לאלה מכם שלוטשים עיניים למקצים הארוכים של ה-UTMB, מומלץ קודם להתנסות במקצים הקצרים יותר, שיש מהם בשפע. הנסיון שתצברו שם, יעזור לכם להגיע מוכנים יותר למרוצים הארוכים

אי שם ביולי 2017 רצתי את מרוץ ההרים הראשון שלי בחו"ל. זה היה מרוץ האייגר 51 ק"מ עם 3,000 טיפוס, שכתבתי עליו פה בעבר. אני זוכר את ההתרגשות ואת האווירה, אבל אני גם זוכר את השוק שקיבלתי מהשיפועים, הגבהים והטכניות של הטרייל, שכמוה לא הכרתי קודם. למרות שבאתי מוכן למרוץ, זה היה יופי של יום לימודים בהרים.

ולמה אני מספר לכם את זה?

אי אפשר להתעלם מכמות הרצים ההולכת וגוברת שנוסעים לרוץ בחו"ל, וזה כמובן מבורך. כולם או לפחות רובם, נושאים עיניים למקצי ה-UTMB המבוקשים, נאחזים בכל אבן אפשרית ומחזיקים אצבעות שיעלו בהגרלה. רוצים את המרחקים הארוכים עם הטיפוסים הקשים, ולפעמים מרוב התלהבות שוכחים דבר אחד מאוד בסיסי: כשזה מגיע לניסיון, אי אפשר לעשות קיצורי דרך.

ולמה אני מספר לכם את זה?
לדעתי כמו שבמרחקי הכביש מומלץ לעלות בהדרגה עם השנים והנסיון את המרחק ואת דרגות הקושי (מהירות), כך מומלץ לצבור נסיון במרחקים, תוואים וטיפוסים גם במרוצים בחו"ל, לפני שקופצים למרחקים הארוכים – אין סרטון או סיפור של חבר שיכול להמחיש את זה יותר טוב ממה שתרגישו ברגליים.

לכל מי שמכוון בעתיד למרוצי ה-UTMB הגדולים, אני ממליץ מאוד להתחיל במרוצים למרחק של 50 ק"מ פלוס מינוס, ויש כאלה הרבה. עכשיו שה-UTMB קנו לא מעט מרוצים בכל העולם, יש לכם הרבה אופציות באירופה ובמקומות אחרים, להתנסות ולטעום ממה שיחכה לכם במרוצים הארוכים.

לאחרונה השתתפתי במרוץ שנערך בשוויץ Wildstrubel by UTMB  למרחק של 50 ק"מ עם כ-2,600 מטר טיפוס. נתחיל בארגון, זה מרוץ שמאורגן ע"י ה-UTMB וזהה בתנאים, בסדר ובסימון הידועים של מרוץ האם. הכל היה מתוקתק החל מחלוקת הערכות ועד למתחם הסיום.
זהו מרוץ P2P שיוצא מהעיירה אדלבודן ומסתיים בקראן-מונטנה. שאטלים יוצאים בבוקר המרוץ מנקודת הסיום ומקפיצים את הרצים לנקודת ההתחלה (הכל ברישום המוקדם).

במהלך המרוץ יש 4 תחנות ריענון: 2 הכוללות אוכל ושתייה ו-2 של שתייה בלבד.

תוואי המרוץ משתנה והוא ברובו סלעי וטכני עם שיפועים חדים. מדי פעם יש שבילים רחבים נוחים או קטעי כביש קצרים.

כמיטב המסורת במרוצים באירופה, אל תטעו לחשוב שמה שאתם רואים בגרף באתר זה בדיוק מה שתרגישו ברגליים – בדרך כלל המציאות בשטח היא קשה ומאתגרת יותר. הגרף של המסלול מראה שלוש עליות שמתחילות מהקלה יותר לקשה מאוד.

מזג האוויר בזינוק היה מצוין ונע בין 15 מעלות ל-3 מעלות בפסגה הגבוהה ביותר (2426 מטר). הזינוק באדלבודן במישור שמשתנה במהרה לירידה שגורמת יחד עם ההתלהבות מהזינוק, לרוץ מהר. מיד אחרי הירידה מתחילה העלייה הראשונה על גבי רגבי דשא. אני בא לפתוח את המקלות, אחד נפתח והשני לא. "מעצור" שגורם לי לעצור ולנסות לסדר את המקל. כשאני רואה שזה מבזבז לי יותר מדי זמן ללא הצלחה, אני מקפל אותו ושם אותו בחגורה מאחורה, ומעתה אני אשתמש רק במקל אחד. מאוד לא מומלץ ולא נוח, אבל זה מה יש.

את שתי העליות הראשונות תסיימו בירידה חדה מאוד של כ-5 ק"מ על רגבי דשא, שתבחן אם שרירי הארבע-ראשי שלכם יכולים לעמוד בעומס. מי שאוהב ירידות, מאוד יהנה מהמקטע הזה.

בק"מ ה-18 אתם מגיעים לתחנה גדולה בעיירה LENK, ומשם תצאו למקטע שטוח קצר לקראת העלייה הגדולה של המרוץ. מרגע זה תטפסו כ-1300 מטר בעלייה שמתחילה מתון וחוצה נהר ומפל יפהפה (ראו בסרטון), ומתפתלת בסינגל סלעי תלול וטכני שיסחט מכם כל טיפה של אנרגיה. לאלו מכם שרגישים לגובה (כמוני), תרגישו איך הדופק שלכם עולה בחדות.

צילום: UTMB® Herve Deprez

נקודת הפסגה Col du Rawil (הפסגה עם הצלב בסרטון) מסמנת שאם הגעתם אליה, החלק הקשה כבר מאחוריכם – אבל יש לכם עוד כ-20 ק"מ לסיום.

מכאן תמשיכו כ-2 ק"מ יחסית שטוחים ואז ירידה חדה וטכנית לנקודת Tseuzier שעל הסכר. זאת אחת הירידות הכי יפות שיצא לי לרדת, בעיקר בגלל הנוף המהמם שרואים משם – העין הכחולה של המאגר, השמיים שברקע וההרים שבצדדים – בשביל מראות כאלה כל מאמץ שווה.

מכאן נותרו עוד כ-11 ק"מ לסיום שרובם בתוואי נוח, על צלעות של הרים, על מעברי גשרים ובתוך יער שמוביל עד לקראן-מונטנה.

אני מאוד ממליץ על המרוץ הזה, בגלל כל החוויה שהוא נותן, המסלול המרהיב והמאתגר והארגון המצוין. אם אתם "אוספים אבנים" ורוצים להתנסות במרוץ למרחק בינוני שיש בו את כל האלמנטים של המקצים הארוכים – זה המרוץ בשבילכם.

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.