האם הריצה הפכה מתחביב ל"קריירה שנייה"?

הסיבות להתחיל לרוץ הן רבות וכמוהן גם הסיבות להגדיל מרחקים. המאמן פנו קוטר מדבר על ה"קריירה השנייה" של רצים חובבים ועל הסיבות שבגללן אנשים רצים ריצות ארוכות

כמאמן וכרץ למרחקים ארוכים, נשאלתי פעמים רבות על הסיבות שמניעות רצים בכלל ואותי בפרט, לעסוק בתחום כל כך תובעני. מה גורם לאותם אנשים לנהל "קריירה שניה" כרצים חובבים? מה מביא אותם לקום כל כך מוקדם בבוקר, כמעט בכל מזג אוויר, לסבול מהחום והלחות בקיץ ומהקור והגשם בחורף? מה מביא אותם לוותר על כל כך הרבה למען תחביב שלכאורה גורם לסבל, עייפות, אובדן שעות שינה וזמן איכות עם המשפחה?

לשאלות אלו אין כמובן תשובה אחת, ויש יותר מתשובה אחת נכונה. בשורות הבאות אנסה להציע מספר תשובות אפשריות לשאלה מדוע אנחנו בוחרים לרוץ למרחקים ארוכים ואסביר את חשיבות הבנת המניע בתהליך האימון והצלחתו, החל מבחירת יעד מתאים ועד לעמידה ביעד הנבחר.

ההסבר ראשון נעוץ בעובדה שאנו חיים בחברה הישגית, שמקדשת הצבת יעדים והשגתם. אנשים נמדדים בהתאם וביחס למה שהשיגו, ואנו מחונכים לשאפתנות ולשאיפה למצוינות בכל תחומי החיים. משבר גיל הארבעים מגיע כאשר אנשים מגיעים לתחושת מיצוי ועושים חשבון נפש בנוגע לחייהם: בעבודה על פי רוב הקריירה יציבה, הילדים גדלים וההבנה שהזמן עובר מהר מכה בנו. שילוב שתי עובדות אלה מביא לחשבון נפש ובמקרים רבים לחיפוש אחר אתגרים וריגושים חדשים. החיפוש הזה מוביל במקרים רבים לעולם הריצה, שבו ניתן בקלות יחסית למצוא אתגרים מדידים שאינם חוויה חד פעמית (רצים שאתגרו את עצמם ורצו 5 ק"מ יכולים בקלות יחסית להמשיך לאתגר הבא ולרוץ 10 ק"מ. אחרים יעדיפו לנסות ולרוץ את אותו מרחק מהר יותר ולשפר תוצאה). בחירה בריצה כתחביב מאפשרת השגת ריגוש ומציאת משמעות לחיים, ובכך מקלה על ההתמודדות עם משבר אמצע החיים מצד אחד וממלאת את הצורך באידיאל ההישגי אליו חונכנו.

סיבה נוספת לבחירות יעדים אצל רצים מגיעה מתוך הצורך לפרוץ גבולות. לאחר ביצוע אתגרים ומרחקים קצרים יותר ומתוך הבנה שהגענו למיצוי היכולת במרחק מסוים, יש בנו רצון וסקרנות לבחון את היכולות האישיות ולשבור את תקרת הזכוכית – וזה מעורר הצורך באתגר חדש. אתגר מסוג זה יכול להיות מרחק ריצה גדול יותר, טיפוס רב יותר או ריצה לזמן ארוך יותר.

לחץ חברתי וצורך בהשתייכות הן סיבות נוספות המניעות רצים לבחירת מטרות ויעדים חדשים. קהילת הריצה עונה על צורך חברתי ומאפשרת לעוסקים בתחביב זה להיות חלק מקבוצה גרעינית של חברים השותפים לאותו תחום עניין מצד אחד, ולהשתייך לקהילה רחבה שלה שפה, תרבות ועולם פנימי עשיר מצד שני. צורך זה בהשתייכות והרצון לחוות את אותן חוויות כמו חברי לקבוצה הגרעינית, מניע לעיתים רצים בבחירת המטרה הבאה שלהם, גם אם לא באמת התכוונו וכיוונו למטרה ספציפית זו. במקרים אלו מאומצת מטרה קבוצתית רחבה כמטרה אישית, למרות שהמטרה האמיתית היא להיות חלק מהקבוצה ולהיות שותף לחוויה הקבוצתית.

הצלחה או כישלון קודמים מהווים גורם משמעותי המשפיע רבות על בחירת רצים: חוויה טובה במרוץ מסוים בונה ביטחון ומהווה שיקול בבחירת היעד הבא. הצלחה ועמידה ביעד תייצר ביטחון ביכולת האישית ורצון לחוות שוב חוויה דומה. מנגד, כישלון יכול להוביל את הרץ לחזור ולבחור באותה מטרה על מנת ליצר חוויה מתקנת או לייצר חוסר ביטחון ומשבר, שעלולים להביא לחשש וחוסר אמונה ביכולת להתמודד עם אתגרים דומים.

להכרת הרץ, למבנה אישיותו ולהבנת המניע לבחירת היעד, יש חשיבות רבה בתהליך האימון לקראת המטרה. המוטיבציה של רצים משימתיים שונה מהמוטיבציה של רצים "חברתיים", ואינה דומה לזו של רצים המונעים מתחושת הצלחה או כישלון. מאמנים המודעים לשוני זה יוכלו לכוון את הרצים שלהם לבחירת מטרות המתאימות להם מצד אחד, וידעו להתייחס בצורה אישית לכל רץ ורץ תוך מתן דגשים והתאמות, החל מתהליך בניית תוכנית האימונים ועד לתכנון הריצה במהלך המטרה עצמה. תשומת לב לפרטים אלו, הן על ידי המאמן והן על ידי המתאמן ושימוש נכון בהם במהלך האימונים, יובילו לתהליך נכון ללא משברים משמעותיים בדרך, לעמידה ביעדים, למיצוי יכולות ולתחושת הצלחה בסיום התהליך.

אביפל (פנו) קוטר הוא מאמן ובעלים של קבוצת "פנו דרך"