הפרק השני בסדרת הפודקסטים "רצים בזמן" מוקדש לפאבו נורמי והפינים המעופפים. נחשון שוחט לוקח אותנו למסע בזמן לרגע שבו נשתלו הזרעים הראשונים לתורת האימון

"הוא דמה לספינקס. מתבודד, רציני, שתקן, בעל משמעת-עצמית בלתי-מתפשרת, ועם אמביציה בוערת  – white-hot ambition. הוא היה האתלט בעל הדמיון הרב ביותר, לנפוליאון בונפארט". (נורמן האריס ורון קלארק, The Lonely Breed).

פאבו נורמי והפינים המעופפים עומדים במרכזו של הפרק השני בסדרת הפודקסטים "רצים בזמן". זהו פרק שבו נעסוק ב"גזע של העץ" – הנקודה שממנה אפשר להתחיל על התהוות תפיסת אימון ממשית.

נדבר בפרק על "הפינים המעופפים" והדומיננטיות הכמעט מוחלטת שלהם בריצות למרחקים בינוניים וארוכים בשנים 1912-1936, וננסה לנתח באופן כללי יותר את הגורמים לדומיננטיות של אוכלוסיה מסוימת בספורט, ובפרט בריצה למרחקים. נשווה בין ההסברים שפאבו נורמי הציע לדומיננטיות הפינית, לבין הדיון המרתק בדומיננטיות של הרצים המזרח-אפריקאים בימינו. כיצד היא באה ליידי ביטוי בהקשרים היסטוריים של התקופה.

נביא את סיפוריהם של שני רצים גדולים: האנס קולמיינן ופאבו נורמי, עם כמה סיפורים יוצאים מן הכלל לגבי האופן שבו נורמי התאמן, והשיג את שיאיו, וכמובן, נדבר על היסודות לתורת האימון שנוצקו, ותובנות שנותרו רלוונטיות עד היום.

פיספסתם את הפרק הראשון? האזינו לו כאן.

מוזמנים להירשם לפודקסט קצב דיבור ולקבל עדכון בכל פעם שעולה פרק חדש. אל תפספסו את "פרסומות שפחות" בסוף הפודקסט.
זאת קבוצת הפייסבוק שלנו (מוזמנים לעקוב) וזה הטלגרם של קצב דיבור. מוזמנים להצטרף, להגיב ולשאול שאלות את המרואיינים הבאים שלנו.

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.