המאמנים של ישראל – שמרית שולמן

אחרי ששמרית שולמן רצה והגיעה להישגים היא הבינה שהיא רוצה להיות בצד שמוביל, תומך ומכיל. מה מניע אותה, ומה המתאמנים שלה לא יודעים עליה. המאמנים של ישראל – פרויקט מיוחד

שמרית שולמן בת 39, רצה מאז היותה ילדה, אבל רק ב-6 השנים האחרונות, לאחר הפסקה ארוכה של כמה שנים, חזרה לריצה בכל הכוח. היא מאמנת כבר 3 שנים את קבוצת progRUN באזור חיפה, ביחד עם צוות המאמנים שלה רותם מלמד סבאן, שירה זיו, יעל לקשמי, שחף עזרא ועדן באומל שהצטרף לאחרונה.

אילו סוגי קבוצות מתאמנות אצלך?

אנחנו ידועים בעיקר בזכות קבוצות המתחילים שלנו, שמספקות רשת תמיכה לכניסה בטוחה לעולם הריצה עבור אנשים שלא רצו מעולם או חששו לנסות. קבוצות מתחילים פועלות בנפרד עד לשלב שהם מוכנים לקפוץ למים ולהשתלב במערכת האימונים הכללית של פרוגרן, שכוללת גם תוכניות אימון מתקדמות לשיפור זמנים או עלייה במרחקים למרתון וגם לאולטרה. מערכת האימונים כוללת גם אימוני חיזוק TRX, פונקציונלי, ואפילו יוגה, שהם חלק בלתי נפרד מתוכנית האימונים.

מה היתה המוטיבציה שלך להתחיל לאמן?

הרגשתי מה הריצה עושה לי ואיך אני מתפתחת ולומדת על עצמי דברים מתוך עמידה בתוכנית אימונים ליעד מסויים. אחרי שהתאמנתי עם מאמן אישי למרתון הראשון שלי, הרגשתי שאני רוצה להיות בצד השני, בצד שמוביל, תומך, מדרבן, מכיל וקשוב. היה לי סטודיו מצליח לצילום והחלטתי למכור את העסק כי רציתי להשקיע באימון את כל הזמן שלי ולא כמשהו נוסף מהצד. הרגשתי שזה יכול לתרום להתפתחות שלי, כשאהיה בהקשבה למישהו אחר בתהליך. וזה באמת כך, מכל מתאמן אני מרגישה שאני לומדת עוד משהו, וזה אף פעם לא נגמר.

מה הדבר הכי קשה בלהיות מאמן?

לעצור מתאמנים. לעצור אותם מלהתקדם מהר מידי, מלגשת למרוץ שהם לא מוכנים אליו. אני ממש מבינה ומזדהה עם הרצון לטרוף את העולם ולהתקדם עוד ועוד מהר יותר ורחוק יותר, ואני בעצמי בתחילת הדרך לא ממש פעלתי בחכמה ובהדרגה, וזה נורא קשה להיות זאת שצריכה לעצור אותם לפעמים ולמנוע קפיצה מהירה מידי. אבל אין ברירה, בסופו של דבר זה לטובת המתאמן, גם אם הוא לא רואה את זה מיד.

איך האימונים שלך כרצה משתלבים באימוני הקבוצות?

לא תמיד אני רצה עם הקבוצות, אני איתם כל כולי ורואה כל אחד אבל לא תמיד רצה פיזית איתם. כשאני רצה איתם, אני מחשיבה את הקילומטרים כחלק מהקילומטראז' השבועי כקילומטרים של נפח. את אימוני האיכות אני תמיד עושה באופן עצמאי. לפעמים משלבת חלק מהריצות הארוכות שלי יחד עם ריצת "שיעורי הבית" שלהם, בהתאם לתוכנית שלי.

סיפור של רץ\רצה שאתם הכי גאים בו?

יש המון. מתאמנת מדהימה שמתקרבת לגיל 60, אם היית רואה אותה בקבוצה לא היית חושב שהיא מעל 45. היא מריצה צחוקים עם כולם ושטותניקית, אבל מתייחסת במלוא הרצינות לאימונים וליעדים שלה ורצה בקצבים שלא מעט צעירים יכולים רק לחלום עליהם.

מתאמנת אחרת שהתפתחה מאוד מנטלית. היתה מתחילה כל אימון ב"אני לא מסוגלת" ולאט לאט גילתה על עצמה, שהיא מסוגלת הרבה יותר ממה שנדמה לה. היא כבר מעזה לנסות יותר. היא תרוץ במרתון תל אביב הקרוב 10 ק"מ בפעם ראשונה.

מה המוטו שלכם כמאמנים?

Be a doer.
לא לדבר על זה שרוצים לעשות שינוי, אלא פשוט לקום ולעשות אותו. להעז, לצאת ולרוץ.
להיות doer זה מי שמציב לעצמו יעד ופועל כדי להגיע אליו – אימון בהתמדה. להיות כל הזמן בעשייה.

מה המתאמנים שלך לא יודעים עלייך?

האמת שהם יודעים עלי המון, אני לא שומרת דיסטנס והרבה מהם חברים מאוד טובים שלי (עד שהם צריכים לרוץ איזו עלייה ואז הם מקללים אותי).

אולי הם לא יודעים עלי שזה לא בא לי בקלות, לאמן קבוצות, לדבר מול אנשים, להנהיג. הייתי ילדה סופר ביישנית שפחדה מהצל של עצמה. אני מפתיעה גם את עצמי בהיבט הזה… תמיד חיפשתי איך להסתתר ולהעלם, בטח לא ראיתי את עצמי מנהלת קבוצה גדולה.

איפה את רואה את עצמך בעוד 5 שנים?

הלוואי ורק נמשיך ככה. החודש אנחנו פותחים קבוצת מתחילים בקריות, לאור הביקוש שהרגשתי שיש מפניות של אנשים. אני מקווה לשכפל את ההצלחה של חיפה גם לקריות. מדהים לי עם מה שפרוגרן הפכה להיות: האנשים, הערכים, החברות. לא צריכה יותר מזה, באמת. שרק יישאר.

טיפ שהיית נותנת למאמן מתחיל?

להקשיב. לא לבוא עם סל של כללים: כמה לרוץ מסכמת, כמה לרוץ בשבוע, מה כן, מה לא. לשים את כל אלה בצד, להקשיב למתאמן ולבדוק מה מתאים לו. מה נכון לו. אולי אצל מתאמן מסויים דווקא צריך לשבור את החוקים ולעשות משהו אחר מהתורה הידועה? נכון, צריך בשביל זה ביטחון עצמי בידע שיש כדי לצאת מהכללים והחוקים, אבל זה יגיע עם הזמן.

טיפ נוסף, לא להפסיק ללמוד. ממאמרים, מנסיונות כאלה ואחרים ובעיקר מהמתאמנים עצמם. ללמוד ולא לפחד להודות בפני עצמך בטעויות, כי משם תבוא ההתפתחות.