פנו קוטר היה שחקן כדורגל עד גיל 32 והתגלגל לריצה בלי שהתכוון – והתאהב. הוא תמיד אהב להדריך ומאמין ביחס אישי לכל מתאמן. המאמנים של ישראל – פרויקט מיוחד

אביפל (פנו) קוטר הוא מאמן מוכר וותיק בצפון. הוא בן 51, נשוי ואב לשלושה, גר בקרית טבעון ובעל תואר שני בחינוך גופני. פנו עוסק בספורט מאז שהוא זוכר את עצמו. עד גיל 32 היה שחקן כדורגל פעיל וכשפרש ממשחק, התחיל מעבר הדרגתי (ולא מתוכנן…) לריצה.

הוא מאמן את קבוצת "פנו דרך" כ-15 שנה, קבוצה הפועלת באזור חיפה, טבעון והעמקים ומגידו. "פנו דרך" היא קבוצת ריצה וככלל האימונים הקבוצתיים עוסקים ברובם בריצה. יחד עם זאת, בתקופות הכנה, מתקיימים אימוני חיזוק שמטרתם לתת לרצים כלים וידע לעבודה עצמאית.

אילו סוגי קבוצות אתה מאמן?

יש ל"פנו דרך" קבוצות בכל הרמות. החל ממתחילים מהצעד הראשון (מחזור חדש נפתח ממש בימים אלו בטבעון), קבוצות ביניים ברמות שונות ועד לקבוצת האולטרה שמאגדת בתוכה רצים ותיקים ומנוסים מכל הארץ.

בנוסף ,יש 3 מסגרות נוספות ב"פנו דרך" :

1. קבוצת הריצה של "פנו דרך מאיר שפיה" – קבוצה שפועלת במסגרת פנימיית הנוער וזוכה להצלחה אדירה.
2. פנו דרך ארץ – אחת ל-6 שבועות לערך אנחנו מפעילים ריצת טיול פתוחה לכולם באזור אחר בארץ.
3. פנו דרך חו"ל – ארגון נסיעות לריצות טיול ומרוצים בחו"ל. היינו כבר בשוויץ, איטליה, רומניה ובמספר מרתונים ברחבי אירופה. באפריל תצא קבוצה למרתון פריז וביולי יוצאת משלחת לסקוטלנד. והיד עוד נטויה.

מה הייתה המוטיבציה שלך להתחיל לאמן? 

תמיד עסקתי בהדרכה ונהנתי לעבוד עם אנשים. לאורך הקריירה, שמרתי כל הזמן על קשר להדרכה וידעתי שזה מה שאני באמת רוצה ואוהב לעשות. כשהתחלתי לרוץ יותר ברצינות, חיפשתי חבר'ה באזור עם תשוקה דומה והשאר היסטוריה.

מה מייחד את המועדון שלך?

החברות, הקבוצתיות, הערבות ההדדית. מדובר בחבורה של אנשים שכבר מזמן הפכו להרבה יותר מ"רק" חברים לקבוצת ריצה. לכל קבוצה יש את המאפיינים הייחודיים שלה, אבל הדברים הללו מהווים את ה-D.N.A של המועדון כולו.

 מה הדבר הכי קשה בלהיות מאמן?

הדבר המאתגר ביותר הוא לדעת איך להתאים לכל אחד ואחת את מה שנכון ומתאים לו, למרות שהוא חלק מקבוצה. תורת האימון היא מדע מדויק, אימון אינו כזה. בסופו של דבר אני עובד עם אנשים ולא עם אזורי דופק.

 איך האימונים שלך כרץ משתלבים באימוני הקבוצות?

האימונים שלי מתבצעים במסגרת אימוני הבוקר. לצערי, אני לא מצליח לרוץ עם כל הקבוצות שאני מאמן. גם המטרות שלי נגזרות ממטרות קבוצתיות. אני מעדיף ללוות מתאמנים ולעזור להם להגשים חלומות. זאת המהות והמשמעות של העבודה שלי כמאמן.

סיפור של רץ שאתה הכי גאה בו? 

לשמחתי יש סיפורים רבים כאלה. אני מוקף בגיבורים. כל מי שלקח על עצמו יעד שנראה דמיוני בהתחלה, בין אם זה 5 ק"מ ובין אם אולטרה של 200 ק"מ, הוא גיבור בעיני.

מה המוטו שלכם כמאמנים?

במהלך השנים שלי כמאמן פיתחתי פילוסופית אימון שנכונה ומתאימה לי. המוטו שלי דוגל בפעילות מדורגת והקשבה לגוף, הגדרת מטרה מתאימה לכל רץ, התאמת תוכנית לכל מתאמן כדי למצות את הפוטנציאל שלו ולסייע לו לפרוץ גבולות, והכי חשוב, לתת יחס אישי לכל מתאמן.

מה המתאמנים שלך לא יודעים עליך?

הם לא יודעים שהם יודעים עלי הכול.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד 5 שנים?

ממשיך להגשים חלומות  לאחרים ולעצמי ולא מפסיק לצבור זיכרונות וחוויות.

 טיפ שהיית נותן למאמן מתחיל?

להיות ביקורתי ,לא לאמן בלי לחשוב קודם ולא להפסיק ללמוד.

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.