לרוץ מרתון בין זכרונות ילדות

סמי אסודרי, יליד קפריסין, סגר מעגל בשנה שעברה במרתון לרנקה. לקראת המרתון שייערך בתחילת שבוע הבא, הוא חוזר לנופי מולדתו ולטעמים המיוחדים, ועל הדרך מספר על חווית המרתון

מרתון לרנקה 2018 היווה עבורי סגירת מעגל. כיליד האי קפריסין, ולאחר 23 שנים של העדרות מלרנקה, חזרתי הביתה לעיר שאימצה אותי במהלך ולאחר סיום המלחמה בקפריסין בשנת 1974, כדי לרוץ במחוזות של מקומות ילדותי.

בקפריסין יש כמעט 1.2 מיליון תושבים, ו-5 מרתונים על כמות כזו של אוכלוסיה, זה נחשב לא מעט. המרתונים לא גדולים בהיקפם, אבל מאורגנים היטב ומלבד זה של איי נאפה, כל השאר מוכרים ע״י ארגון ה-AIMS .

לרנקה

אחרי ההצלחה של מרתון לרנקה הבינלאומי הראשון בחודש נובמבר שנה שעברה, הנהלת המרתון החליטה להפוך את המרתון למסורת מדי שנה. לרנקה היא אחת מערי החוף היפהפיות בחוף הדרום מזרחי של האי קפריסין. העיר נחשבת למתאימה מאד לריצות ארוכות בשל העובדה שהמירוץ מתקיים לאורך מסלול במשטח ישר ואין בו עליות או שטחי עפר.

לרנקה היתה עוד יעד בטריפל הקפריסאי שבאתי להשלים: לרנקה – לימסול – פאפוס. בינתיים התווספו עוד 2 מרתונים בקפריסין – איי נאפה וניקוסיה.

החוויה הפעם בלרנקה היתה שונה ומרגשת יותר מהביקורים במרתונים בלימסול ופאפוס. למרתון הזה הצטרפו מוטי הופמן וזיו גל, מתאמניי המסורים מקבוצת הריצה Magic Runners אותה אני מאמן ומוביל יחד עם שותפי שליו ברוש, ועדי אסודרי, אשתי מדריכה ומאמנת מנטלית, מובילת שיטת TRE ו-EFT הבינלאומיות בישראל, שבאו ללוות אותי בסגירת המעגל.

הכנסת האורחים הלבבית, לא השתנתה כלל. כמה מילים ביוונית ״אני קפריסאי יליד פמאגוסטה״ הביאה חיוך גדול מהמארחים ומיד ענו ״ברוך שובך הביתה, מאיפה אתה מגיע אלינו?", נשאלתי. "מישראל, שם אני חי מאז שעזבתי את קפריסין כנער". ״אתם חברים טובים מעבר לים, תמיד עוזרים לנו בכל״ היו מילותיו של חריסטוס בעל הטברנה הקטנה, ששמח עד מאוד לארח אותנו שם כמעט כל ערב.

בימים שקדמו למרתון טיילנו בכפרים האותנטיים והציוריים בהרים ובכפרי הנופש לאורך הים. הסתובבנו ברחובותיה של לרנקה ונכנסו לבקר בבית חב"ד בעיר, שם פגשנו את הרב שניאור ולאחר שיחה לבבית וברכתו למרתון, המשכנו לצבור חוויות.

בבוקר יום לפני המרתון, יצאנו לריצה קלה להפיג מתחים ולחוש חלק מהמסלול לאורך הטיילת. מזג האוויר המשיך להיות מעונן עם 15 מעלות, אידיאלי לכל מרוץ. דווקא בבוקר, היתה לי ריצה לא קלה עם קושי נשימתי.

אחה״צ לפני הזינוק, הכנו את הביגוד ואת הציוד למרוץ והתכנסנו לתדריך אחרון ומעבר על דגשים למסלול. עדי עבדה איתנו בפן המנטלי על המטרות שהצבנו לעצמנו. וסיימנו עם ארוחת פחמימות ושינה מוקדמת.

בוקר המרתון, השכמה מוקדמת, הכנות אחרונות וארוחת בוקר קלה. ב-7:00, שעה לפני הזינוק יצאנו מהמלון לזינוק – השמיים היו כחולים והשמש זורחת. כבר 20 מעלות ואנחנו מקווים שכך ישאר. מגיעים לזינוק סופגים את האוירה הצבעונית ומתחילים חימום קל. צילומים אחרונים ונכנסים לשרוול. 2 דקות לזינוק ובהפתעה גמורה מופיע הרב שניאור לברך אותנו בברכת דרך צלחה.

8:00 וכבר 22 מעלות. הזינוק של המרתון וחצי המרתון הוא יחד. לאחר קילומטר צפוף בתוך רחובותיה של לרנקה חזרנו לטיילת, לאגם המלח מחוץ לעיר ולנופים הפסטורליים. בכל שלושה ק״מ מוקמה תחנת מים/איזוטוני/בננות וצוות רפואי ומתנדבים אדיבים ומעודדים.

המסלול למרתון הינו 2 הקפות של מסלול החצי אשר ברובו שטוח, עם קטע של ירידה ועלייה מתחת לכביש מהיר. בסיום ההקפה הראשונה בטיילת החום עלה ל-25 מעלות ובקילומטר ה-28 כבר נשק ל-30 מעלות.

הקפדה על שתייה בכל תחנה ולקיחת מלחים וג׳לים בזמן, עזרו להצמד לקצב שהצבתי לעצמי שנגזר מהריצות האחרונות שרצתי בארץ. מגיע לקילומטר ה-31 ומתחיל את הדרך חזרה לסיום. החום מתחיל להעיק, השמש קופחת על הראש והדופק מתחיל לעלות בהדרגה. מתחיל להוריד קצב ולשמור על דופק. המטרה – לסיים את המרתון עם חיוך. הקילומטרים עוברים להם והדופק ממשיך לעלות. שופך מים על הפנים והראש להתקרר, וממשיך בריצה. מתקרב לקילומטר ה-39 ומתחיל את השיוט לאורך הטיילת.

העידוד כבר יותר גדול לאורך הטיילת ומחדיר לי מוטיבציה, אני מצליח להגביר קצב. מסביבי רצי מקצה ה-10 ק״מ, מפנים לי מקום לרוץ. מגיע לקילומטר ה-41 והעידוד מטורף. ממשיך להגביר ומריח את הסוף, עוד 500 מטר ורואה את שער הסיום מבצבץ לו מעל הרצים. עוד כמה דקות ועובר את קו הסיום עם חיוך אחד גדול. אמנם לא בתוצאה הרצויה אבל אני מרוצה מאוד. נפגש עם כולם, חיבוקים, צילומים וחוזרים למלון להתקלח ולהתאושש.

קצת אוזו לנפש

שעתיים לאחר מכן אנחנו כבר בדרך לארוחת צהריים. בחרנו במסעדת דגים שהצליחה להדהים אותנו בטעם ובכמויות. עכשיו אפשר לחזור לשנ״צ המיוחל. אחה״צ המאוחרות נפגשנו לקפה ולטקס המסורתי של הקבוצה להענקת תשורה להישגים ולדרך שבצענו בהכנות למרוץ. 

עכשיו נשאר לנו ארוחת ערב חגיגית. חריסטוס בעל הטברנה שהתארחנו אצלו בימים שלפני המרתון, המליץ לנו על מסעדה. לא ידענו שהוא הודיע למסעדה מראש על הגעתנו הצפויה. המסעדה נסגרה במיוחד עבורנו ועם בקבוק אוזו על חשבון הבית, החגיגה התחילה. עשרות צלחות של מנות ראשונות, ביניים ועיקריות של בשר ודגים המשיכו להגיע לשולחן. הכל חם וטרי עד שביקשתי מהמלצר הראשי ״זהו, כבר לא יכולים יותר״. המנות האחרונות הגיעו עם כוסות ברנדי משובח וקפה לסיום הארוחה, והתשלום מגוחך עבור חוויה שכזאת.

בדרך למלון החלטנו להיכנס ולהודות לחריסטוס על ההמלצה והדאגה לנו. זה בסוף נגמר עם המשך החגיגה אצלו עם עוד ועוד אוזו ופינוקים.

בוקר הטיסה, התעוררנו שמחים ומאושרים, החזרה רק בערב. המשכנו לטייל ולבלות וכמובן לטעום מהמאכלים האהובים עלינו. בצהריים נכנסתי לאתר התוצאות ושימחה גדולה מילאה אותי, פודיום מקום 3 בקטגוריה מתוך 16 רצים. הדובדובן של סגירת המעגל למסע חזרתי ללרנקה. 

תודה רבה למוטי, זיו ועדי. בלעדיכם החוויה לא היתה מושלמת. תודה לרוח הגבית מהבית מכל חברי וחברות קבוצת הריצה שלנו, שגם כשהם לא איתנו פיזית, הם שם.

רוצים להיות שותפים לחוויות מרתונים בקפריסין ובעולם? מוזמנים ליצור קשר ואשמח להדריך גם אתכם.

יאסוס לרנקה אהובתי.