חידת וולמסלי: האם ג'ים ינצח את ג'ים?

עכשיו כשהעננה התפזרה וקיליאן ג'ורנה הודיע שהוא לא משתתף ב-UTMB, כל העיניים והציפיות נשואות לג'ים וולמסלי. האם הוא יצליח סוף סוף לעשות היסטוריה?

הרבה מים עברו בנהר הארווה (ARVE) שחוצה את שאמוני, מאז הפעם הראשונה שהתייצב על קו הזינוק של ה-UTMB ג'ים וולמסלי ב-2017. בשנים שקדמו ל-UTMB, וולמסלי רץ בעיקר מרוצים למרחקים של 50-100 ק"מ.

ווסטרן סטייס היה צריך להיות המאה מייל של וולמסלי, אבל זה לא בא לו בקלות. ב-2016 הוא פתח חזק בקצב של 40 דקות מתחת לשיא באותו זמן, ובמייל 93 לקח את הפנייה הלא נכונה, התברבר ולבסוף סיים במקום ה-20. זאת היתה אכזבה גדולה למעריצים של ג'ים ולאוהבי הספורט הזה, שאפילו הביעו כעס על חוסר האחריות שלו, לבזבז כזה כשרון על טעות טכנית שלא אמורה לקרות.

שנה אחר כך, ב-2017, הוא שוב מתייצב על קו הזינוק, ושוב פותח חזק מאוד, ולא לוקח בחשבון את מזג האוויר החם. הוא לוחץ ולוחץ ובמייל 75 פורש אחרי שלא הצליח להכניס נוזלים ואוכל, והחל להרגיש רע. ב-2018 הוא ישבור את שיא המסלול בווסטרן סטייס.

כמה חודשים אחרי הכישלון השני בווסטרן סטייסט ב-2017, הוא מתייצב בקו הזינוק של ה-UTMB, עם מעט נסיון במרחק מאה מייל ואפס ניסיון בשטח הררי ומשופע כמו שיש במרוצי ההרים באירופה. ג'ים רץ את רוב המסלול כשהוא מוביל ב-50 מטר על פרנסואה דאהן וקיליאן ג'ורנה – שני שועלי קרבות מנוסים. צריך לתת לו קרדיט על התעוזה, אבל בשלב מסוים ג'ים מתחיל להרגיש רע, לא אכל מספיק, נח רבע שעה בתחנה ויוצא כשהוא כבר לא באותו מומנטום, ומגיע במקום החמישי.

UTMB 2018 Photo: utmb – Franck Oddoux

ב-2018 ג'ים ממשיך להתחרות במרוצים עד 100 ק"מ, למעט הווסטרן סטייטס שבו הוא שוב מנצח. אפשר ללמוד מזה על הרצינות שלו לגבי ה-UTMB שמסתמכת בעיקר על הכשרון. מראיון שנתן אחרי ה-UTMB ב-2017 אמר שיש לו הרבה מה ללמוד מהרצים המקומיים, אבל לא נראה שב-2018 הוא בחר ליישם משהו מזה.

"אני רוצה לחשוב שאני מוכן לדחוף את הקצב בלי שאני יודע מה ההשלכות של זה. זאת גם חוזקה וגם חולשה אבל אני מרגיש שזה נותן לי אפשרות להפתיע את עצמי בצורה כזאת, שאחרת זה לא היה קורה" אמר וולמסלי בראיון אחרי שפרש ב-2018 מה-UTMB – שוב בגלל ניהול לא נכון של הריצה ונסיון לעייף את הרצים האחרים. זה די מבהיר לקורא הסביר שבשלב הזה, ג'ים עדיין בונה על כשרון ומהמר על חולשת הרצים האחרים.

תקופת הקורונה השביתה את כל העולם, וגם את עולם הריצה. וולמסלי ממשיך לנצח בווסטרן סטייטס ב-2019 ו-2021, וב-2022, אבל ב-UTMB הוא ממשיך להיכשל עם DNF ב-2021, ומקום רביעי ב-2022. ב-2023 אפשר לראות שאופי המרוצים שבהם בוחר ג'ים להשתתף השתנה: המרוצים מתקיימים באירופה ואחד מהם למרחק מאה מייל (איסטריה) שבו הוא גם מסיים ראשון.

הפעם קיליאן לא משתתף Photo: utmb – Franck Oddoux

פעם רצים אמריקנים שאלו רצים אירופאים, מה נדרש כדי שרץ אמריקני ינצח את ה-UTMB? התשובה היתה, להיוולד אירופי. אם רוצים לנצח בהרים האלה את מי שחי ונושם את האזור הזה כל השנה, צריך לחיות את המקום – וזה מה שג'ים וולמסלי עשה השנה. הוא עבר לצרפת, התאמן בצרפת וחי כמו מקומי. האם זה יספיק כדי שהוא ינצח את ה-UTMB?

אין דבר שג'ים רוצה יותר מלנצח את המירוץ הזה, ולעשות היסטוריה ולהיות האמריקני הראשון שחוצה את קו הסיום. אצל ג'ים אף פעם לא היתה בעיה ברגליים: זה הראש, ההחלטות האסטרטגיות המוטעות שקיבל במהלך המרוצים, שהביאו אותו לאן שהביאו. יש לו, או לפחות היתה לו קלות דעת, שאפשר אולי לייחס לחוסר בגרות, אבל זאת טרגדיה לראות כזה כשרון מתבזבז בכל פעם מחדש.

עכשיו נדמה שכל התנאים בשלו כדי שהוא יעשה את זה. אם הוא ירוץ את המרוץ שלו, בלי לנסות לנהל את הקצב של אחרים, אם הוא ידע להתנהל על פי פרוטוקול מסודר בלי לאלתר תוך כדי תנועה, ובעיקר אם תהיה לו סבלנות ומשמעת עצמית להחזיק עד ק"מ 127 ב-Champex-Lac בדבוקה הראשונה, יכול להיות שזאת השנה שבה ג'ים ינצח לא רק את ה-UTMB, אלא את ג'ים וולמסלי עצמו.