מירוצים בדרך אל היעד – חלק א'

כשיש יעד גדול, שאפתני ומרובה אתגרים – צריך להתאים אליו תוכנית אימונים ומירוצים, שישמשו אבני דרך להגשמת המטרה. ארי ולטמן מסביר כיצד הוא בונה לעצמו את התוכנית ומהם היתרונות בבחירת מירוצים כיעדי ביניים

לאחרונה פרסמתי את תוכנית המירוצים שלי לשנה הקרובה. תהליך דומה לזה שעברתי לפני שנה בדיוק. הסיבה המוצהרת היא שזוהי תוכנית עבודה בדרך ליעד המרכזי שבחרתי (בארקלי), אבל בפועל אני חושש שיש פגמים לא מועטים בתוכנית שיצרתי. ניסיתי לשחזר תהליך דומה לזה שיצרתי לפני שנה בדרך למירוץ הענקים, אבל אני ממש לא בטוח שמה שהתאים לי לפני שנה יתאים כאן.
כמו בכל יתר הדברים, קשה לי לומר בסמכותיות שהדרך שבה אני בונה את שנת האימונים בדרך לאתגר העיקרי היא נכונה – רבים מחבריי מרובי הניסיון והמקצוענים יעצו לי לפני שנה כנגד העמסת יתר של מירוצים, אבל אני חשבתי שזה הדבר הנכון לעשות בשבילי.

יש כמה סיבות לכך שבחרתי באוסף המירוצים בשנה שעברה, וכמה סיבות לכך שהתעלמתי לכאורה מהאזהרות של חבריי.
חשוב להבין שהאתגרים שאני בוחר הם לא בבחינת "מה המירוץ הבא". קפיצת הדרך הנדרשת בין המירוץ או האתגר האחרון שצלחתי ובין האתגר (הבא) שבחרתי נראית בלתי אפשרית. זה לא במקרה – כדי שזה יהיה "אתגר" ראוי ומעורר השראה, הוא צריך להיות רחוק מהיכולות הנוכחיות שלי, ולהשאיר רק בדל של תקווה חלומית שתשאיר אותי במשחק. לכן, אם האתגר הזה היה כבר המירוץ הבא שלי – הקפיצה הזאת היתה כנראה בלתי אפשרית. כדי לגשר על הפער – אני מחפש כמה "מדרגות". שלבים בדרך אל האתגר הבא שיאפשרו לי להגדיל את תחושת הדחיפות באימונים, לבחון את ההתקדמות שלי, וללמוד מההצלחות/ כשלונות של אותם "מבחני ביניים". אני מתייחס למירוצים שאני בוחר ככלי עבודה בדרך.

בין שמשתמשים במירוצים או בדרך אחרת, הבסיס לבניית תוכנית בדרך אל יעד כזה היא בסך הכל דומה. הרעיון הבסיסי הוא:

1. לנתח את הפערים בין נקודת המוצא (או מה אני כבר יודע לעשות) ונקודת היעד (המירוץ שאותו אני מסמן כמטרה).
2. להפוך את זה לרשימת יכולות שאני צריך לפתח.
3. להגדיר נקודות דרך או יעדי ביניים בנקודות זמן מסויימות.
4. לפי התוצאות בפועל בנקודות הדרך, בוחנים ומעדכנים את התוכנית והאסטרטגיה.

כאשר משתמשים במירוצים, או באירועים שאנחנו לא מארגנים בעצמנו, הנקודה השלישית מתורגמת ל:
א. מציאת אתגרי ביניים שבוחנים את ההתקדמות שלי עם היכולות השונות (לבחון את נקודה 3).
ב. לסדר את אתגרי הביניים בסדר כרונולוגי כזה שיאפשר לי להתקדם מאתגר לאתגר, ללמוד ולתקן אסטרטגיה בדרך אל היעד העיקרי.

כתבות נוספות של ארי ולטמן

כל ההתחלות קשות

3 שנים, 3 אותיות – חלק א'

הרעיון הבסיסי שאני מתאר כאן לבניית שלד של תוכנית אימונים הוא די פשוט. כשמגיעים לדף הנייר (או למחשב) ומתחילים לבנות את הפרטים, זה לא תמיד פשוט. אם נתייחס רגע לשימוש הספציפי במירוצים כאבני דרך – יש לזה לא מעט יתרונות וחסרונות פוטנציאלים.
לפני שאנחנו עוברים על היתרונות, החסרונות ומה שביניהם, חשוב להדגיש – יש לנו יעד אחד. מטרה אחת. ואוסף של מירוצים שמשמשים אותנו בדרך. זאת נקודת מפתח להצלחת התוכנית, ולכן אני חוזר על עצמי בנקודה הזאת.

בואו נתמקד קודם דווקא ביתרונות – אחרי הכל, הם הסיבה שאני בוחר להשתמש במירוצים כחלק מתוכנית האימונים שאני בונה.

1. זה כיף – לפני שמדברים על היתרונות ה"אסטרטגיים", צריך להכיר בזה שחשוב להנות מהדרך אל היעד. היעד עצמו הוא חשוב, אבל בזכותו יש לנו הזדמנות להנות מהדרך. אני נהנה מאוד מכל המירוצים שאני משתתף בהם – מהמקומות ומהשבילים שכנראה לא הייתי מגיע אליהם אחרת, מהנופים, מהאנשים שאני פוגש. לא בטוח שאני אשרוד שנה של אימונים מפרכים בצוק מנרה, מבלי להנות מהפירות גם בדרך.
2. מחויבות – אפשר אמנם לתכנן לרוץ במרץ אימון בהרי ירושלים באורך 60 ק"מ. אבל עוצמת המחוייבות והשפעת הלחץ להיות מוכן למירוץ תהיה שונה מאשר להגיד לעצמי שאני מתכנן לבצע אימון כזה. יהיה לי קל יותר להגיע למרץ ולדחות את הנקודה הזאת לאפריל.
3. אופי האירוע – כשאני רוצה לדמות אספקטים שונים של האירוע – לוגיסטיקה, ציוד, התנהלות בתחנות וניהול מירוץ – השתתפות במירוץ עם מאפיינים דומים תעזור לי ללמוד ולהתכונן טוב יותר.

מתוך מירוץ טרנס גראן קנריה במרץ – קפיצה ראשונה למים בשנה שעברה:

4. לוגיסטיקה ובטיחות – יש אנשים שמארגנים לעצמם ריצה של 24 שעות לבד. זה מסובך ומסורבל. מטמינים "סיוע" עצמי בדרך ומקווים למצוא אותו, או מנדבים קבוצה שלמה של חברים לסייע ובעצם ליצור דימוי של מירוץ פרטי. בשלב מסויים זה גם מתחיל להיות מפחיד, ואז יש צורך למצא מישהו שירוץ איתנו, ואולי מישהו שישב מודאג בכוננות. פשוט יותר להצטרף למירוץ שדאג לכל זה.

5. לוגיסטיקת מסלול – בדומה לנקודה הקודמת, צריך למצוא, לתכנן, ולהבין מסלול מתאים – במיקום הנכון, בתוואי הנכון, אולי בשטח שמדמה את אופי המסלול במירוץ היעד – קל יותר לבחור מרשימת מירוצים, בעיקר בחו"ל, מאשר לנסות לבנות מסלולים כאלה (בעיקר ארוכים) בעצמנו.

6. לימוד טעויות וכישלונות – יחד עם תחושת המחויבות שכבר הזכרתי – גם כאשר נכשלים במירוץ, כשמפספסים זמני ביניים שגורם חיצוני יצר, גם כשאנחנו מצליחים יותר ממה שתכננו, גם כשלים לוגיסטיים – נלמד כנראה יותר במסגרת של מירוץ, ונגלה כשלים שאולי לא היינו שמים לב אליהם באירועים שתכננו בעצמנו.

7. לימוד מאחרים – במירוצים אתם מוקפים באנשים. אין מירוץ שאני לא יוצא ממנו עם עוד כמה חברים חדשים מרחבי העולם. רובם מנוסים ממני בהרבה. משיחה איתם – גם תוך כדי המירוץ, ומהתבוננות בניהול המירוץ של אנשים מסביבי אני לומד המון.
בחלק הבא נדבר על כמה מהסיכונים בשימוש במירוצים כשלד של תוכנית האימונים, ואיך אני מנסה להתמודד איתם.

[alert type=blue ]בסוף 2013 הוא שקל 120 קילו וניהל צוותי מכירות במשרדי גוגל בטוקיו. 3 שנים מאוחר יותר, ארי ולטמן היה הישראלי הראשון שסיים את מירוץ הענקים (Tor des Geants) באיטליה – אחד מאתגרי האולטרה הקשים בעולם, באורך 340 ק"מ עם 31,000 מטר טיפוס – כחלק מקבוצת הרצים הבינלאומית של חברת Montane. כשהוא ממשיך לעבר האתגר הבא, ארי לוקח אותנו איתו בהרפתקאות, מחשבות ותובנות מהדרך. הכתוב והתובנות שישותפו כאן, הינן אישיות ואינן מהוות כהמלצה לרצים אחרים. ארי משתף את סיפורו גם בעמוד הפייסבוק שלו, ובהרצאות.[/alert]