דו"ח מרוץ: Ben Nevis Ultra בסקוטלנד

טלמון אלכסנדרי בחר לחגוג את יום הולדתו במרוץ Ben Nevis Ultra בסקוטלנד. הוא משתף אותנו בחוויות מהמרוץ ונותן פרטים למעוניינים להירשם

אתר המרוץ: Ben Nevis Ultra
מיקום: בחבל ה- Highlands בסקוטלנד, בכפר Kinlochleven שהיה הישוב הראשון בעולם שבו כל הבתים חוברו לחשמל בתחילת המאה ה–20. היום נמצא בכפר המרכז לטיפוס הרים וקרח הגדול ביותר בבריטניה.

זמן: באמצע חודש ספטמבר, עדיין קיץ לטענת המקומיים, כשעונת הגשמים והקור כבר מתחילה. רגע לפני שיורדת על המקום תרדמת חורף.

מקצים
האירוע נמשך על פני ארבעה ימים ובו ארבעה מרוצים:
1. Momores VK– מרוץ ורטיקלי ל- D+1000 טיפוס על רכס Momores לאורך 5 ק"מ. ההזנקה למרוץ אישית, בסגנון נג"ש, ובסיומו ירידה חופשית של המתחרים לכפר. ביום המרוץ היתה בפסגה טמפרטורה של מינוס 6 מעלות ומספר רצים סיימו את הירידה מההר עמוק לתוך הלילה.
2. Ben Nevis Ultra– מקצה למרחק של 52 ק"מ עם D+4000 (שנערך בדיוק בתאריך יום ההולדת ה– 52 שלי).
3. Ring of steel Skyrace – מקצה ל– 29 ק"מ עם D+2500.
4. Glen Coe Skyline– מרוץ למרחק של 52 ק"מ עם D+4750. המרוץ מחייב ידע בטיפוס קל (light scrambling) ומצריך המצאת אישור על ניסיון קודם בטיפוס.

לפי Waze הכפר Kinlochleven מרוחק שלוש שעות נסיעה מ-Edinburgh אליה הגענו, הבת שלי רתם ואני, בטיסה דרך איסטנבול יומיים לפני המרוץ. בפועל הנסיעה בכבישים הצדדיים הצרים ובצד שמאל של הכביש איטית יותר. לאורך הדרך נופים יפים, שפע של נחלים ואגמים ומאחר ולא מיהרנו ועצרנו לא פעם, הנסיעה ארכה כחמש שעות.

לכל אחד מארבעת המרוצים חלוקת הערכות מתבצעת ביום שלפני המרוץ בלבד, בשעות קשיחות ועם בדיקת ציוד חובה מדוקדקת. בגלל הסכנה של חשיפה לקור בפסגות, על המשתתפים לרכוש בעת הרישום גם שק מילוט (שמיכות מילוט אינן מספקות) אותו מקבלים עם ערכת המרוץ. בנוסף, מעבר לצ'יפ, לכל רץ מוצמד מכשיר GPS לאיתור בחירום. המכשיר לא מאפשר מעקב רציף אחרי הרצים אלא מיועד לחילוץ בלבד.

בשלב חלוקת הערכות הודיעו המארגנים שייתכן ועקב מזג האוויר הקיצוני בפסגות ההרים שצפוי להחמיר ביום המרוץ עצמו, המסלול ישונה למסלול אלטרנטיבי. כבר במועד הרישום פורסמו גם המסלול המקורי וגם המסלול האלטרנטיבי. בשעה עשר בלילה החליטו המארגנים על שינוי המסלול, כך שהטיפוס לאורך המסלול הפך למשהו סולידי, כ-1,650 מטר. בסך הכל, מעבר למחשבה הרגעית על כל אימוני מנרה שירדו לטמיון, ההבנה שלי היא ששינוי כזה הוא חלק מהספורט שלנו. השינוי נבע מכך שבטיחות הרצים היא מעבר לכל ושהחשש של המארגנים לרצים במקרה שהטמפרטורה בפסגות תמשיך לצנוח ותגיע למינוס עשר, כצפוי בתחזית, היה במקומו, במיוחד לאור הטמפרטורה הנמוכה ביום מרוץ ה-VK.

בהתאם לשינוי המסלול המרוץ הוזנק בעשר בבוקר עם cutoff של 9 שעות במקום 12 שעות כפי שתוכנן במקור. בסה"כ נרשמו קרוב ל-500 רצים וסיימו בזמן תקין כ-350. מזג האוויר בזינוק היה נוח, כ-13 מעלות וללא גשם. המרוץ מתחיל בטיפוס של 750 מטר על פני 4-5 ק"מ. כבר בשלב זה יש כמה מעברי מים עמוקים וברור לי שאין אפילו טעם לנסות להשאיר את הנעליים יבשות. אני מוותר על הניסיון הזה ומתרכז בריצה. בשלב זה כולם עדיין אנרגטיים וצפופים. אני רץ ולא מוציא את המקלות. בסיום הטיפוס אני מבין שנשארו לי עוד כ-45 ק"מ עם טיפוס של פחות מאלף מטר ומחליט שהמקלות כבר יישארו בתיק עד סוף המרוץ. מסתבר שזו החלטה נכונה וחוסכת זמן, כי מיד בסוף הטיפוס מתחילה ירידה ארוכה ותלולה על דשא רטוב.

בכמה מקומות אנחנו עוברים לישיבה על התחת וגלישה על הדשא. אני נופל ומחליק פעמיים-שלוש ומזכיר לעצמי כל הזמן להרים את הרגליים גבוה. במבט סביב אני רואה שאני יציב במיקום יחסית לשאר הרצים (בדיעבד מלוח התוצאות אני לומד שלאט לאט התקדמתי ב-12 מקומות לאורך הריצה, כך שההערכה שמיקומי יציב היתה נכונה), ומעריך שאני בשליש האחרון של דבוקת הרצים. אני רץ בשבילים בוציים שכבר נטחנו על ידי כ-300 רצים לפני והפכו מאוד טובעניים. באחד ממעברי הנחלים אני עובר לגדה השנייה ושוקע בבוץ עד הברך, אבל מעבר לכך הנוף יפה, הגשם שמתחיל לרדת לא חזק מידי ואני לא מוציא את מעיל הגשם מהתיק.

הטמפרטורה מעט יורדת בהרים, אבל נשארת נסבלת. הקטע הקשה הוא בשבילים הבוציים, שלמרות הנעליים הטובות, אני מחליק בהם ללא הפסקה. עד לנקודת ה-20 ק"מ אני מעריך שאם לא יהיו שינוי דרסטי בתוואי הדרך, ייתכן ואגיע לסיום בזמן קרוב ל-cutoff.

מהק"מ ה-20 ואילך הדרך פחות בוצית ואני מגביר את הקצב. מגיע לתחנת ההזנה היחידה במרוץ בק"מ ה-27 בזמן של ארבע שעות, כשעה וחצי לפני ה-cutoff שלה וכבר ברור לי שאסיים בהצלחה. רתם מצאה טרמפ עם המאמן של הנבחרת ההולנדית לנקודה זו ועידכנה את כל המתנדבים בנקודה, שהיום יום ההולדת שלי. קיבלתי קצת ברכות מזרים גמורים, וקצת אכלתי ושתיתי. לאור שפע הנחלים שבדרך, אני מחליט לא למלא מים בתרמיל ואחרי עשר דקות מנוחה יוצא שוב לדרך.

החלק השני הוא לא יותר מאשר rolling hills על שבילים לבנים. כמה מעברי מים לא עמוקים וקצת קשקושים עם השכנים לריצה. פוגש פה ושם מטיילים אדישים לנוכחות הרצים ובעיקר רץ ומנדנד לעצמי לא להאט את הקצב. בנקודת האמצע טרפתי כמה כריכים ולאורך המשך הדרך נישנשתי תמרים, פה ושם ג'לים וכדורי מלח, בעיקר כי כבר הבאתי אותם איתי בתיק. עוד שלוש שעות ועשרים דקות, שנראות יותר כמו ריצת אימון ואני על קו הסיום. שמח שוב לקבל ברכת יום הולדת מהמתנדבים בנקודת הסיום, רתם שוב עדכנה אותם. היא נקראת להעניק לי את המדליה, אוספים ממני את הצ'יפ ומיד אני מקבל תדפיס עם הספליטים שלי והמיקום הכללי. המרוץ הסתיים, אנחנו מתחילים לחפש מקום לארוחת ערב טובה ולהתארגן ליומיים טיול בסביבה.

סיכום

אילו המסלול היה נשאר המסלול המקורי, המרוץ היה קשה הרבה יותר ואולי זו סיבה לחזור אליו שוב בשנים הבאות. בסה"כ בהשוואה למרוצי 50 ק"מ אחרים שרצתי, המרוץ היה מאתגר בחלקו הראשון באופי המסלול הטכני ומכאן גם התוצאה האיטית יותר בכמעט שעה וחצי לעומת מרוצים אחרים. המרוץ מאורגן היטב ועם הרבה מתנדבים לאורך הדרך בנקודות ביקורת ומקומות שמצריכים תשומת לב מיוחדת. מומלץ למי שרוצה לשלב טיול בסקוטלנד היפיפייה.