לירן כהן התייצבה השבוע לראשונה בחייה על קו הזינוק של מרוץ ל-10 ק"מ. מרוץ הלילה של תל אביב הוא הפעם הראשונה של הרבה רצים. בכתבה היא מספרת איך צלחה את האימונים והמרחק

המסע שלי לכיוון ה-10 קילומטר הראשון התחיל בערך לפני חצי שנה. בכלל לא חשבתי שאני אי פעם ארוץ כל כך הרבה קילומטרים. התחלתי לרוץ באופן עצמאי לצורך ירידה במשקל, ורצתי למרחקים מאוד קצרים. יום אחד במהלך ריצה, עצר אותי אדם שלא הכרתי בשם זיו גל ואמר לי שאני רצה טוב, אבל עם הדרכה ואימונים נכונים אני אוכל להגיע למרחקים יותר ארוכים ולתוצאות יותר טובות. בהתחלה הייתי מאוד סקפטית  כי לא רציתי לרוץ למרחקים, רציתי רק לרדת במשקל.

לאחר מספר חודשים של מחשבות החלטתי לתת לזה צ'אנס ולהתחיל לרוץ עם קבוצת ריצה. במאי 2019 הגעתי בפעם הראשונה לקבוצת Magic Runners בנתניה וזאת הפעם הראשונה בחיים שלי שהרגשתי שאני נמצאת במקום הנכון. האנשים היו מדהימים וקיבלו אותי בזרועות פתוחות, uהאימון היה הכי קשה שעשיתי בחיים. באותו יום חזרתי הביתה עם חיוך מאוזן לאוזן וידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות מעכשיו. אמרתי לעצמי מאותו רגע שאני מתחילה לרוץ באופן מסודר ושוברת את כל המחסומים שהיו לי.

במהלך החודשים הראשונים למדתי את כל מה שצריך לדעת כדי לרוץ נכון ויעיל. המאמן הנחה אותי כיצד לשלב אימוני כוח עם אימוני ריצה, ותוך חודש התחלתי להרגיש את השינוי גם באורח החיים שלי וגם ביכולת שלי לרוץ. בנוסף, התחלתי לרדת במשקל ולעלות מסת שריר.

ערב אחד המאמן ניגש אלי ואמר לי שאני מוכנה לרוץ 10 קילומטרים ב"מירוץ הלילה של תל אביב" באוקטובר. בהתחלה מאוד חששתי, כי עד לאותו רגע רצתי בערך 6 קילומטרים, ולא חשבתי שאוכל להגיע ל-10 קילומטר ולהיות מוכנה למרוץ. למרות החשש נרשמתי והתחלתי להתאמן לפי ההנחיות של מאמן הקבוצה.

ביום המרוץ הייתי בהתרגשות עצומה. היה לי קשה לנשום ורעד לי כל הגוף מרוב התרגשות מלבצע בפעם הראשונה בחיים שלי 10 קילומטרים רצופים.

חברי הקבוצה ניסו להרגיע אותי עד לרגע הזינוק. המקום היה המוני מאוד, מוזיקה ברקע, אנשים שרים ורוקדים, שמחה ענקית היתה שם. כשהגענו לשרוול הזינוק מצד אחד הלב שלי פעם בעוצמה כל כך חזקה מהפחד וההתרגשות, ומצד שני היהה בי שלווה ושמחה כי אני עושה את מה שאני אוהבת עם האנשים שאני אוהבת.

למזלי חבר לקבוצה ליווה אותי לאורך כל מסלול הריצה. הוא דיבר איתי לאורך כל המסלול, דאג מצד אחד שאני לא אגיע לקצה גבול היכולת שלי ואתפרק, ומצד שני שאני לא אוותר לעצמי ואמשיך לרוץ בקצב יחסית מהיר. הוא הנחה אותי איך לרוץ בעליות כדי שלא אתעייף ואוותר. כל קילומטר הוא ציין בפני כמה נשאר והמשיך לעודד אותי לרוץ. ב-5 קילומטר האחרונים הוא אמר לי "התחילה הספירה לאחור" וכל קילומטר שעובר הוא עודד אותי יותר ויותר.

כתבות נוספות שיעניינו אתכם
תוכנית אימון למרתון
תוכנית אימון ל-10 ק"מ
תוכנית אימון ל-5 ק"מ
תוכנית אימון לאולטרה מרתון

הדבר הכי חשוב שהוא נתן לי זה המחשבה שהכאב הוא רגעי אבל התהילה היא לנצח וכך המשכתי לרוץ למרות הרגליים הכואבות והבטן התפוסה מאוויר שלא מצליח להשתחרר. המשכתי לרוץ עם המחשבה שהכאב יעבור באיזה שלב וברגע שאני אסיים את ה-10 קילומטרים האלו אני ארגיש בעננים.

וכך זה היה, ה- 2 קילומטרים האחרונים היו הקשים מכל. הרגשתי שהגוף שלי עייף, שאני לא יכולה להרים את הרגליים שלי ולא יכולה לנשום מרוב כאב, אבל המלווה שלי המשיך לעודד אותי שאלו 2 קילומטרים אחרונים ועוד 10 דקות הכל נגמר. במהלך 2 הקילומטרים האחרונים אמרתי לעצמי בראש "לירן את יכולה לעשות את זה, אסור לך לוותר. תמשיכי לרוץ בקצב איטי אבל תסיימי את המסלול הזה ותרגישי אושר וגאווה על שעברת עוד מחסום בחיים".

ככל שהתקדמנו לכיוון נקודת הסיום, ראיתי המון אנשים שעומדים בצדדים ומעודדים את הרצים. העידוד הזה גרם לי להבין שזהו, עוד שנייה הכל נגמר וזה הזמן שלי לתת את הפוש האחרון שלי. 500 מטר לפני קו הסיום אני שומעת את המוזיקה ורואה מסלול מואר לכיוון קו הסיום. באותו רגע האדרלין התפזר לי בכל הגוף, התחלתי לרוץ כאילו לפני שנייה התחלתי את המסלול. הרגלים כבר לא כאבו, הנשימות היו סדירות, הבטן והידיים לא כואבים יותר, באותו רגעה היתה לי הרגשה שאני יכולה לרוץ עוד 10 קילומטרים!

בקצה של קו הסיום אני רואה את זיו עומד ומצלם את הרגע המאושר שלי, את הרגע שבו הפלתי מחסומים שהיו לי בעבר, רגע בלתי נשכח בחיים שלי.

כל חברי הקבוצה שמחו בשבילי בהישג שלי אבל יותר מכל אני התגאתי בעצמי. באותו רגע של סיום המרוץ הבנתי שאין דבר העומד בפני הרצון. תמיד יהיו מכשולים שיעמדו בדרכי אבל אני צריכה לדעת איך לנצח אותם וגם כשקשה אסור לוותר. סיימתי לראשונה מרוץ של 10 ק"מ וזה רק פתח לי את התיאבון להמשיך ולהתמיד בריצה.

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.