ליז מלכה כובשת עוד פסגה: השתתפה במרוץ 100 ק"מ בשוויץ כחלק מההכנות שלה לספרטתלון וירדה מ-10 שעות. בראיון משוויץ היא מספרת על המרוץ, שגרת האימונים שלה וההכנות לספרטתלון

תוצאה מעולה לליז מלכה במרוץ בשוויץ שנערך בחג: מלכה סיימה בתוצאה 9:54:38 שעות ובמקום השני בקטגוריית גיל. בשנים האחרונות ליז פרצה לעולם האולטרה והוכיחה שהיכולות והכשרון שלה הם יוצאי דופן, בטח בקרב הנשים בתחום הזה, שמספרן במרוצים הוא קטן מאוד.

ליז תשתתף השנה במרוץ הספרטתלון שייערך בספטמבר ביוון. מדובר באחד המרוצים הקשים והתובעניים שיש, 246 ק"מ עם 75 קאטופים בדרך. עד הספרטתלון היא מתאמנת ומתחרה כדי להשתפר ולבדוק איפה היא ביחס למקום אליו היא רוצה להגיע. תפסנו אותה בשוויץ לראיון לאחר התוצאה המדהימה במרוץ.

ספרי לנו קצת על המרוץ ב-biel\bienne.

"זה מרוץ 100 ק"מ שרובו על כביש וחלקו על דרך כורכר מהודקת ונוחה לריצה. יש במסלול 619 מטרים של טיפוס מצטבר, ומרבית העליות לאורך המסלול נוחות לריצה. במרוץ יש מקצים של 21, 56, 100 קילומטרים.

הזינוק החל בשעה 22:00. כשעתיים לפני המרוץ החל מזג אוויר סגרירי ורוחות שנעו בין 15 ל-30 קמ"ש. למזלי בעת הזינוק הרוחות נרגעו. בחלק ניכר מהמרוץ היה גשום אבל לא גשם כבד שהקשה על הריצה. אני חייבת לומר שמדובר במרוץ מאורגן למופת: באקספו היה אוהל גדול לרצים שכלל קייטרינג, התחנות היו מלאות בכל טוב ומאחר וזה גם מרוץ שליחים סטייל 'הר לעמק' היו תחנות כל 8 ק"מ בערך עם שירותים מסודרים בכל תחנה. לאורך רוב צידי המסלול עמדו תושבים מקומיים שלא הפסיקו לעודד, דבר שהיה כל כך מרגש ומיוחד בעיניי. תוואי השטח היה נוח לריצה. המרוץ מאפשר לרצי ה-100 ליווי של רוכבי אופניים. מרבית המרוץ התנהל בחושך, אך בשלוש השעות האחרונות לאחר הזריחה, זכיתי גם לראות נופים מטורפים לאורך המסלול".

מה היתה המטרה של המרוץ? האם כיוונת לתוצאה מסויימת?

"מבחינתי מטרת המרוץ היתה לדמות התמודדות עם החלק הראשון של הספרטתלון, שמצריך לרוץ 80 קילומטרים בקצב 7 ממוצע כולל עצירות בתחנות. ידעתי שאם אצליח לרוץ 100 ק"מ סביב קצב 6 ומטה זה יגרום לי להרגיש בטוחה יותר לגבי החלק הזה של המרוץ, על אף שאת החלק של הספרטתלון אני מתכננת לרוץ בקצב איטי יותר מהקצב שרצתי בתחרות הנוכחית. מעבר לזה היה לי חשוב לבחון כיצד הגוף שלי מגיב ומתפקד במסגרת מרוץ שחלק ניכר ממנו מתקיים על כביש. עד המרוץ הזה לא חוויתי ריצה כל כך ארוכה על כביש. היה לי חשוב לדעת איך הגוף יגיב לריצה ממושכת על תוואי כזה, לבדוק ציוד בדגש על הנעליים שארוץ איתם ותרגול של נושא התזונה.

זאת פעם ראשונה שאני מגיעה למרוץ במרחק תלת ספרתי ומרשה לעצמי לפזול אל עבר תוצאה. על הנייר ידעתי שיש לי את היכולת לרדת מ-10 שעות, ועצם העובדה שחוויתי כבר מרחק כזה ברגליים הפחית במעט את החשש, אבל עדיין לחשוב במושגים של תוצאה במרחק כזה היה משהו חדש לי וזה הלחיץ אותי.

מאחר וידעתי שאני מגיעה לתת את כל מה שאני יכולה ושאני מתכננת לחסוך לעצמי עצירות מיותרות בתחנות, ביקשתי משחר ממן, שהוכיח את עצמו בליווי מושלם בסובב ואמור גם להצטרף לליווי של המשפחה שלי בספרטתלון בספטמבר, ללוות אותי במרוץ בשוויץ. שחר ליווה אותי לאורך ה-100 ברכיבה על אופניים ודאג לכל החלק הלוגיסטי".

איך התנהלה הריצה בתחרות?

"הריצה בתחרות עברה ללא משברים מנטליים, למעט העיכובים היחידים שהיו בעקבות כאב שהציק לי בטיבאליס אנטריור בעשרים הקילומטרים האחרונים, והצריך ממני למרוח פרסקינדול כל מספר קילומטרים על מנת להקל במעט על הכאב. היו לי גם כאבי בטן שהצריכו ממני לעצור פעמיים לאורך התחנות, אבל מעבר לכך הכל התנהל כמתוכנן מבחינתי. מה שכן, גם עיכובים כאלו נלמדים והם חלק מהלקחים שאני מפיקה למרוצים הבאים כמו מה לאכול או לא לאכול לפני מרוץ, התייחסות למנוחה, זמן רגליים בימים שקודמים למרוץ וכו'".

ספרי קצת על שגרת האימונים שלך לקראת הספרטתלון?

"אני רצה בכל יום. בחלק מהימים פעמיים ביום. את הריצות הארוכות/בק טו בק אני מבצעת בסופי שבוע. מאחר והלו"ז שלי בעייתי – מאמנת בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב – אני מוגבלת בשעות בהן אני יכולה לרוץ במהלך היום, לכן רצה בשעות הלילה לאחר אימונים ו/או בשעות הצהריים. אני משלבת גם אימוני כוח פעמיים בשבוע, לצערי פחות ממה שהייתי רוצה ויכולה במסגרת הלו"ז שלי. אופי האימונים כולל אימוני עליות, פרטלאק וריצות קלות. חלק מהארוכות משולבות במקטעי הליכה מובנים, חלק, שמוזנח לעיתים בתוכניות אימונים והוא מהותי שחשוב לתרגל בכל הנושא של ריצות אולטרה".

נכון לעכשיו, את הישראלית היחידה שתרוץ בספרטתלון, איך זה מרגיש?

"מלחיץ מאוד. הפחד העיקרי הוא שלא אצליח לעמוד באתגר הזה. הספרטתלון מתקיים השנה יומיים לפני ראש השנה, כל המשפחה שלי תהייה איתי שם. ההורים שלי, אחיות שלי ואחיינים שלי. הפחד העיקרי הוא שאאכזב אותם. אני תמיד אומרת שאנשים נחשפים בעיקר רק לתוצאה הסופית ושלא תמיד רואים מה קורה בדרך לשם. את רגעי הקושי, את המחירים האישיים שתחרויות כאלו גובות, לטוב ולרע, את הכישלונות בדרך, אימונים שלא צלחו וכו'. למרות החששות והפחדים, אני יודעת שאני עושה ואעשה כל מה שאוכל כדי להתייצב על קו הזינוק של הספרטתלון הכי מוכנה שיש".

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.