"התחלתי לרוץ ברוגע ובלי מהומה מסביבי – בלי מוסיקה ובלי צופים. רק אני והתינוק שלי". ברכה דויטש רצה את מרתון תל אביב בחודש שביעי להריונה ומספרת על האימונים, השינויים ואיך זה לרוץ בשביל שניים

הרבה נשים השתתפו ביום שישי האחרון במקצים השונים של מרתון תל אביב, אבל ברכה דויטש משכה את תשומת הלב של כל מי שעבר לידה, וזכתה לקריאות עידוד לאורך כל 42.2 הקילומטרים שעברה. אחרי הכל, לא בכל יום רואים אישה בחודש השביעי להריונה רצה את מקצה המרתון המלא.

"ההחלטה להתאמן לקראת המירוץ היתה אחת הטובות שקיבלתי בחיי. תמיד הייתי ספורטיבית ונהניתי מהתעמלות, אבל לא רצתי באופן מסודר במהלך ההריונות הקודמים שלי. אני חושבת שאם לא היה את האתגר של המרתון, לא הייתי מצליחה לשמור על משטר אימונים מסודר", אומרת דויטש, בת 27 מירושלים, אם לארבעה.

"הייתי בשבועות הראשונים להריון כשהתחלתי להתאמן ולא שיערתי מה יהיו האתגרים שיעמדו בפניי. למעשה, רצתי את ריצת שש הדקות למייל הראשונה שלי, כשהייתי בחודש רביעי ושברתי עוד כמה שיאים. אבל ככל שהבטן שלי גדלה, נאלצתי להסתגל למציאות חדשה. זה לא היה קל. היה לי קשה במיוחד ללמוד להאט ולקחת דברים יותר בקלות. אחרי הכל, אני כל כך רגילה להיות חופשיה, לאתגר את עצמי ולא לוותר. הרגליים שנטלו את משא הבטן הגדלה והתינוק המתפתח, הכבידו עלי. לימדתי את עצמי לנשום נכון במהלך ריצה ולפעמים, ברגעי שבירה, שאלתי את עצמי, 'למה את צריכה את זה? את כבר בקושי נהנית מהריצה'. ובכל זאת, הנחישות שלי ניצחה ולאט לאט הגוף שלי הסתגל לריצה עם המשקל המשתנה. אימוני 20 המייל עברו בהצלחה וראיתי את קו הסיום באופק".

16990128_703795396466265_1777221122_o

"שמחתי מאד על ההתקדמות שלי עד שלושה שבועות לפני המירוץ, אז התחלתי להרגיש כאבים בכף רגל שמאל. בהתחלה, התעלמתי מהכאב ופטרתי אותו בהנחה שהנעליים לוחצות לי. אבל כשרצתי למחרת כבר היה ברור לי שאי אפשר להתעלם מהכאב. לאחר בדיקה הפיזיותרפיסט קבע שזה שבר מאמץ. ניסיתי להתעלם מהדברים שאמר, אבל מהכאב לא יכולתי להתעלם. לקחתי כמה ימי חופש, התחלתי לשחות והתפללתי שהכל יעבור", אומרת דויטש.

תוכנית אימון לחצי מרתון

תוכנית אימון למרתון

תוכנית אימון ל-10 ק"מ

תוכנית אימון ל-5 ק"מ

"כשבוע וחצי אחר כך, חמושה בגרב מיוחדת ונעליים תומכות, ניסיתי בזהירות לרוץ שוב על הרגל הפצועה. 'אני מרגישה טוב יותר', שכנעתי את עצמי, אבל בלב פנימה ידעתי שהרגל עוד לא החלימה. השלמתי עוד שלוש ריצות קצרות לפני המרתון וקיוויתי לטוב. אחרי כל המאמץ שהשקעתי, לא רציתי לוותר".
בוקר המרתון. נהג המונית שהזמינה ברכה מבעוד מועד, סירב לקחת אותה לנקודת הזינוק בשל חסימות הכבישים. נסיונות נוספים למצוא מונית אחרת עלו בתוהו, והזמן לזינוק הלך והתקרב. ברכה נאלצה לשכור אופניים והגיעה לקו הזינוק חצי שעה לאחר הזנקת המרתון.

כל הסקירות וביקורות הציוד

כל מסלולי השטח

"התחלתי לרוץ ברוגע ובלי מהומה מסביבי – בלי מוסיקה ובלי צופים. רק אני והתינוק שלי! בתוך הריצה הצלחתי להשתחרר לגמרי, שמתי את הכאב ברגל בצד, ופשוט אמרתי לעצמי שאין דבר העומד בפני הרצון. 13 המיילים הראשונים היו מדהימים. מזג האוויר היה מושלם והגוף שלי הרגיש טוב. התרגשתי מהמחשבה שאני עומדת לכבוש את הפסגה האישית שלי ולהגשים חלום. אבל ככל שהמשכתי לרוץ, הכאב ברגל הלך והתגבר. לא הצלחתי לחסום אותו יותר. כשכבר הרגשתי שאני עומדת לוותר פשוט הנחתי כף רגל אחת אחת אחרי השניה ושכנעתי את עצמי להמשיך. שכנעתי את עצמי שאלה חבלי לידה, הם כאבים טובים וזמניים. המשכתי לרוץ ובעלי הצטרף אלי בחמישה המיילים האחרונים ועודד אותי להמשיך. כשחציתי את קו הסיום והצלחתי לשבת, בכיתי מרוב אושר".

ברכה תיכננה לסיים את המרתון בזמן של 4:10 שעות. אפילו היא לא דימיינה שתרוץ מרתון בשבוע 30 להריונה עם התינוק החמישי שלה בזמן רשמי של 4:08:16.

"ריצה בהריון לימדה אותי לקח חשוב – כשאת מגיעה לקצת גבול היכולת ורוצה לוותר, פשוט תגידי לעצמך שאת יכולה ותתגברי, כנגד כל הסיכויים!"

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.