מחשבות על "טייפר" – העלילה מסתבכת

מה קורה כשקורים דברים בלתי צפויים בתוכנית האימונים כמו פציעות או חוסר מוטיבציה וכיצד זה משפיע על סוג הטייפר שתבחרו? ארי ולטמן על השיקולים בבחירת הטייפר – כתבה שנייה בסדרה

לא מזמן שיתפתי אתכם קצת מחשבות על התאוריה שעומדת לדעתי מאחורי נושא ה"טייפר", ובעצם מצדיקה את ההתעסקות בנושא, ואת מקומו של הטייפר בתוכניות אימונים. בכתבה ההיא נתנו את הבסיס התאורטי לשאלה "למה צריך את זה", ואם לא קראתם, כדאי להעיף מבט לפני שאתם ממשיכים בקריאת הכתבה הנוכחית.

כתזכורת קצרה, דיברנו על טייפר כמערך החלטות בדגש על ניהול סיכונים – שמירת יכולות שיא תוך הקטנת סיכונים לפציעה, וניסיון להגיע לרגע האמת באנרגיות שיא. ייתכן שאנחנו מפסידים אפשרות למקסם יכולות לשיא, תמורת הקטנת הסיכון להגיע פצועים או חסרי אנרגיה.

אבל אלו לא הדברים היחידים שצריכים להשפיע על ההחלטות שלנו בפועל. יש שיקולים נוספים שלא כתובים באף ספר, ולפחות חלק מהם לא תוכל אף תוכנית אימונים סדורה או אפילו מאמן מנוסה ואחראי להכתיב לכם. רק אתם יכולים לקבל את ההחלטות הנכונות, ועם השיקולים הנוספים האלה, מתחיל הכיף האמיתי שבקבלת ההחלטות וניהול הטייפר הנכון – לכם.

בחלק הזה בסדרה הזאת, אני אנסה להוסיף כמה אלמנטים שעשויים להשפיע מאוד על ההחלטות שלכם בנושא. אני צופה שזה בעיקר יציף שאלות ופחות יספק תשובות – תסתכלו על זה כמו הכרה של הרכיבים ליצירת מרק – חשוב להכיר אותם, לפני שאנחנו קופצים להכנת המרק. בחלק השלישי והאחרון של הסדרה, אני אנסה לחבר את הדברים יחד, ולתת דוגמה של הרכבת "מרק" כזה.

מטרות

כשאנחנו מדברים על תוכנית הכנה למירוץ, אנחנו לוקחים בחשבון באופן כמעט אוטומטי כמה הנחות, וזה בעיקר נכון לגבי המטרה שלנו. אבל כאשר שני אנשים שונים מתכוננים לאותו המירוץ, המטרה שלהם לא בהכרח זהה. זיהוי מודע ומדויק של המטרה שלכם יכול וצריך להשפיע על כל תוכנית האימונים שלכם, ובכלל זה – גם על החלטות בנושא הטייפר.

האם המטרה שלכם להגיע לקו הסיום? להנות מהחוויה? להגיע בשלום? לשפר שיא אישי? לעמוד על הפודיום? אולי המטרה האמיתית שלכם היא בכלל שונה – אולי המירוץ הוא רק כלי בשבילכם המשרת מטרה אחרת? אולי האימונים בדרך למירוץ הם המטרה, ואולי המירוץ עצמו הוא חלק מהאימונים לקראת מירוץ מטרה אחר? אצל רובנו – היינו שמחים לעשות "וי" על מספר מטרות מהדוגמאות שציינתי, אבל האם עצרתם והבהרתם לעצמכם מהי המטרה העיקרית שלכם, ועד כמה היא חשובה יותר ממטרות אחרות?

קחו רצה שכבר עברה כמה מרתונים, וכרגע מתכוננת למירוץ 10 ק"מ בו היא רוצה לקבוע שיא אישי משמעותי – במקרה שלה, להגיע לקו הסיום ללא שיפור השיא שווה ערך לפשוט לשבת בבית ולוותר על המירוץ. מולה קחו רץ שמתכונן במשך שנה למרתון הראשון שלו, ומטרתו לרוץ 42.2 ק"מ ולחצות את קו הסיום. הגיוני ששניהם יתכננו חלק של טייפר בתוכנית האימונים שלהם, אבל ההחלטות שיקבלו ברגעי האמת עשוי להיות שונה מאוד.

אהבת / שנאת סיכונים

אתם מהמרים מטבעכם? האם אתם מוכנים לקחת סיכונים בתקווה לסיכוי כלשהו לתוצאות גבוהות יותר? או שאתם מעדיפים ללכת "על בטוח"?

מה תעדיפו? תהיו שמחים לחתום היום על תוצאה של 4:20 שעות במרתון הקרוב, או שתעדיפו לקחת סיכון לנסות לסיים ב-3:59 גם אם זה בסיכוי של 50%, ויש 50% שתתעייפו ותסיימו ב-5:00 שעות או יותר, תוך הליכה של חלקים גדולים מהמירוץ?

זה כמובן מתקשר למטרות שדיברנו עליהן, אבל המוכנות לקחת סיכון בפני עצמה תשפיע כמובן על ההחלטות שתקבלו.

בין תוכנית ומציאות

עד כאן, הנקודות שהעליתי הן נחמדות באופן תאורטי, אבל לרובכם הן בטח הרגישו קצת מנותקות מהשפעה על הטייפר עצמו. הסיבה לכך היא שגם אם לקחתם את הכל בחשבון, ההשפעה על הטייפר שלכם תהיה יחסית קטנה עדיין. הדברים מתחילים להיות מעניינים כשהתוכניות שעשינו מתפרקות לנו בין האצבעות. של הרגליים.

תיאוריות ותוכניות הם דבר מצוין להתבסס עליו. אבל חלק גדול מהיופי שבספורט – הוא שאנחנו לא רובוטים, ודברים יכולים בקלות להשתבש.

הכנו תוכנית אידאלית – לפי כל התיאוריות המתקדמות ביותר, ובעזרתה של המאמנת המובילה בתחום – יש לנו תוכנית של 15 שבועות, כולל 3 שבועות של טייפר – שתכין אותנו למירוץ המרתון שאנחנו חולמים עליו כבר זמן רב. יצאנו לדרך, והכל עובד לפי התוכנית.

עד לשבוע מספר 7. אחרי שבשבוע 5 הכל עבד מצוין, בשבוע 6 – בהתאם לתוכנית – הורדנו עומסים. הרגשנו מלאי אנרגיה לקראת סוף שבוע 6, והתרגשנו להעלאת עומסים מחודשת בשבוע 7. אבל … אנחנו בני אדם. כשנכנסנו לשבוע 7 לא ממש בא לנו. העדפנו לאכול סטייק גדול ולקנח במנה כפולה של גלידה במקום לצאת לאימון הטמפו שתיכננו. זה נגרר – למחרת הגוף מרגיש כבד, ואנחנו בקושי גוררים את הרגליים במה שהיה אמור להיות אימון הפוגות אינטנסיבי. עייפות יאוש ועצלנות משתלטים עלינו, יום רודף יום, ואנחנו חוזרים לעצמנו רק בשבוע 9 (אבל אז אנחנו נאלצים לחזור לשבוע 7 של התוכנית).

או שתפסה אותנו שפעת קשה דווקא לקראת אימוני השיא – לא יכולנו לרוץ במשך השבועיים האחרונים, ממש לפני שהיינו צריכים להיכנס לטייפר – ופספסנו את ריצות הנפח המשמעותיות ביותר. אם זה המרתון הראשון שלנו – פספסנו הכנה פיזית ומנטלית חשובה במיוחד. או פציעה. דיברנו על כך שהטייפר עוזר לנו להימנע מפציעות עקב העלאת עומס ממש לפני המירוץ. אבל מה עושים אם הושבתנו לשבועיים או שלושה באמצע תוכנית האימונים כשאשר ניסינו להעלות עומס?

יש אין סוף סיבות לכך שמשהו עשוי להשתבש. עצלנות, מזג אויר, פציעות, מחלות, משפחה. אנחנו לא חיים ומתאמנים בבועה, ויש יותר סיכוי שמשהו ישתבש מאשר שהכל יעבוד בדיוק לפי התוכנית. במידה מסוימת אפשר גם לקחת את זה בחשבון בבניית התוכנית (עם מקדמי בטיחות). אבל כשזה קורה – צריך לקבל החלטות לא קלות. לקיחת סיכונים, מטרות, העדפות ודברים אחרים לוקחים לפתע חלק משמעותי מאוד בהחלטות שתאלצו לקבל באותה נקודה.

"דע את עצמך"? היכרות עצמית וניסיון

חדי ההבחנה שביניכם ודאי שמו לב שבעצם "דע את עצמך" והמבט הסובייקטיבי הוא מוטיב הנכון לכל הנקודות הקודמות. מעבר לכך, כשאנחנו שוקלים את תוכנית הטייפר הספציפית לרץ מסוים – שיקולי סיכון מול תועלת מאימון אינטנסיבי נוסף כאשר אנחנו מתקרבים למירוץ – הכרה עצמית של הגוף שלנו עשויה לתת לנו רובד חשוב נוסף שיתמוך בהחלטות האלו.

מה הסיכוי שתיפצעו מאימון קשה נוסף? כמה זמן ייקח לכם להחלים, ואיך תתנהלו אם תיאלצו לרוץ עם דלקת בבורסה למשל?

האם אתם יודעים את התשובות לשאלות האלה? הניסיון הקודם שלכם, והתנסויות במהלך תקופת האימונים מספקים הזדמנויות רבות להתבונן וללמוד על תגובות הגוף והיכולת שלנו להתמודד עם הסיכונים השונים שאנחנו ניקח בחשבון.

האם מתיחה של שריר תביא אותנו לפרוש מהמירוץ, או שנדע להתמודד עם הכאב ולצלוח את המירוץ בכל זאת? מה הסיכוי שהגוף שלנו יחזור לעצמו תוך שבוע או שבועיים מפציעה קלה?

ומעבר לכך – עד כמה אנחנו חדים יותר וחזקים יותר כאשר אנחנו מתאמנים דווקא עד הרגע האחרון, או לחליפין מרגישים עייפים? התשובה אינה זהה לכולם, וכדאי אולי לנסות את עצמכם עם אורכי טייפר שונים במירוצים לפני מירוץ מטרה משמעותי – אתם עשויים להפתיע את עצמכם.

אז מה זה אומר?

בשלב הזה אני מקווה שהצלחתי להעלות אצלכם כמה סימני שאלה.
אף אחד מהגורמים שציינתי לא משנה את הבסיס ל"למה" שעליו דיברנו בחלק הקודם – כאשר אנחנו מתכננים את מערך האימונים שלנו לקראת מירוץ מטרה (אלא אם כן מטרת המירוץ היא דווקא להתנסות במירוץ ללא טייפר) ראוי כנראה לכלול טייפר חכם שיאזן הקטנת סיכונים עם מקסימום מוכנות. הפרטים הקטנים שיקבעו את ה"איך" הנכון ביותר לגבינו, ויותר מכל – ההחלטות שנצטרך לקבל כשהדברים לא יעבדו כמו שתכננו – צריכים כבר לקחת בחשבון אלמנטים נוספים.

בחלק האחרון בסדרה אני אנסה לחבר הכל יחד, בעזרת דוגמה או שתיים מאותם מצבים שבהם החלטתי לוותר על ביצוע טייפר על פי הספר, ונראה איך תורת המשחקים קשורה לריצה.