זולי ביהרי היה זה שזרע את רעיון ה-FKT על שביל ישראל אצל מייקל ווארדיאן. כעת כשהאבק שקע מההיפ שהקפיץ את כל רצי השטח, זולי מדבר על מאחורי הקלעים של הפרויקט החשוב הזה

אנחנו מכירים את הסיפור של הפגישה שלך עם מייק ויאן בקוסטה ריקה. מה הרגע שמייק אומר לך "בוא נעשה את זה".

"זה בהתחלה היה דיבור רק עם מייק. יאן הצטרף רק מאוחר יותר וזאת היתה בחירה שלי. היה לי מאוד חשוב שיאן יצטרף למסע הזה, כי היה ברור לי שיש פה סיפור שמשתלב עם החזון של Canaan Running Adventures ורציתי שיהיה איתנו במסע הזה מספר הסיפורים הכי טוב שרק אפשר, כדי שיראה את המסע הזה בצורה הכי מקצועית ויגיע לקהל רחב ככל האפשר".

"בקוסטה ריקה בלי להתכוון זרעתי את הזרע. היתה לי שיחה עם מייק והוא התלהב לשמוע על ישראל ואז סיפרתי לו על שביל ישראל. הוא אמר שזה נשמע לו מעניין כי זה משהו שהוא שוקל להתפתח לכיוונו. סיכמנו שנדבר אחרי שכל אחד חוזר לביתו. הרעיון התחיל להתבשל במשך כמה חודשים. היתה תחלופת מיילים, ובקיץ זה התחיל להעלות הילוך. נכנסתי לעובי הקורה, התחלתי ללמוד את הפרויקטים הקודמים של קרלוס ושל ריצ'ארד על שביל ישראל, ואז אמרתי לו שכדי להגדיל את הסיכוי להצליח במסע כזה, כדאי שהוא יכיר את השטח קודם – אז התבשלה ההגעה שלו בדצמבר סביב ההיירוס. בספטמבר-אוקטובר סגרנו שעושים את זה והתחלנו לחשוב אופרטיבית איך מוציאים את זה לפועל".

בעצם אתם באיזה שהו מקום חלוצים במובן הזה שהמסלול החדש כמו שמייק עשה אותו – איש לא עשה אותו ברציפות?

"שביל ישראל השתנה כמה פעמים במהלך השנים. ריצ'ארד, הבחור האוסטרלי עשה את השביל שדומה להיום מלבד השינוי באזור ירושלים. הוא עצר באמצע, התאשפז כי נפצע ברגל ואז חזר להמשיך את השביל".

כל הפרויקט הזה הוא שלך, אתה מימנת אותו מכספך האישי, את הלוגיסטיקה, את ההבאה של מייק ואיאן וכל מה שכרוך בזה?

"כן. היו לנו שלושה שותפים שעזרו לנו מבחינת לינה: חבל אילות בדרום, ערבה תיכונה באזור צופר והר הנגב. בגדול היינו ערוכים לעשות חניוני לילה בצד הדרך בסוף כל יום, אבל תמיד מקלחת חמה ומיטה עדיפים על לינה בשטח במסע כזה".

מה היו העלויות של הפרויקט?

"השווי הכספי של הפרויקט היה בסביבות 50 אלף דולר, אבל תודות לעזרה של האנשים זה יצא קצת פחות. פניתי לגורמים ממשלתיים ומסחריים ואף אחד לא רצה לתת סיוע או מימון לפרויקט. אני חושב שמבחינתם זה פיספוס. הפרויקט הזה זכה לחשיפה מטורפת והחברות המסחריות היו יכולות להיות חלק מזה וגם לתרום למשהו שהוא מאוד חיובי עבור קהילת הריצה בישראל".

יצא לי לראות אותך מלווה את מייק, אחד הדברים שמאוד בלטו זה המסירות שלך לדבר הזה. מהרגע שמייק מתקרב לג'יפ כל כולך פועל לפי מה שמייק צריך: לאכול, לשתות, לתדרך אותו על המקטע הבא שלפניו. זאת מסירות טוטאלית, ואני תוהה איך אפשר להחזיק כזה דבר 10 ימים?

"אני חושב שמומלץ שכל רץ אולטרה ילווה רץ אחר באיזה שהוא שלב. כשאתה איש צוות מאוד כדאי שתשאיר את האגו שלך בבית ותבוא עם מיקוד מירבי לטובת הרץ, כי המטרה היא שהוא יקבל את כל התמיכה האופטימלית כדי להשלים את המשימה.

פגשנו את מייק ברוב התחנות שתוכננו, משהו כמו 120 תחנות, וכל הזמן אתה נמצא במצב של דריכות לצרכים שלו. איפה פוגשים אותו, מה הוא צריך לאכול, פתאום יש לו קרייב למשהו אז אתה צריך לדעת איך אתה מביא את זה. אתה חייב לדעת איפה כל דבר מהציוד שלו נמצא, כדי לשלוף את זה בשנייה שהוא צריך את זה. זה להיות ממוקד ב-200 אחוז במשימה.

המסע הזה בשבילנו כצוות היה מאוד מיוחד. בגלל שכל הרצים הצטרפו זה הצליח לשמור אותי בפוקוס על המסע והצרכים של מייק. יש פה גם עניין של אחריות מבחינת בטיחות, מבחינת הבריאות של מייק והמעטפת מסביב. אתה חייב להיות טוטאלי בזה כדי שזה יצליח. זה כל כך נטמע אצלי עד שבתחילת השבוע שאחרי ה-FKT, קמתי בשלוש בבוקר ונלחצתי איפה מייק ומה צריך לספק לו ואיפה נקודת המפגש.

עוד לפני הפרויקט עם מייק, ליוויתי רץ בחו"ל וזאת היתה הכנה טובה. אתה שם בשביל כל דבר – מה שהרץ צריך, אתה עושה. אתה מנקה לו את הרגליים, חובש לו את האצבעות, מכבס לו גרביים ונענה לכל בקשה שלו. פרויקט כזה אי אפשר לעשות בלי צוות תומך ומיומן. ואני חושב שכצוות סיפקנו למייק את הבסיס כדי שיוכל לעשות את המשימה".

מה היתה הדינמיקה בצוות בקבלת ההחלטות?

"כל אחד הביא את הניסיון שלו. מייק את הניסיון שלו כרץ. יאן בא עם הניסיון שלו וההיכרות עם רצים רבים שעשו דברים דומים, לדוגמה השותף שלו בפודקסט, קרל מלצר, שכולם יודעים מה הניסיון שלו ואיזה הישגים מדהימים הוא עשה. אני באתי עם ההיכרות של השביל עצמו, הרגישויות, המרחקים ותוואי השטח. ביקשתי שמראש יהיו לנו יומיים של היערכות לפרויקט הזה באיילות כדי לקבוע את השפה המשותפת, ולהתחיל לבנות את הדינמיקה בינינו. קבענו לעצמנו כללים ל-FKT, כמו למשל הקפדה על החוקים, על הבטיחות של מייק וכל הנושא של האתיקה. וכשיצאנו לדרך מי שראה את התמונה במאקרו ובמיקרו היו יאן ואני. מייק היה עסוק בקטע היומי שלו ובתתי הקטעים. אנחנו קיבלנו גם את תחזיות מזג האוויר וניטרנו את מצב הרוח והמצב הבריאותי של מייק. יאן ואני ראינו את התמונה בכללותה והעלנו אלטרנטיבות פעולה כדי לעמוד ביעד. בנקודות המפגש עם מייק, כשראינו שהוא במצב של הקשבה דיברנו איתו על הדברים האלה.

ידענו מראש שהתוכנית שבנינו היא בסיס לשינויים, ואכן ברגע שיצאנו מהמדבר היינו בפיגור של 12 ק"מ מהתוכנית, אבל הבנו אחרי היום הראשון שזה לא יהיה נכון ללחוץ להיצמד לתוכנית. אז עשינו שינויים נקודתיים ועבדנו לפי שעות ריצה ולא ק"מ. היה אמון גדול בין שלושתנו ואף אחד לא ניסה לעשות מניפולציות כדי שהחלטה שלו תתקבל. יאן ואני דירגנו את האלטרנטיבות, הצגנו אותן בפני מייק וההחלטה הסופית היתה שלו. היתה פה עבודת צוות שכמוה אף אחד מאיתנו לא עשה קודם. זה תהליך למידה מנקודת מפגש לנקודת מפגש".

מה היית עושה אחרת ממה שעשית?

"החוויה עדיין טרייה וצריך שיעבור עוד זמן לעכל את הדברים, אבל בגדול הקווים והמסגרת שלפיה פעלנו היו נכונים. לא הייתי משנה אותם. כן הייתי מוסיף נקודות מפגש עם מייק בתדירות גבוהה יותר, לתווך למייק את השטח בצורה אולי שונה מבחינת היערכות של ציוד ומזון".

כמה היית מופתע מההיענות של קהילת רצי השטח לפרויקט הזה?

"אחת המטרות הלא מוצהרות של הפרויקט הזה היתה לחזק ולגבש את קהילת השטח בישראל. לא ידעתי למה לצפות, לא בניתי תקוות אבל שמחתי שיש לנו רצים מוכשרים שמאוד אוהבים את מה שהם עושים, ורצים מאהבה לריצה ולשטח. ההירתמות של הרצים היתה מדהימה. אתן לך דוגמה: אני ממתין למייק בנקודת המפגש וידעתי שהוא רץ לבד. באזור לטרון חבר'ה ששמעו שהוא בסביבה הצטרפו אליו ספונטנית. או באזור בית ינאי, המתנתי למייק ורפאל ופתאום מגיעים 5-6 פנסים מולנו. היה מדהים לראות את זה, ומאוד שמחתי. בפודקסט של יאן אפשר לשמוע איזו חוויה חזקה זאת היתה עבור שניהם. למרות שהם מאוד מנוסים וראו הרבה דברים בחייהם, עדיין ההירתמות של הקהילה בישראל עבור מייק זאת היתה ה-חוויה מבחינתם. קצת צר לי שמועדוני ריצה גדולים לא לקחו חלק בזה ברמה של להפוך את זה למסיבה אחת גדולה, אבל הגרעין הקשה של רצי השטח – השבט כמו שאני קורא להם – הוכיח את עצמו ואת המהות שלנו כרצי שטח והאחווה של כולם. זה הפתיע והדהים".

אתה נכנסת לפרויקט הזה והובלת אותו. באיזה שהוא שלב זוגתך הצטרפה לנהל חלק מהדברים מאחורי הקלעים. איך זה עבד?

"אתה לא יכול לעשות דבר כזה בלי תמיכה מהבית. זוגתי היא רצה בעצמה ומבינה את הצרכים של רצים. חשבנו על כל ענייני התיאומים עם רצים מראש אבל לא הספקנו להרים הכל בזמן. בדיעבד היה צריך להיווצר הבאז בימים הראשונים כפי שקרה אחרי הדיווחים של יאן, כדי שהקהילה תידלק כמו שהיא נדלקה ויבוא גל של רצים מכל מקום. ביום השישי שיחררתי את האחריות שלי מזה כי פשוט לא יכולתי לנהל גם את זה במקביל לעבודה עם מייק. בשלב מסויים היו לי 450 הודעות ווטסאפ שלא היה מצב שאני אענה עליהם. רגינה אשתי לקחה את הניהול של זה ואני נשארתי ממוקד במייק".

האם אתה חושב שיהיה פה אפקט ווארדיאן? יבואו רצי שטח אחרים כתוצאה מהפרויקט הזה?

"זה יכול לקרות אבל בטווח הקרוב אני לא רואה מישהו שיכול להרים את הכפפה, אלא אם אנחנו ניזום פרויקט כזה. המטרה שלנו היתה לעורר מודעות בעולם למה שקורה פה ולעודד רצים מהעולם להגיע לפה, אם זה לתחרויות או רק לרוץ בשביל הכיף. אני מקווה שבגלל המודעות והקשרים שנוצרו עכשיו, יהיה לנו יותר קל להביא רצים בעלי שם עולמי לתחרויות בארץ, ואני מקווה שזה יעודד את התחרויות בארץ להפוך להיות יותר מקצועיות. זה יביא ערך מוסף לקהילת הריצה בישראל ויעלה את הרמה המקצועית של הרצים".

מה עושה בעצם החברה שלך עושה?

"Canaan Running Adventures זה מיזם שנועד לפתח את תחום ריצות השטח בישראל על ידי הפקת פרויקטים, ארגון תחרויות שטח והבאת קבוצות ריצה מחו"ל לטיולים ולמחנות ריצה.

רץ השטח הישראלי היום נושא את עיניו לכיוון האלפים ותחרויות בחו"ל, כאשר הפוטנציאל בארץ הוא מטורף, והייתי שמח אם היינו מצליחים לבנות בסיס חזק מבחינת תחרויות ותשתיות, שהרצים הישראלים בשיתוף רצים מחו"ל יוכלו להפוך את התחום ליותר מקצועי וממוסד".

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.