אין רץ שדומה לרץ אחר ולכן יש רצים שצריכים חלוקה שונה מחלוקה שבועית של מחזורי האימון. אז מדוע כולם עובדים לפי חלוקה שבועית?

אחד המאמרים שכתב אלכס ניקולס, רץ אמריקני מוכר מאוד ומאמן, מתייחס לקיבעון שיש בשבוע אימונים טיפוסי. אם נשאל רצים כיצד בנוייים האימונים שלהם, מכולם נקבל את אותה תשובה: כולם בנויים לפני ימות השבוע, ויחידות אימון שנכנסות בשבוע זה.

וזה גם די הגיוני, כי תורת האימון מדברת על מחזוריות ואימונים שבנויים לפי שבועות, כך שכל כמה שבועות אנחנו עוברים שלב. ואם נחשוב על זה, רוב המרוצים נערכים בימי שישי או שבת, וריצות השבוע הארוכות מכוונות לסופי השבוע שבו יש יותר פנאי לבצע אותן.

אבל יש איזה שהוא קיבעון בחשיבה הזאת, בעיקר כשמדובר ברצים למרחקים ארוכים. אם נסתכל על תוכניות האימון השונות, רובן נראות אותו הדבר. אבל אנחנו הרצים שונים זה מזה, ויש לנו יכולות אימון והתאוששות שונות.

קחו למשל שני מתאמנים בעלי רקע דומה. שניהם מקבלים את אותה תוכנית אימונים, עם אותו מרחק שבועי, ואותם אימוני איכות. לשם הדוגמה בתוכנית האימונים יש יום אחד המוקדש להתאוששות אחרי הריצה הארוכה של סוף השבוע, אבל מתאמן א' בניגוד למתאמן ב' זקוק ל-3 ימי התאוששות בטרם יוכל להתחיל את יחידת האימון הבאה. האם המודל של עבודה לפי שבועות יתאים למתאמן א'?

לעיתים רצים שמורידים תוכניות גנריות ברשת, מתוסכלים כאשר הם לא מצליחים לעמוד ביעדי התוכנית, למרות שביצעו אותה כפי שצריך. הסיבה לעיתים נובעת מכך שאין התאמה ספציפית אל היכולות האישיות שלהם, ואם הם דומים למתאמן א' כפי שנתתי בדוגמה לעיל, ומתעקשים לדייק בתוכנית למרות שהגוף שלהם מחייב אותם למנוחה נוספת, הם בקלות יכולים להגיע לאימון יתר ולפציעות.

בעולם קיימות גישות שונות מהחלוקה המסורתית של שבוע אימונים. יש גרסאות של מחזורים של 10 ימי אימון ויותר, אבל מה שחשוב הוא עקרון הגמישות המחשבתית בבניית התוכנית. אם אתם מכירים את הגוף שלכם ויודעים שאתם זקוקים לעוד יום מנוחה או אפילו יומיים כדי להתאושש, אפשרו לגוף שלכם את זה והכניסו את זה כחלק מובנה בתוכנית. אם יש לכם מאמן, הוא יוכל לעשות את ההתאמות האלה עבורכם.

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.