לרדוף אחרי פסגות בקצה העולם – חלק חמישי

בפרק הקודם רועי צינמן השתתף במירוץ ראשון בניו זילנד ולמד עד כמה מזג האוויר יכול לתעתע. בפרק הזה הוא מתחיל בדבר האמיתי לשמו הגיע – טיול הריצה עם קבוצת Runaways

אייזק
אני מתעורר לשבוע חדש אצל משפחת בק מוולינגטון, קצת תפוס עדיין מהמירוץ אבל בסך הכל מרגיש טוב. נוסעים עם כל המשפחה לאסוף את הרכב מנקודת הזינוק וריס לוקח אותי לשדה התעופה. הטיסה לאי הדרומי נדחית בשעה, אז יש לנו זמן לבלות קצת בשדה עם אחד הילדים. הפרידה נרגשת. אני מצ׳פר את ריס והילדים בבאפים וחולצה של קבוצת summit ובתמורה מקבל כובע מדליק של NZRUN.

לא להאמין שהיום רק מתחיל הדבר האמיתי לשמו הגעתי – טיול הריצה של Runaways. המיזם Runaways הוא חיבור בין שני אנשים מיוחדים – אייזק ווקר וויל לינד. אייזק, כבאי ממלבורן, יליד ניו זילנד שעבר לפני 10 שנים לאוסטרליה, השתקע שם התחתן והביא שני ילדים. לאייזק רקע בעבודה בתחום התיירות בניו זילנד והוא גם רץ שטח חזק מאד. אייזק הוא איש הלוגיסטיקה, הארגון והמסלולים של הצוות. הוא גם אחראי על מצב הרוח, הבדיחות והנהיגה. וויל לינד מקנברה הוא הפילוסוף והמאמן של הצוות, והוא גם צלם ועורך מוכשר עם נפש אומנותית. וויל הגיע לעולם ריצת השטח מרקע של רכיבת כביש בה עסק כדי להתמודד עם בעיית השמנה בנערותו. יום אחד מאס בעולם הרכיבה, קרא את ״רצים מלידה״ והחל לרוץ. ריצה יחפה כמובן. בהמשך פיתח את התחביב לריצות שטח ואולטרה, ולאימון ריצה פונקציונלי המתבסס על פיתוח טווח תנועה, יציבה נכונה וגמישות. יחד עם זוגתו פתחו סטודיו מצליח שהצליח להביא רצים רבים להישגים נטולי פציעות.

אייזק וויל החליטו שהם רוצים ליצור את סוג החופשה אותו היו חולמים בעצמם לעשות. נדרשו מהם חודשים ארוכים של התמודדות עם הבירוקרטיה של חברות הביטוח והשגת רישיון הפעלה מרשות שמורות הטבע הניו זילנדית כדי להתחיל את העסק. הטיול אליו נרשמתי הוא השני שהם מארגנים, וכמו כל ההתחלות גם זו היתה קשה – רק ברגע האחרון מילאו מכסה מספקת של 5 רצים, וגם זאת בקושי מסוים. חוץ ממני יתר הלקוחות הם אוסטרלים, מכרים של אייזק מאיזור מלבורן. בהמשך השנה מתוכננים להם עוד 3 טיולים – בסתיו ובאביב.

בקווינסטאון אני פוגש את כל החבורה שמחכה לי בשדה התעופה. בזריזות יוצאים למיניבוס השכור ומתחילים בנסיעה לעיירה Wanaka שתהיה הבסיס שלנו באי הדרומי. בדרך למיניבוס אני מספר לוויל, המאמן של הטיול, בנימת התנצלות, שעשיתי מרוץ קצת קשוח מדי אתמול ואני ממש מקווה שאוכל להמשיך לרוץ השבוע. הוא מעיף בי מבט חטוף ומרגיע ״אתה תהיה בסדר״. גם כאן גשום ואפור ווייל ואייזק המארגנים מנצלים את הדרך להיכרות בין חברי הקבוצה.

אנחנו מגיעים למקום המגורים שישמש עבורנו כבסיס לשבוע, הלודג׳ – הממוקם בחווה חקלאית מול נוף פסטורלי ועוצר נשימה. המקום גדול יחסית ואנחנו קבוצה קטנה אז יוצא שיש לכל אחד חדר פרטי משלו. המקלחות משותפות (נשים וגברים בנפרד כמובן). למקום סלון גדול שישמש כפינת ההתרגעות שלנו לאחר הריצות וכסטודיו לאימוני התנועה והגמישות. יחסית לעלות הטיול – מדובר ממש במציאה. וויל ואייזק דואגים גם לקצת פינוקים. כשיושבים לתדרוך רואים שמתחת למעטה הקליל והמתבגר יש כאן חבר׳ה רציניים שיודעים את העבודה ומבינים איך להיערך לריצת הרים ומה עלול להשתבש.

The Lookout Lodge       צילום:Bin Wong

בין

התוכנית לבוקר הראשון היא לתפוס את הזריחה על ראש הפסגה המכונה Roy's peak. יש כמובן דאחקות על העובדה שכך מבטאים את שמי באנגלית. אני אורז מקלות טיפוס בתקווה שיעזרו לרגליים העמוסות עוד מהמרוץ, החלטה שמסתברת כמוצדקת מאד. מגיעים בחשכה לחניה בתחילת השביל לפסגה. מדובר בעליה רצופה של 1,300 מטרים ועוד איזה 300 מטרים במצטבר על קו הרכס, אבל רובה בשביל רחב ונוח. מתחילים לטפס ואני קולט שהקצב מהיר! הצוות חזק למדי. מדובר באנשים מגילאים ורקעים מאד שונים, אבל איכשהו כולם פחות או יותר באותה רמה.

מזג האוויר משבש את התוכנית לראות נופי זריחה מדהימים, והפסגות די אפופות בענן, מה שמשווה נופך דרמטי וקסום משל עצמו לריצה. הריצה מאד לא פשוטה לי ללא התאוששות מלאה, וגיד האכילס שורף כתוצאה מזווית הטיפוס החדה. הריצה על קו הרכס טכנית וכיפית יותר אם כי שוב קר ורוח. בירידה אני כבר מרגיש יותר טוב ורץ בקצב לא רע, וכשיוצאים מתחת לענן מתגלים בכל זאת נופים מדהימים של האגם.

מטפסים לפסגה     צילום: Bin Wong

בין וונג, בחור שקט וחביב מאד, יליד מלזיה ותושב מלבורן, הוא צלם מקצועי שהצטרף לחצי הראשון של השבוע. הוא שולף מצלמה משוכללת ומתחיל להבזיק לכל עבר. הוא הרץ הכי פחות מנוסה בחבורה – מעולם לא השלים מרתון ורץ בשטח רק מספר חודשים, אך חמוש בנעלי הוקה ובסטואיות מרשימה הוא צולח את הקצב והמרחק עם כולם.

המשך בפרק הבא.