צעד קטן קדימה

כשהמירוץ הראשון לעונה מעבר לפינה, ארי ולטמן מצא את עצמו מדשדש במקום. כשלושה שבועות לפני המירוץ הוא החל להעלות נפחים ובמקביל להתאמן בגרעון קלורי כדי להפחית במשקל. האם זה עבד?

מאז שכתבתי על תחילתם של האימונים המחודשים בפוסט "כל ההתחלות קשות", עברו כבר יותר מחודשיים. בסוף השבוע האחרון הגיע מבחן הדרך הראשון – המירוץ הראשון שלי השנה פותח סידרה ארוכה של מירוצים ואתגרים שתכננתי למהלך החודשים הקרובים – מירוץ JMUT בהרי ירושלים. מירוץ "באד אס" (Bad Ass) – מוגדר כריצת חברים, ללא מדידת זמנים רשמית או פודיום – באורך 68 ק"מ עם 2,800 מטר של טיפוס מצטבר.

היה לי מספיק זמן כדי להתכונן למירוץ הזה, אבל ככל שהתקדם הזמן הרגשתי שבמידה לא מועטה אני מדשדש במקום. התאמנתי מספר פעמים בשבוע – שילוב של ריצות בשטח, ריצות על מסילה, ושיעורי TRX. אבל הדשדוש התבטא בזה שלא העליתי את אורכם של אימוני הנפח בשטח למשכים של מעל 3 או 4 שעות, והמשקל שלי המשיך לזגזג מטה ומעלה, אך נשאר באותו האיזור של כ-15 ק"ג מעל המשקל שאיתו רצתי בספטמבר את מירוץ הענקים.

וכך מצאתי את עצמי כ-3 שבועות לפני המירוץ עם הבנה שאני לא מוכן, ובדרכי למירוץ הראשון השנה – שלא אצליח לסיימו. נאצתי לעשות משהו דרסטי בשלב הזה – כי עקומת השיפור שאדרש אליה בחודשים הקרובים לא תהיה סלחנית יותר (יש לי עוד 2 מירוצים החודש, ובסוף מאי אני כבר משתתף בשני מירוצים שבהם אצטרך לרוץ מעל 24 שעות). אין כמו מירוץ "מעבר לפינה" כדי להאיץ את עוצמת האימונים.

לא הייתי חסר תקווה. לא הייתי מוכן, אבל היו כמה דברים שעבדו לטובתי. בניגוד למצב חוסר היכולת שאליו הבאתי את עצמי לפני חודשיים או שלושה, בניתי כבר את הבסיס מחדש. נכון, לא העליתי נפחים לרמה שאזדקק לה במירוץ, והמשקל העודף היווה נקודת תורפה משמעותית. אבל ריצות של מעל 3 שעות פעם או פעמיים בשבוע בחודשים האלה, ואימוני ה-TRX, בנו לי מחדש בסיס לא רע שממנו יכולתי לנסות ולעשות את הקפיצה הנדרשת עם סיכון קטן יחסית לפציעה מעומס.

בניתי גם על הניסיון שצברתי בשנה שעברה ולפני כן – מקפיצות אחרות בעומסי אימונים – ניסיון שעזר לי לעשות קפיצת מדרגה תוך ויסות של עצימות האימונים בתנועה. היה חשוב לי להעלות את הנפחים, תוך שימת דגש על "זמן רגליים". המהירות לא היתה חשובה לי, כך שוויתרתי על מדידת דופק, ופשוט נתתי לגוף שלי להכתיב את עצימות התנועה באימונים האלה.

הניסיון עמד לצידי בעוד היבט חשוב – הביטחון העצמי בכך שאדע למצוא פתרון ולנהל את המירוץ כאשר אתקל בקשיים – מפולות אנרגיה, חולשות וכאבים שונים.

דבר נוסף שעבד לטובתי הוא דווקא נקודת התורפה שציינתי – המשקל העודף. המשקל העודף הוא חיסרון משמעותי למירוץ כזה, אך העובדה שביצעתי את כל האימונים בחודשים האחרונים במשקל כזה ודאי שחיזקה אותי והכינה אותי להתמודדות עם עומסים גבוהים, וצפויה לתת דיבידנדים בהמשך השנה. מתאמנים רבים מוציאים כספים כדי לממן אימונים עם משקולות, רצועות או גומיות להגדלת ההתנגדות באימונים – אני קיבלתי את זה בכל אימון באופן טבעי.

בשבועות האחרונים אם כן, נאלצתי לפצות בצורה כפולה על מה שהזנחתי לפני כן – ניסיתי להעלות נפחים לטווח המירוץ, ובה בעת להוריד משקל – כל קילו שאוריד הרי, יעזור בצורה משמעותית בצליחת המירוץ.

שבועיים לפני המירוץ נשארתי בנפחי האימון הבודד שהגוף שלי הכיר – כל אימון היה בטווח של 3-5 שעות. אבל במקום אימון או שניים במהלך השבוע, עשיתי את האימונים יום אחר יום במשך 5 ימים רצופים (בק-טו-בק). ניסיתי תוך כדי לתת לגוף שלי את התזונה שהוא צריך, אבל להישאר בחוסר במאזן הקלוריות. זה נשמע מטופש לרבים מכם, ויש רבים שיקפצו ויאמרו "מתכון בטוח לפציעות" ודברים דומים. אבל האימונים שלי במלואם מבוססים על פעילות אירובית איטית – כך שהם נשענים פחות על הצורך בפחמימות זמינות מיידית, ואימונים כאלה (כלומר בתזונה חסרה) – מרגישים איטיים וחסרי אנרגיה, אך מכינים אותי היטב דווקא לאותם רגעים קשים בחלקים מתקדמים של המירוץ.

בשבוע שלאחר מכן – השבוע שלפני שבוע המירוץ – אחרי יומיים של מנוחה יחסית, נכנסתי לאימוני השיא – המסלול מחולק באופן טבעי לשני חצאים – וביצעתי את מסלול המירוץ בחלוקה ליומיים. זה היה איטי, הלכתי לאיבוד לא מעט, אבל סיימתי את שני החלקים – וידעתי שאני בשל לסיים את המירוץ הזה. לא בקלות, לא במהירות – אבל באותה נקודה ידעתי שהסיכוי לסיים את המירוץ סביר מאוד.

בדרך, השלתי בשבועות האחרונים כ-5 קילו.

במירוץ עצמו התחלתי מהר מדי – מהר ממה שידעתי שנכון לי. הבנתי את זה די מהר, אבל הרשיתי לעצמי להמשיך, כי לא ידעתי באמת למה אני בשל, וחששתי פחות בשלב הזה מהתעייפות ותוצאה טובה פחות אם אדרש לכך. זה כמובן קרה – אחרי מספר שעות, אחרי מעבר בתוך נחל והמשך כשכל החצי התחתון של הגוף רטוב לחלוטין, ריצה מאומצת ולילה קר עשו את שלהם, ונפילת המתח לא איחרה לבוא. נתתי לחבורת הרצים שהייתי צמוד אליהם זמן מה להתקדם, ופספסתי פנייה. גם העמסת הפחמימות המוגזמת שעשיתי ביום הקודם אחרי מספר ימים של דיאטה הכבידה עלי. בזכות הרטיבות שלא עזבה אותי התחלתי גם לסבול משפשפות – שום דבר שלא נתקלתי בו בעבר, אבל כל זה האיט אותי משמעותית.

בסיום המחצית הראשונה של המירוץ (שבה עוברים בנקודת ההתחלה) החלטתי לעצור ולהחליף את כל הבגדים כולל הנעלים – ואז המשכתי יבש. המשכתי בקצב שהכתיב לי הגוף, וידעתי שסיום המירוץ הוא רק עניין של זמן.

לצערי, התחלתי להרגיש בשלב מסוים כאב בבוהן הרגל – מה שהיווה את נקודת ההחלטה העיקרית מבחינתי במירוץ. המירוץ הזה לא עומד לבד. השבוע אני משתתף במרתון ירושלים – ובשבוע הבא אני משתתף במירוץ ניווט של 10 שעות, ולא רוצה לוותר על אף אחד מהם. ידעתי שאני מסוגל להתמודד עם הכאב המתמשך בבוהן, אבל ידעתי שהמשך ריצה עם הכאב הזה במשך מספר שעות נוספות יביא בסבירות לא קטנה לדלקת שעשויה לסכן את המירוצים הקרובים.

החלטתי לקחת את הסיכון ולהמשיך. סיימתי את המירוץ ("פינישר"!), והתחלתי מיד לחשוב על התאוששות. לא עסקתי הפעם רבות בהסקת מסקנות. מטרת המירוץ היתה ליצור אצלי תחושת דחיפות לגבי האימונים – זה עבד, אבל ברגע האחרון תוך לקיחת סיכונים – וכעת אני נדרש להפיק את המירב מהמצב.

כשחזרתי הביתה אחרי המירוץ יכולתי בקושי ללכת – בעיקר בגלל שפשפות. עשיתי מה שאני יודע, טיפלתי באיזור הדלקת שבפוטנציאל, וקיוויתי לטוב. בבוקר שלמחרת התעוררתי עם גוף דואב – כנראה שהתאמצתי במירוץ. בינתיים, השפשפות עברו ממצב של חוסר יכולת ללכת למצב של הגלדה מתקדמת, וכף הרגל הרגישה תקינה, אז עשיתי מה שידעתי שאני חייב לעשות – שעתיים של אימון אירובי על מכשיר הריצה האליפטי, עם בונוס בג'קוזי וסאונה. יום אחרי זה – ניסוי רגליים נוסף בריצה בשטח.

להתראות במרתון ירושלים!

[alert type=blue ]בסוף 2013 הוא שקל 120 קילו וניהל צוותי מכירות במשרדי גוגל בטוקיו. 3 שנים מאוחר יותר, ארי ולטמן היה הישראלי הראשון שסיים את מירוץ הענקים (Tor des Geants) באיטליה – אחד מאתגרי האולטרה הקשים בעולם, באורך 340 ק"מ עם 31,000 מטר טיפוס – כחלק מקבוצת הרצים הבינלאומית של חברת Montane. כשהוא ממשיך לעבר האתגר הבא, ארי לוקח אותנו איתו בהרפתקאות, מחשבות ותובנות מהדרך. הכתוב והתובנות שישותפו כאן, הינן אישיות ואינן מהוות כהמלצה לרצים אחרים. ארי משתף את סיפורו גם בעמוד הפייסבוק שלו, ובהרצאות.[/alert]