המרוץ של השנה לא איכזב: הוא סיפק שיאים חדשים, רגעים של מתח, דרמה והרבה התרגשות, גם עבור מי שאפילו לא עמד על קו הזינוק

זה לא סתם המירוץ שכולם מחכים לו כל השנה, ה-UTMB יודע לספק לנו מדי שנה את ההצגה הכי טובה בעיר. הרצים הטובים ביותר בעולם יודעים שכל העיניים נשואות אליהם, והם באים לתת את כל מה שיש להם, ומעבר.

קיליאן ג'ורנה UTMB® photo Paul Brechu

קיליאן ז'ורנה. מה עוד אפשר לומר על האיש הזה שלא נאמר – פרפורמר מעולם אחר. גם הפעם הוא הוכיח שהוא משחק בליגה משלו. ל-UTMB הוא הגיע כשהוא חיובי לקורונה (כי אי אפשר בלי קצת דרמה) אבל ללא תסמינים, ולכן קיבל אישור מהרופא שלו לרוץ. חסרונו הורגש בזינוק. הוא לא נראה בקו הראשון של רצי העילית, אלא ישב בצד עם מסכה על פניו, ולרגע עלה חשש שאולי הקורונה תשפיע על הריצה שלו. אבל קיליאן זה קיליאן – תנו לו קורונה או כתף פרוקה, שום דבר לא באמת יכול לעצור אותו.

נתחיל מהסוף: קיליאן מנצח בפעם הרביעית את ה-UTMB וקובע שיא מסלול חדש 19:49:30. הוא הרץ הראשון שיורד מ-20 שעות על המסלול הזה. אין בהיסטוריה רץ ששולט בצורה אבסולוטית בכל כך הרבה מרחקים למשך כל כך הרבה שנים, ומנפץ שיאים שנה אחר שנה. זה לא רץ הרים – זאת תופעת טבע. הוא מוכיח פעם אחר פעם שהוא בקטגוריה אחרת בכלל, ועושה את זה בשקט, בצניעות ובמקצועיות שאין שני לה. אחרי קיליאן מגיע מתיו בלאנשארד (שהגיע שלישי בשנה שעברה) וגם הוא בתוצאה שמתחת ל-20 שעות (19:54:50).

שלישי הגיע טום אוונס הבריטי שחזר מפציעה והקדיש את כל השנה האחרונה למרוץ הזה – וכל כך הגיע לו.

טום אוונס Photo: Paul Brechu

כמו בהרבה ממרוצי המאה מייל שבהם קיליאן משתתף, ובטח ב-UTMB, גם כאן הוא נותן לילדים המתלהבים להשתעשע קדימה, כשהוא שומר על קצב יציב במרחק סביר, בזמן שהם נשרפים, נפצעים או עושים טעויות.

ג'ים וולמסלי, שהרבה תלו בו תקוות השנה, היה יותר שמרן מבעבר ונראה שהסיק את המסקנות מהטעויות במרוצים הקודמים. למרות זאת הוא היה הראשון להיכנס לתחנה בקורמיור בק"מ ה-70. מאוחר יותר הוא נתקל בבעיות תזונה שעיכבו אותו וגרמו לו לאבד את ההובלה לקיליאן ומתיו שהקדימו אותו ב-18 דקות.

השעות האחרונות של המרוץ היו דרמתיות: בלנשארד עקף את קיליאן בטריאנט והשאיר אותו להזדנב אחריו במשך כמעט 30 ק"מ. השניים הגיעו ביחד לעלייה ל- Les Tseppes ומשם לירידה ל- Vallorcine. הם שהו יחד בתחנה ויצאו ממנה ביחד לכיוון העלייה ל- Tête aux Vent. כמה מאות מטרים אחרי היציאה מהתחנה, קיליאן מגביר את הקצב ופותח פער של 2 דקות בלבד מבלנשארד. בעלייה האחרונה של המרוץ ל- La Tête aux Vents קיליאן היה כבר 8 דקות לפני בלנשארד, וזאת הנקודה שבה המרוץ כבר הוכרע – את קיליאן אי אפשר לנצח בירידות.

קיליאן ובלנשארד UTMB® photo Paul Brechu

למרוץ כבר יש מנצח אבל הדרמה עדיין בעיצומה – מי יגיע במקום השלישי. וולמסלי עדיין נאבק מאחור ונראה שהוא בתמונה אבל קצת מאחוריו רצים שניים: טום אוונס וזאק מילר (איזה כיף שהוא עדיין איתנו וממשיך לתת 200 אחוז על המסלול). אוונס ניצל את החולשה של וולמסלי, עקף אותו וחצה את קו הסיום במקום השלישי ב-20:34:35. וולמסלי הגיע אחריו במקום הרביעי ומילר סגר את החמישייה. עדיין אין נצחון אמריקני בקרב הגברים, אבל בקרב הנשים, המסורת נמשכת.

קייטי שייד המנצחת בנשים Schde Katie© UTMB

אחרי הנצחון האדיר של קורטני דיוולטר בשנה שעברה, השנה זאת קייטי שייד האמריקנית שחוצה ראשונה את קו הסיום (23:15). שייד היא אמנם אמריקנית אבל היא מתגוררת בצרפת ומכירה את האזור היטב. שייד פתחה חזק את המרוץ, וכשהגיעה לקורמיור היתה בפער של 15 דקות על המקום השני. מאוחר יותר היא נחלשה קצת, וזאת היתה ההזדמנות למריאנה הוגן הקנדית לקחת את ההובלה. אבל לא לזמן רב.

למרות שנפתח פער ביניהן, קייטי אמרה לעצמה שזה מרוץ חדש מעכשיו, ושנותרו "רק" 3 עליות גדולות עד הסיום. היא צמצמה פערים, עקפה את מריאנה שנחלשה, וסיימה במקום הראשון.

הזווית הישראלית

גם בגזרה הישראלית הרצים ניצחו את הסטטיסטיקה עם אחוז פינישרים גבוה במיוחד השנה לעומת השנים הקודמות.
UTMB – נעמן עזמי, אלכסנדר רמזנוב, בני מורגנשטרן ומיכאל ספיבק.

TDS – קרול חן, דוד לוי, אורן צדיקיהו ויטלי אבזייב.

CCC – רועי קלמר, ארז גולדשמיט, אלכסי גזינסקי.

OCC – גיל הולנדר ניק שרייר.

כבוד לכל הרצים שסיימו !

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.