טלמון אלכסנדרי חיפש מרוץ של 100 ק"מ ובחר בספונטניות במוצרט שבאוסטריה. כל הפרטים המלאים על המרוץ והחוויות האישיות של טלמון בדו"ח מרוץ המלא

אתר המרוץ

Mozart100

מיקום

זצלבורג אוסטריה

זמן

חודש יוני, לפני החום של הקיץ. ביום המרוץ הטמפרטורות היו קרובות ל- 30 מעלות בעמקים ובסביבות ה-20 מעלות בהרים.

מקצים

החל מ-8 ק"מ ועד 109 ק"מ, יחידים ושליחים. המקצים הארוכים הם ל-63 ק"מ ו-109 ק"מ עם 5,000 מטר טיפוס. האורך הלא עגול נגזר מהרצון של המארגנים להמשיך ולשמור על ניקוד ITRA של 3 ו-5 נקודות בהתאם לשיטת הניקוד העדכנית. מספר הקבוצות בשליחים היה קטן מאוד.

אחרי שנתיים של ריצות אולטרה קצרות ממאה ק"מ הגיעה השעה לקפוץ מדרגה ולהעלות את המרחק. למרות שבשנים האחרונות אני מנהל טבלאות אקסל מסודרות עם רשימות מרוצים אפשריים והעדפות, הבחירה במוצרט 100 היתה בסופו של דבר ספונטנית ונבעה מהרצון לאיסוף 5 נקודות ITRA לצורך השתתפות בהגרלה של מקצי ה-UTMB ב-2020.

רקע

נרשמנו למרוץ כבר בדצמבר 2018, אני ל-100 ק"מ וקרן, שלא רוצה לרוץ מרחקים ארוכים, ל-63 ק"מ. היתה לנו תקופת אימונים ארוכה ומסודרת, כולל השתתפות במרוץ מבחן באפריל, 90 ק"מ בפיק 2 פיק, זמן התאוששות מהמרוץ ומספיק זמן להעלות מרחקים לפני הנסיעה ועוד זמן לטייפר. תקופת האימונים עברה בצורה חלקה, ללא פציעות ואפילו מהטייפר הייתי מרוצה, אם כי כבר בתחילת המרוץ בזלצבורג גיליתי שאני לא מאושש לגמרי. בפיק 2 פיק נודע לי שבסך הכל שבעה ישראלים ישתתפו במקצה הארוך, ועוד מספר אנשים במקצי ה-63, מרתון וה-33.

המרוץ

המרוץ מוזנק ממרכז העיר ויום לפני הזינוק יש אקספו קטנצ'יק, חלוקת ערכות זריזה ללא בדיקת ציוד ותדרוך מסודר גם באנגלית. בתדרוך נאמר שלחלק מהמשתתפים יבדקו את הציוד במהלך הריצה, ניתנו קצת הוראות בטיחות והוצגו רצי העילית.

המרוץ מוזנק בחמש בבוקר, כשהיום כבר מאיר, השמש שוקעת בסביבות תשע וחצי בלילה, כך שרוב הריצה נעשית באור. זמן ה-cutoff הוא 22 שעות. ביום שישי אנחנו עוד קוראים קצת את הספר של ארי ולטמן, סוג של להיכנס לאווירה, ויוצאים לסיבוב קצר לאורך הנהר, מרגישים קצת עייפות אבל מקווים לטוב.

בשבת בחמש בבוקר, הזינוק היה עמוס עם 440 רצים (כש-160 מתוכם יהיו DNF) אך מאורגן להפליא. כמה מילות ברכה ויוצאים לדרך. כבר בק"מ הראשון אני מרגיש את ה-hamstring השמאלי בכל צעד, אבל מרגיע את עצמי, זו רק הצקה שאני רגיל אליה אחרי תקופת אימונים ארוכה ואין מה לחשוש. תחילת המסלול עוברת בעיר ובמישור, הקצב גבוה ואני מרוצה מכך שאגיע לפחות שעה לפני ה-cutoff לתחנה בנקודת ה-30 ק"מ. אחרי 10 ק"מ ה-hamstring השמאלי מפסיק להציק והימני מתחיל. עוד 10 ק"מ וגם הימני נרגע ומכאן והלאה נופלת עלי עייפות כללית. מגיע לתחנת ה-30 ק"מ כשעה וחצי לפני ה-cutoff כשרוב המסלול בינתיים עובר בשבילים לבנים או על כבישים כפריים וללא עליות משמעותיות. מכאן הדרך מתפצלת, רצי המרחק הארוך יוצאים לכיוון אחד ורצי ה-63 משלימים את הקפת אגם fuschlsee וחוזרים לנקודת המוצא.

מכאן מצפות לי שתי עליות משמעותיות ועוד תפירה של הרבה עליות קטנות יותר לאורך כ-50 ק"מ עד לחזרה לנקודה זו, לאחר סה"כ של 80 ק"מ. כאן גם מחכה לי התיק עם ציוד החלפה. כל עשרה עד חמישה עשר ק"מ מעכשיו יש תחנת אוכל ושתייה. אני מחליט לוותר על מילוי מים, מחליף כמה מילים עם מיכאל, יורי, רונן ושלומי ויוצא לדרך.

אחרי כעשרה ק"מ נגמרים לי המים ואת החמישה שישה ק"מ הבאים אני רץ צמא, מחכה לתחנה הבאה. בדרך טובל את הכובע לא פעם בפלגי המים בשביל להתקרר. מזג האויר מתחמם, אבל למזלנו עד לשעות הצהריים המאוחרות השמיים מעוננים ואין קרינה ישירה גם בשטחים הפתוחים. בנקודת ה-47 ק"מ אני מצטייד במים ויוצא לטיפוס המשמעותי הראשון. 700 מטר על פני 3 ק"מ. בנתונים היבשים נשמע כמו מנרה, אבל לשמחתי השביל ברובו לא טכני. מולנו מגיעים כל הזמן אנשים שעלו לראש ההר ברכבת ויורדים אותו בשביל. אני כאמור מרגיש את העייפות, ושמח לתת לאנשים לעקוף אותי, אבל הם מנומסים (או עייפים) ומסרבים לעקוף.

מגיע לפיסגה ומתיישב כמה דקות לנוח. פוגש שוב את רונן ויורי ומתכונן ליציאה. מנקודת ה-50 ק"מ ועד תחנת ה-63 ק"מ יש לי יותר משלוש וחצי שעות, כך שאני לא בלחץ למרות ההתקדמות האיטית בירידה הטכנית. בגלל חוסר הבנה רגעי אני סבור שהתחנה הבאה היא בסוף העלייה המשמעותית הבאה, כך שאני קצת מופתע לגלות פתאום על שפת האגם את התחנה הבאה ומבין שזו בעצם תחנה בתחתית העלייה הגדולה של המרוץ. נכנס לתחנה ורואה שם אנשים שוכבים על הריצפה. חלקם נחים וחלקם מותשים לגמרי מהחום. אני גם מותש, בעיקר מהשמש שיצאה מבין העננים. הגעתי שעה וחצי לפני הסגירה, יש זמן ואני מחליט לנוח חצי שעה. מצטלם שוכב על הרצפה ומסמס לבנות בבית ולחבר'ה מקבוצת הריצה ומספר על העייפות. הבנות אומרות שכבר עשיתי חצי ואין לי בעיה לסיים והחבר'ה מקבוצת הריצה אומרים שבסדר אם אפרוש. אני בסך הכל רציתי לחלוק חוויות ולמרות העייפות, פרישה לא עמדה על הפרק. מעריך שבשעה זו קרן עדיין בריצה שלה ולכן לא מסתמס איתה. אחרי המנוחה יוצא למקטע הבא, טיפוס של 1,000 מטר ל-Zwolferhorn על פני ארבעה ק"מ, הנקודה הגבוהה במרוץ.

הטיפוס איטי במסלול נוח, חלקו מתחת לעצים. גשם קל מתחיל לרדת ומקרר את האוויר ולא מפריע לריצה. אני פוגש רץ קנדי שמתוודה שבאזור שבו הוא חי בקנדה אין עליות. הוא חסר נשימה אבל ממשיך. ההתקדמות איטית אבל אני עוקף כמה רצים ולא עוקפים אותי. מבין שלמרות הקושי מצבי בסדר. מסיים את העלייה ביחד עם הקנדי, מעיף מבט בנוף עוצר הנשימה ומתחיל לרדת. הפעם מסלול הירידה עובר בשבילים לבנים ושנינו טסים למטה, עוקפים הרבה רצים שהולכים גם בירידה. טועה בדרך, אבל מתקן מייד ומבזבז קצת יותר מקילומטר אחד בלבד.

מגיע לנקודת ה-80 ק"מ כשעה לפני הסגירה. אני כבר יודע שהמרוץ שלי. אני מחליט לנוח שוב חצי שעה ומחליף בגדים ונעליים. זו ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בריצה. מיד כשאני יוצא לדרך אני מרגיש פרץ אנרגיה ולמרות שאהיה בדרך עוד שש שעות, אני מצמצם את עיכובי המנוחות כשאני רץ מהר בכל הקטעים המישוריים. בתחנה הבאה כבר מחשיך ואני מוציא פנס. נשארו לי 20 ק"מ שרובם טכניים בחושך באזור שספג הרבה גשם במהלך היום. אני מתקדם לאט בירידות, מחליק הרבה ונתקל בשורשי עצים שבולטים על השבילים. לקראת חצות מגיע לתחנת הסיוע האחרונה. עוצר לכמה דקות וכשאני מתחיל לרוץ קר לי ואני רועד. נזכר שחוויתי את זה גם בפיק 2 פיק ומחכה בסבלנות לעלייה הקרובה שתחמם אותי ותפסיק את הרעידות.

בינתיים גם מסתמס עם קרן שכבר מזמן סיימה, ונזכר שבסיפור הדרך מוזכר שמצפה לנו עלייה עם המון מדרגות. נכנסים לזלצבורג, הקילומטרים חולפים ומדרגות אין. בק"מ 105 מגיע לגבעה קטנה ושם מחכות לי בסבלנות 600 מדרגות לטפס ומספר דומה לרדת. אני כבר מרגיש את הסוף ובורח לקבוצה גדולה של רצים שרצה איתי בתוך העיר. עוד מאמץ קטן ואני בקו הסיום.

סיכום

חבר ותיק אמר לי פעם, שריצת אולטרה היא לא המרחק, אלא ניהול המשברים שבדרך. אם כך, הסיום מתוק וסוף סוף מרגיש שאוכל לקרוא לעצמי רץ אולטרה.

המרוץ מאורגן להפליא, השבילים מסומנים היטב, המסלול ברובו לא טכני והתחנות עשירות באוכל. כמעט לא נגעתי בכריכים שהבאתי איתי בתיק. מצד שני האוכל הטכני שחילקו בתחנות לא מוכר בארץ והיה דוחה, To say the least, כך שההחלטה להגיע עם אוכל טכני מוכר היתה נכונה.

מומלץ מאוד למי שמחפש מרוץ ארוך עם טיפוס משמעותי וללא אתגרי שטח טכני רבים.

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.