מייקל ווארדיאן בראיון ראשון אחרי קביעת שיא מסלול על שביל ישראל

בלעדי: "זה הדבר הקשה ביותר שעשיתי בחיים שלי" אומר מייקל ווארדיאן בראיון ראשון אחרי קביעת שיא מסלול על שביל ישראל. ווארדיאן מדבר על הקשיים שבדרך, על מה היה עושה אחרת ועל היעד הגדול הבא שהוא כבר מפנטז עליו

רגע לפני שהוא עלה על המטוס בחזרה לארה"ב, ערכנו ראיון בלעדי עם מייקל ווארדיאן שקבע שיא מסלול על שביל ישראל.

עבר יום אחד אחרי ה-FKT שעשית, איך אתה מרגיש?

"אני מרגיש מצוין, אין שום בעיה. אם אתה רוצה לצאת לריצה רק תגיד. כבר הספקתי לרוץ 15 דקות היום".

עד כמה הנסיון הזה עמד בציפיות שלך?

"זה היה מעבר לכל מה שציפיתי וחשבתי. זה היה הרבה יותר קשה ומאתגר ממה שדמיינתי. היו כמה קטעים שעל הנייר נראו סבירים וקלים לניהול, אבל בפועל בשטח היו הפתעות כמו בוץ שהקשה על ההתקדמות, סימונים שקשה למצוא. לא היה רגע שאפשר היה לרוץ רגוע ולהשתחרר מהמחשבות על המשימה. עבורי זה היה הדבר הקשה ביותר שעשיתי בחיים שלי".

"לנהל מספר קילומטרים כל כך גדול יום אחרי יום זה משהו שלא ידעתי איך זה יעבוד, ושמחתי מאוד שהגוף שלי הגיב לזה בצורה טובה. יכולתי לרוץ מהר אחרי יום של 80 ק"מ, כשיש לי כבר ברגליים 600-700 ק"מ, זה היה מעורר השראה לעצמי לדעת שהגוף שלי יכול להתמודד עם מרחקים כאלה בהצלחה".

זה נראה שאפילו אתה הופתעת מהיכולת שלך לרוץ מהר אחרי הרבה קילומטרים?

"אני יודע שאני יכול לרוץ מהר יום אחרי יום, את זה כבר עשיתי בעבר במרוצים רב יומיים, אבל בטח שלא בכמות הזאת של קילומטרים וטיפוס מצטבר בשטח טכני. אתה צריך להיות בפוקוס 14 שעות ביממה לאורך 10 ימים ולא הייתי בטוח איך זה יעבוד, וזה אחד הדברים שקיוויתי לגלות במהלך המסע הזה. נפתחו בפני אפשרויות חדשות עכשיו שאני יודע שאני יכול לעשות את זה, ואני יכול לחשוב על אתגרים אחרים. כבר הרבה זמן שאני רוצה לחצות את ארה"ב, וזאת היתה אינדיקציה טובה שיש לי את היכולות. ידעתי שאני יכול לעשות את זה, אבל עכשיו אני חושב בכיוון של לנסות אולי לשבור שיא".

אז זאת ההרפתקה הבאה?

"יש עוד כמה דברים שכבר תיכננתי מראש כמו מרתון בוסטון ו-The Broken arrow sky race. יש לי עוד תוכניות אבל אני צריך להחליט מה אני עושה בהמשך השנה, ולדבר עם ג'ניפר לגבי הסתיו הבא. אבל אני בהחלט ארצה לחצות את אמריקה – נראה איך זה יסתדר עם שאר הדברים".

צילום: אורי רוזנבלום בלצר

במבט לאחור, מה היית עושה אחרת במסע הזה?

"אני חושב שהייתי משנה כמה דברים. בדיעבד הייתי צריך להביא איתי הרבה יותר זוגות גרביים. יש שני זוגות שאני אוהב וכמה כאלה שפחות ובאתגר כזה צריך להשתמש במה שעובד, וחבל שלא היו לי יותר זוגות מאלה שאני אוהב. לקח נוסף הוא שהייתי שמח אם היה לי את המסלול על השעון ולא על הטלפון, שאותו צריך להוציא בכל פעם שיש התלבטות לגבי המסלול. זה היה משנה מאוד את המצב".

"דבר נוסף זה כל העניין של תזונה. ככל הנראה הייתי צריך לצרוך הרבה יותר קלוריות בשלבים מוקדמים, מה שלא עשיתי. ביום הרביעי או חמישי חיכיתי יותר מדי זמן עד שהתחלתי להכניס קלוריות. זולי, ארז ואני עשינו עבודה טובה בכל הנושא של תזונה. החלפנו אסטרטגיית תזונה לארוחות קטנות יותר בכל עצירה, זה עבד מאוד טוב. הייתי מופתע שזה עבד. לא הקאתי במהלך כל ה-FKT, הרגשתי שאני ברמת אנרגיה טובה. עשינו עבודה טובה גם בהתנהלות בחום. היו כמה פעמים ששכחתי לקחת קרח ולשים בשרוולים אבל התגברתי על זה".

"יאן (קורלס) לימד אותי איך להשתמש במקלות בצורה אחרת ממה שאני השתמשתי בהם, וזה עזר לי מאוד אבל למדתי את זה רק לקראת הסוף".

דבר נוסף שהוא לקח מהאתגר הוא לא לדחות דברים. "נכנס לי קוץ של קקטוס ברגל לפני חמישה ימים ורק הבוקר הוצאתי אותו. הייתי צריך לעשות את זה במהלך ה-FKT כשזה קרה, אבל הייתי מאוד עייף אז סבלתי מכאבים ברגל. דברים קטנים כאלה שאתה אומר לעצמך 'זה משהו קטן ושולי' ומזניח את זה, אבל ברגע שהוצאתי את הקוץ הרגשתי הרבה יותר טוב".

"בסך הכל אני חושב שעשיתי עבודה טובה יחד עם הצוות ועדיין הייתי רוצה לשפר את עניין השינה. בכל פעם שהיתה לי שינה טובה, ביום שלמחרת היה לי יום טוב, אז אני חושב שזה באמת עושה את ההבדל".

ראיתי שקרלוס גולדברג, השיאן הקודם של שביל ישראל בא לרוץ איתך מקטע אחד, איך הרגשת?

"כן, הוא בא ונתן לי חיבוק גדול ורץ איתי חלק מהטיפוס למירון. איזה מהלך קלאסי מצידו לבוא ולהיות לצידי, אפילו שזה היה מעט זמן. הוא אמר לי 'אני מחזיק בשיא שביל ישראל לפחות לעוד כמה שעות'. אני מאוד מעריך את המחווה שלו, זה היה רגע עם משמעות גדולה עבורי".

קרלוס גולדברג ומייקל ווארדיאן צילום: זולי ביהרי Canaan Runing Adventures

רצתי איתך וגם דיברתי עם רצים אחרים שרצו איתך, ונדמה שהאסטרטגיה שלך של "רוץ מהר עכשיו כי רגעי השפל עוד יגיעו ואז לא תהיה ברירה אלא להאט" עבדה יפה מאוד עבורך. האם זה לא קצת מסכן את האתגר?

"אני לא יודע, ניסיתי את כל האפשרויות ונדמה שבאיזה שהוא שלב יגיעו הרגעים הקשים שאתה ב-Down. אני מעדיף לסגור כמה שיותר ק"מ שאפשר כמה שיותר מהר, כשאני מרגיש טוב ולהתמודד עם הרגעים הקשים כשקשה יותר, מאשר לרוץ לאט מהיכולת שלי. בכל מקום שאני יכול לרוץ מהר אני עושה את זה. זה היה כיף. המלווים שלי גם התלהבו מזה, הם אמר 'או לא, זה עומד להגיע', וכולם השתדלו להיצמד אלי וזה היה מדהים, עבדנו כצוות. נכון, זה ה-FKT שלי, אבל זה לא היה קורה בלי החבר'ה שלכם שלקחו חלק בזה, ליוו אותי ועזרו למצא את הסימונים. כל רץ יודע שאפשר לעשות יותר כצוות, וזה שהייתם שם בשבילי זה דבר אדיר. תמיד כיף לרוץ עם חברים וזה גם עוזר בהרבה קטעים. למשל, אם מישהו רץ לפני אני רואה איפה הוא דורך וזה חוסך לי דילמות".

בוא נדבר על היום התשיעי. זה היה היום שמנקודת המבט שלי היה היום הקשה ביותר שלך. אחרי שמונה ימים שצברת לא מעט קילומטרים, בערב נראית כבר מותש, ובעייני זה היה רגע אנושי ומיוחד. פתאום ווארדיאן "המכונה" שלעולם לא מתעייף הוא לא גיבור-על ומשהו בו נשבר.

"היו כמה ימים כאלה או כמה רגעים כאלה. למשל ביום השביעי כשנכנסתי למעבר מים בחוף פולג, וכשיצאתי ממנו היה מאוד קר. הרוח נשבה בחוזקה ולמרות שבחוץ הטמפרטורה היתה 15 מעלות או אולי יותר לבשתי 4 מעילים כדי לנסות ולאזן את הטמפרטורה שלי. זאת היתה נקודה שלא ידעתי אם אני אוכל להמשיך. תמיד יש רגעים כאלה אבל אם אתה מוצא את האנרגיה להמשיך, 20 דקות אחר כך אתה יכול פתאום להרגיש בגג העולם. אני משתמש בתרגול המנטלי הזה כדי להמשיך קדימה ובמבחן התוצאה זה עובד".

כמו שכבר ציינת, זולי, יאן וארז הם חלק חשוב בצוות, עד כמה הם היו מעורבים בקבלת ההחלטות?

"את ההחלטות קיבלנו כצוות. הם אלה שהראש שלהם היה פנוי לקבל החלטות. אני בחור שאם אומרים לו לרוץ 130 ק"מ ביום, אני מוריד את הראש ועושה את זה. הם אלה שמכוונים אותי לכיוון הנכון ודוחפים אותי קדימה במקומות שצריך. וזה שמדובר בצוות, זה אומר שלא הכל קשור בי. אני יכול להגיד שאני רוצה לרוץ 150 ק"מ ביום אבל המשמעות היא שכולם מתרוצצים עד שעה מאוחרת ולמחרת כולנו הרוסים, או שזה אומר לסיים את היום על פסגת איזה הר, אז זה לא עובד. אתה חייב לעבוד מול מה שהמסלול מכתיב לך מבחינת נקודות גישה ואספקה של הצוות. וממילא היינו מוגבלים בחלק מהמקרים בגלל החוקים של רשות שמורות הטבע, שמגבילים תנועה בלילה בשמורות".

האם אתה חושב שההישג שלך יגרום לרצים אחרים לבוא ולנסות לשבור את השיא?

"אני מאוד מקווה. אני מקווה שרץ ישראלי ינסה לעשות את זה. אני יודע שהרבה אנשים בעולם עקבו אחרי ה-FKT וזה יצר עניין בלא מעט מקומות. הזמן שעשיתי יהיה מאתגר למי שירצה לעשות את זה, זה דורש מאמצים רבים וצוות שלם שתומך בך. אני מקווה שיבוא מישהו אמריקאי, אירופאי אולי מישהו מאסיה או אפריקה, וינסה לעמוד באתגר הזה. אחת המטרות של ה-FKT היתה להראות כמה מגוון יש לארץ הזאת להציע בשטח יחסית כל כך קטן. אני חושב שעשינו עבודה טובה בקטע הזה עם החשיפה שנתן יאן לפרויקט ולשביל ישראל. אולי אנשים לא יבואו לעשות את כל השביל אלא רק חלקים ממנו, רק את הדרום או רק את הצפון".

בנימה אישית, הודתי לווארדיאן על כך שהגיע לישראל ועשה כאן היסטוריה. סיפרתי לו עד כמה אנחנו כקהילה מעריכים את בואו ואת ההזדמנות להיות חלק קטן במסע הזה שלו.

"אין לי מילים לתאר כמה אני מעריך את מה שעשיתם בשבילי. אתם גרמתם לזה לקרות. לא הייתי יכול לעשות את זה בלי העזרה של הקהילה בישראל. השיתוף שלכם הפך את החוויה הזאת למיוחדת יותר", אמר ווארדיאן.

מייק חזר לארה"ב אבל את מה שעשה כאן בישראל ייזכרו עוד הרבה שנים.