האהבה שלה לריצה, לאימונים והכיף שבלהתאמן עם חברים. דלית לוין מספרת בראיון מרתק ל"קצב דיבור" על הפרפקציוניזם שלה ועל החלומות שלה בתחום הריצה

דלית לוין היא אחת הרצות שכיף להקשיב לה, לדבר איתה וללמוד ממנה. היא לא סתם אוהבת לרוץ, היא מאוהבת בריצה ובמה שהיא נותנת לה. היא התחילה לרוץ כמו רוב האנשים. לאט לאט עלתה במרחקים והיא אוהבת בעיקר לרוץ מרתונים.

במהלך השנה היא משתתפת במרוצים לכל המרחקים כי זה גם מפגש חברתי וגם מדד ליכולות שלה. בראיון היא מספרת על המעבר מהכביש לשטח שעשתה ב-2016, מעבר שהביא לה ניצחונות בכמה מרוצי אולטרה (סובב עמק 100 ק"מ, תנ"ך תש"ח 70 ק"מ ועוד).

היא מספרת על התקופה של השטח שמצד אחד היתה מאוד כיפית כי הרבה חברים הצטרפו אליה, והאימונים היו בחבורות. מצד שני, היא מדברת על הלוגיסטיקה של הריצות האלה והשעות הרבות שהן דורשות, וזה מה שגרם לה להחליט לחזור אל ריצות הכביש.

היא שיתפה אותנו בקטע מסובב עמק 2016 שבו היתה לה תחרות צמודה עם נילי אברמסקי ואמרה "היא היתה עוקפת אותי בעליות ואני אותה בירידות. עד היום הגופייה הורודה של נייקי שלבשה צרובה לי בזיכרון".

 

דלית מספרת על השיפור בזמני המרתון ועל החלום לשפר את השיא האישי שלה לכיוון סאב 3. היא לא שוללת לרוץ מרחקי אולטרה אבל בכביש ולכן הספרטתלון קורץ לה ונמצא אצלה גם ברשימת החלומות. בכל מקרה היא לא תרוץ אם היא לא תהנה מזה.

היא מסבירה שהיא שומרת על חדוות הריצה על ידי יעדים מוגדרים וגם לא שוללת להוריד את הרגל מהגז כשיש עייפות מנטלית.

מוזמנים להירשם לפודקסט קצב דיבור ולקבל עדכון בכל פעם שעולה פרק חדש. אל תפספסו את "פרסומות שפחות" בסוף הפודקסט.

זאת קבוצת הטלגרם של קצב דיבור. מוזמנים להצטרף, להגיב ולשאול שאלות את המרואיינים הבאים שלנו.

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.