב שלהן לא התגבשו מספיק בנות כדי לפתוח קבוצה, פיתחתי אפליקציית ריצה מדהימה ("בגוף בריא" באנדרואיד) שבה ניתן לבצע את כל תוכנית האימונים שלי תוך כדי שאני מלווה את הרצה ברקע אחרי כל מרחק, אומרת מה לעשות ואיך להתקדם. האפליקציה מלווה בהקלטות, סרטונים וליווי אישי ב-70 אימונים לריצה מאפס לעשרה קילומטר.

אילו אימונים את מעבירה בקבוצות?

עיקר האימונים שלנו מכוונים לריצה. בתוך תוכנית האימונים אנחנו משלבות גם אימוני כוח עם רצועות, גומיות, חבלים ועוד אביזרים. בגלל שרוב הרצות שלנו לא עשו שום פעילות גופנית מעולם ורובן לא משלבות ריצה עם פעילות נוספת, אנחנו משתדלות לתת איזשהי מעטפת של אימונים שכוללים גם תרגילי כוח, מתיחות וחיזוקים יעודיים החשובים לרצים.

מה היתה המוטיבציה שלך להתחיל לאמן? מאיפה זה התחיל?

התחלתי כאישה שמנה שלא התאמנה מעולם. בחדר הכושר, לראשונה אחרי לידת ביתי, הבנתי שמכל הפעילות הגופנית שאני עושה, ריצה באמת היא הדבר שמשיב את הנפש שלי. אני נכנסת לאימון מירי אחת ומסיימת את הריצה מירי אחרת, משודרגת הרבה יותר. עם הזמן ירדתי במשקל וב-2010 למדתי להיות מאמנת חד"כ, אימון קטינים, אירובי ועיצוב.

כשרצתי במרתון ירושלים ב-2011 וראיתי שכמות הנשים הרצות קטנה כל כך, לא הצלחתי להבין איך פעילות גופנית כמו ריצה שהיא כל כך זמינה, נוחה ואפשרית לכל אחת, אינה חשופה מספיק עבור נשים. פיתחתי תוכנית אימונים על בסיס הידע שלי, שהעמקתי אותו ברבות הזמן עוד ועוד, ובמרתון ירושלים אחריו רצו כבר 70 נשים שלנו. משנה לשנה מעגלי הריצה הנשית שלי התרחבו ועד היום, חמש וחצי שנים אחרי, יותא משלושת אלפים נשים קיבלו בקבוצות שלנו את המפתח לריצה.

אני מתייחסת לריצה כסיבה ולא כתוצאה. הריצה מחוללת בנפש שלנו ניסים, פשוט כך. נשים שלא חלמו שירוצו דקה רצות 10 קילומטר, נשים מדווחות על שיפור בכל תחומי החיים, בתחושת המסוגלות, בקשרים המשפחתיים, בתפקוד. מעבר לכך, הקבוצות שלנו מהוות קרקע פוריה ליצירת קשר בין נשים שבחיי היומיום הסיכוי שלהן להפגש שואף לאפס. נשים חרדיות הופכות להיות חברות נפש עם נשים שהכירו חרדים רק דרך ערוצי המדיה השונים, ופתאום מפגשים כאלה אנושיים מראים כי אין מחיצות והדת לא מהווה גורם מפלג, אלא הריצה היא גורם מחבר של כל המגזרים והגילאים, וזה פשוט מדהים לראות עוצמה נשית במיטבה.

מה הדבר הכי קשה בלהיות מאמנת?

האמת שלהיות מאמנת בעיני זו שליחות אמיתית. אני אוהבת את הרצות שלי אהבת נפש. אוהבת את מה שאני עושה ומאפשרת לכל אחת להוכיח לעצמה שהיא מסוגלת. הקושי האמיתי מבחינתי הוא זה שבתור עסק גדלתי והתרחבתי והקשרים האישיים האנושיים לקחו צעד אחד אחורה. פעם הכרתי כל מתאמנת ובשיחות נפש שהיינו מנהלות, ידעתי איך ומה הכלים שאני צריכה לתת לה כדי להתמודד עם האתגרם האחרים בחיים. היום, אני מנהלת את הקבוצות ולא מאמנת את כולן, וזה שאני פחות אישית מפריע לי. כשאני מגיעה לקבוצות האושר וההנאה חוזרים. מבחינתי הכיף האמיתי זה לאמן, האתגר הפחות כיפי הוא בלנהל את הקבוצות כעסק.

איך האימונים שלך כרצה משתלבים באימוני הקבוצות?

אני לא חושבת שמאמן צריך להתאמן עם הקבוצה. באימונים שאני/המאמנות שלי מאמנות, אנחנו נטו בתוך האימון ולרווחת הרצות שלנו. משתדלת לקבוע אימונים לעצמי בימים בהם אני לא מאמנת או משלבת לפני/אחרי האימון בקבוצה. האתגר האמיתי הוא לסדר כזו תוכנית אימונים לפני מרתונים. אני חייבת לציין שמאז שאני מאמנת אני רצה הרבה פחות ריצות 'שלי'.

סיפור של רצה שאת הכי גאה בה?

משימה קשה. אני פשוט מעריצה כל רצה ורצה שלי. באמת. יש לי סיפורים מדהימים על התמודדויות של הרצות ואני כל כך גאה בהן: רצה שמתמודדת בימים אלו עם מחלת הסרטן ומקפידה על שגרת אימונים תוך כדי טיפולי הכימותרפיה כי לטענתה "זה השפיות שלי". רצה אחרת שחוותה מוות קשה ופתאומי של אביה והמשיכה להשתמש בריצה ככלי טיפולי. רצה אחרת שבזמן הריצה הגיעה לתובנות על החיים שלה שהיו עד עכשיו בסבל והחליטה להתגרש. אחת אחרת שבזכות הריצה החליטה לעזוב מקום עבודה של 16 שנה.

יש כל כך הרבה סיפורים מדהימים ומרגשים. רצה אחת עם עודף משקל סיפרה לי שלפני שהתחילה לרוץ היתה חולמת את השבעה שלה וחשבה שתמות בגלל המצב הפיזי שלה, ומאז שהתחילה לרוץ היא מרגישה חיה מחדש. יש עוד אין ספור סיפורים ובכל הרצות שלי אני פשוט גאה.

מה המתאמנות שלך לא יודעות עלייך?

לא הרבה, אני משתדלת להיות חשופה במקסימום. במיוחד בזה שאני שונאת לרוץ ורצה רק בגלל מה שהריצה נותנת לי לחיים. והיא ממש כמו תרופה. אבל יש משהו שהן לא יודעות:
בימים של החורף הקרים אחרי מקלחת בערב אני הולכת לישון עם בגדי האימון שלמחרת. לא אוהבת שקר לי והמאבקים של הקימה ב-4 בבוקר כשאת כבר לבושה נעשים קלים יותר.
הן גם לא יודעות שאני אוהבת הפוך גדול, בלי קצף בכוס זכוכית, אבל עכשיו הן ידעו ואני מצפה שידייקו (:

מה המוטו שלך כמאמנת?

לקחת את הריצה ככלי טיפולי ולהבין שאם ניצחת את עצמך והצלחת לרוץ רצוף 20 דקות ומעלה, אין אתגר בחיים שיעמוד בדרכך ולא תוכלי לו. אני מאמינה שכל אישה, בכל גיל ובכל משקל יכולה, אם רק תרצה, לרוץ עשרה קילומטר.

איפה אתם רואים את עצמכם בעוד 5 שנים?

עכשיו, כשאני שלושה שבועות אחרי הלידה של בני החמישי אני רואה את עצמי בעוד 5 שנים על חוף קסום בזנזיבר. את מעגלי הריצה של "בגוף בריא" אני רואה מתרחבים גם מחוץ לגבולות הארץ, בזכות האפליקציה שתיתן מענה לכל אחת שרוצה להתחיל לרוץ בצורה קלה וידידותית בכל מקום בעולם ובכל זמן.

אם לא היית מאמנת ריצה במה היית עוסקת?

משהו שקשור לנפש. כנראה פסיכולוגית.