הדחיות, מזג האוויר, המעודדים וכל הקשיים שבדרך. אריאל רוזנפלד, אורי לב, נינה רבר שפירא, ליז מלכה, עידו דסה, יניב שיינהורן, אייל חברוני וניר אמיר מסכמים את ספרטניון 2021

כאילו לא היתה פה קורונה מעולם: ביום חמישי התקיים הספרטניון לאחר שלוש דחיות בעקבות הסגרים. זה היה מרוץ מאורגן למופת בניצוחו של גלעד קראוז. המרוץ שודרג  וגם מיקום שער הזינוק\ סיום הוזז.

במקום קם מתחם שבו יכלו הרצים לנוח ולהתארגן, ושולחן אחד ארוך הוצב לאורך המסלול, ממנו "תידלקו" הרצים במהלך הריצה.

הספרטניון מהווה את אליפות ישראל בכל המקצים שלו: 24 שעות, 12 שעות, 100 ק"מ ו-100 מייל. מזג האוויר היה הפכפך במהלך המרוץ והחל בחום של כמה שעות מהזינוק. בהמשך הוא השתנה לגשום עם רוחות חזקות שהוסיפו עוד אלמנט של קושי לרצים.


אריאל רוזנפלד ואורי לב

אריאל רוזנפלד הגיע כרגיל מפוקס וממוקד מטרה וסיים במקום הראשון במקצה 24 שעות, לאחר שרץ 217 ק"מ. רוזנפלד הוא אלוף ישראל בפעם השנייה ברציפות. שאלנו לגבי התנאים שהיו השנה והוא אמר כי "מזג האוויר בהחלט היה פקטור. ב-6 שעות הראשונות היו כ-20 מעלות, וזה חם יחסית לאולטרה מרתון ארוך. מבחינת התנהלות, הקפדתי במיוחד שלא לחרוג ממגבלת הדופק שלי, גם אם הקצב היה מעט איטי יותר.

"בלילה היה סוער וגשום עם רוחות ושלוליות למשך כ-5 שעות רצופות, אז לבשתי מעיל דק אטום למים, ושתיתי תה/קפה חם בכל הקפה עם הרבה סוכר, בכדי שלא לקבל היפותרמיה.

"משברים לא היו הפעם. התנהלתי בשמרנות בחצי הראשון ולא עצרתי לרגע עד הסוף. מבחינת תזונה הכל עבד חלק: בחצי הראשון ג'ל כל חצי שעה, אחר כך – מייפל, קולה, פיוזטי והסוכר שבקפה/תה וכדורי מלח בכל שעה עגולה החל משעה 4.

דחיית המרוץ כמובן שלא אידיאלית, אבל זה לא נורא. בכל פעם התייחסנו לתאריך החדש מבחינת עומס וטייפר. הכל עם חיוך, הראש נשאר במקום".

אורי לב, רץ אולטרה מנוסה שידוע בשקט שלו וביכולת שלו לטוס מתחת לרדאר, הגיע למקום השני במקצה 24 שעות. לב רץ במהלך היממה 208.78 ק"מ. הוא מסכם את החוויה ואומר "הגעתי לספרטניון כמו לכל תחרות, יותר בשביל האווירה והנוף בלי תוכניות מיוחדות (במקרה הזה זה לא היה בשביל הנוף …).

"נזכרתי, שכשרצתי בספרטתלון 2019, כשהעייפות הגיעה בלילה 'נתתי' POWER NAP של 7-10 דקות וזה נתן לי כח לעוד כמה שעות – זה בערך הדבר היחיד שתכננתי שיקרה לי גם במרוץ הזה ובאמת פעמיים נחתי באוהל כ-10 דקות, פעם אחת לפני הסופה באוהל יבש ופעם נוספת באוהל מפורק (מהרוח) מוצף במים.

"אחד הדברים החשובים לדעתי בתחרות כזו זה הליווי. אחת הסיבות שלא נשברתי וכמעט שלא היו נקודות משבר (גם ברוחות ובגשם) היו בזכות הליווי הצמוד שלי, בת הזוג שלי שיין, שמלווה אותי בכל תחרות שאני עושה (אם היא לא משתתפת בה).

ברגע שהמלווה מכיר את הרץ, גם מבחינת הצרכים והתזמון, גם מכיר אותו אישית מבחינת נקודות המשבר וההתנהלות – זה קלף מנצח. וכמובן שיש את הילדים והמשפחה שהגיעו לעודד ונתנו כח לעוד סיבוב רק בכדי לראות אותם שוב".


נינה רבר שפירא

נינה רבר שפירא היא רצה מנוסה במרחקים ארוכים, שהשתתפה השנה במקצה 24 שעות. היא מספרת ש"לספרטניון הגעתי במוד של ריצת אולטרה של 24 שעות, בלי הגדרות קילומטראז' מטרה או קצבי ריצה. רציתי לרוץ בהתנהלות הכי טובה שאני יכולה בתנאים שיהיו ולקבל עוד שכבת עומק לקראת המטרה הגדולה אליה אני שואפת כבר כמה שנים – הספרטתלון, שאשתתף בו בספמטמבר הקרוב.

"ההכנות השנה לא היו אופטימליות ועם הדחייה של התחרות 3 פעמים לא הגעתי לקו הזינוק במצב הכי "מושחז", אבל זינקתי בהתרגשות וסקרנות רבה. אמנם עשיתי כבר 3 מרוצי 100 מייל בזמנים של 20-22 שעות, אבל כל אולטרה זה עולם חדש.

"הספרטניון היה הפעם הראשונה שבה הצד הלוגיסטי היה הגורם המינורי ביותר בזכות הריצה בהקפות, הכל היה מתוכנן ומתוזמן היטב – תזונה, שתיה, שילוב הליכה, מלח, ג'לים עם קפאין. אני מאוד בעד פשטות בדברים שניתן לפשט בהם, הקושי יגיע מהריצה עצמה, ולכן התכנית היתה מאוד פשוטה – לעבור להליכה ב"עליה" לקראת עמדת שליו, הכרוז, כל סיבוב רביעי.

"דניאל, התומך המושלם ובן הזוג שלי, פיקח ביד רמה על ספירת הקלוריות ודאג בנאמנות רבה ולהשלים את כל מה שנדרש. 20 שעות לתחרות אחרי לילה גשום התחיל כאב חד בתאומים ברגל שמאל, חושך בעיניים ואני לא מצליחה לדרוך על הרגל. יש עוד 4 שעות ריצה, מה עושים? זה כבר לא מזג האוויר שמאוד קל לנהל. מנסה לרוץ, הכאב לא עובר. בשלב הזה התחלתי לשלב הליכה כל סיבוב שני, למרות שגם קצב הריצה לא היה מהיר מקצב ההליכה. חריקת שיניים, התמודדות והתנהלות, כמו שרציתי. דניאל מברר כמה נשאר ל-170 ק"מ (קריטריון לספרטאתלון, רק בשביל העניין) – 12 ק"מ. בשלב הזה ברור לי לגמרי שעם הכאבים והעייפות לא אוכל להכניס את המרחק הזה. מקבלת משליו שקית חול לסימון המיקום בסיום התחרות ויוצאת להקפה האחרונה. בריצה, בריצת ראש, בשיניים, משלימה עוד הקפה שלמה ועוד טיפ-טיפה. 169.42 ק"מ. 24 שעות של התמודדות, התנהלות, חשיפה, למידה, ניסיון. עוד שכבת עומק. בספטמבר הקרוב אגיע לספרטאתלון מוכנה יותר בזכות החוויה שעברתי".


יניב שיינהורן

יניב שיינהורן שהגיע במקום הראשון ב-100 מייל מספר כי "בתקופת ההכנה ניסיתי כמה שיותר לדמות את אופי המרוץ ולהבין מה נקודות החולשה שלי ולהגיע למצב שיש לי מענה לכל משבר. היו לי מספר משברים וקשיים שידעתי שיגיעו. התכוננתי אליהם, ציפיתי להם וידעתי איך לטפל בהם (כמעט בכולם). הבנתי שאחרי 70 ק"מ לא משנה עם איזו נעל אני רץ, יש לי כאבים בכפות הרגליים. ידעתי שבק"מ 70 אני מחליף נעליים. הקושי המרכזי מבחינתי היה בק"מ 110 כשהתחיל גשם זלעפות ואיתו הגיעו שפשפות ושלפוחיות. למזלי דאגתי לצוות תמיכה מנצח שדאג לי כל פרט קטן.

"מבחינת תזונה תכננתי לאכול כמה שיותר אוכל אמיתי: אורז, תפוחי אדמה קטנים, לחמים וכשלא הצלחתי לאכול לקחתי ג׳לים (העיקרון שלי היה שכל הקפה חובה להכניס משהו קטן לפה אפילו סוכרייה).

"הדחיות של המרוץ היו לי מאוד קשות מנטלית, הן הגיעו תמיד בטייפר. זכרתי תמיד שכולנו (המשתתפים) באותה הסירה ומתמודדים עם האכזבה וחוסר הידיעה. צברתי ניסיון וזמן רגליים רב במרוץ הזה שאני בטוח שיעזור לי באתגר הבא שלי. נהנתי מאוד מהמרוץ מהאירגון ההפקה היחס האישי לכל משתתף, פשוט כיף".


ליז מלכה

ליז מלכה ששברה את השיא האישי שלה ב-100 ק"מ ועשתה תוצאה מדהימה של 8:47:35 מספרת "שהפעם לא היתה שום דרמה כמו במרוצים קודמים. היו רגעים מאתגרים יותר אבל בגדול הכל הלך חלק. ידעתי שההתמודדות כנראה תתחיל סביב קילומטר 70, וידעתי ששם כבר מה שיקח פיקוד בלצלוח את ההתמודדות הם הלב והנשמה.

איך התנהלת מבחינת תזונה והאם הכל עבד כפי שתכננת?

"התבססתי כמו תמיד על פיוזטי, קולה ותמרים. בשעות החמות יותר היו שלבים שהרגשתי שהפיוזטי גורם לי מעט לבחילה אז שתיתי יותר קולה וזה התאזן. כל שעה עגולה לקחתי כדור מלח. מאחר וזה פרוטוקול תזונה שמלווה אותי בכל האימונים והמירוצים הארוכים בשנים האחרונות אז נדיר שיש הפתעות, וגם אם יש אז אני יודעת לעשות את ההתאמות במקרה הצורך כמו שתיארתי קודם".

מה עובר בראש במהלך המרוץ במשחק החתול והעכבר שלך ושל עידו, כשפעם את מובילה ופעם הוא ויש קרב צמוד ביניכם?

"האמת שלא חשבתי על זה בכלל. מה שעניין אותי מרגע הזינוק זה התוצאה שחלמתי עליה ולא שום דבר מעבר. ברור שזה נחמד לסיים גם במקום ראשון כללי, אבל זה רק בונוס ולא העיקר ועידו פשוט ילד מוכשר. הוא התנהל כל כך יפה לאורך המירוץ ולגמרי הגיע לו לסיים ראשון".


עידו דסה

אז אם כבר מדברים על עידו דסה – הרץ הצעיר והמבטיח הגיע למקום הראשון במקצה 100 ק"מ בזמן מדהים של 8:46:18 לאחר שרץ בצורה יציבה ונחושה. הוא מספר כי "המרוץ היה חוויה מיוחדת למדי, פעם ראשונה שאני רץ באזור המרכז, בטח בירקון. הארגון היה מופתי ואפשר להגיד שהמארגנים חשבו כמעט על הכל. אווירה מטורפת כמו שרק תחרות בהקפות של קילומטר וחצי יכולה לייצר. אני שמח לרוץ לצד רצים ותיקים ומנוסים ומשתדל ללמוד כמה שאפשר. מזג האוויר היה יכול להיות יותר לטובתנו אבל אני לא יכול להתלונן אחרי הגשם המטורף ששאר הרצים התמודדו איתו במהלך הלילה. ההתנסות בריצה למרחק ובתוואי שטח (אספלט) שכזה היתה אתגר רציני".

האם היו לך משברים? איך צלחת אותם?

"בהחלט חוויתי מספר קשיים במהלך התחרות. הראשון היה מנטלי, לשמור על איפוק, לעבוד לפי התוכנית ולא לפי הרגש, דבר לא פשוט לפעמים. מראש הגעתי לתחרות במטרה אחת והיא לעשות את מה שביכולתי באותו היום, ללא יחוס של חשיבות למיקום בתחרות. המרחק הזה חדש לי וכבודו במקומו מונח. 

השני היה קושי פיזי, באזור הק"מ ה-65-75 הרגשתי החלשות משמעותית, הקפדתי על תזונה כמתוכנן והצלחתי לצאת מהיחלשות בעיקר בזכות הראש".

עד כמה השפיעו הדחיות של המרוץ על היכולות שלך?

"מאוד, האמת אני חושב שבינואר הייתי בכושר גבוה יותר מהנוכחי. הדחיות בהחלט פגמו ביכולת, אי אפשר באמת לשמור פיק לאורך זמן כל כך ארוך. גם מנטלית זה לא קל בכלל". 

ספר קצת על הקרב בינך לבין ליז במהלך המרוץ. איך זה להיות צמודים ולהחליף מיקומים?

"ממש סצנה מהסרטים. עד הק"מ ה-60 בערך הייתי בפער של חצי הקפה על ליז. כל הקפה נוספת ראיתי שהיא מצמצמת פער ובו זמנית אני נחלשתי. כבר השלמתי עם העובדה שליז רק עכשיו מתחילה לדחוף. כשהיא עקפה אותי אמרתי לה 'תגידי, את נורמלית? איזה בן אדם מצליח לעשות נגטיב ספליט באולטרה?' היא צחקה וחייכה כהרגלה וטסה קדימה. אני חשבתי לעצמי שזה כבוד גדול להפסיד לליז, אנחנו חברים טובים ולמדתי ממנה המון – מגיע לה!

"היא היתה בפער של ק"מ שלם לפני ובערך 10 ק"מ לקראת הסיום משהו אצלי נפתח והתחלתי לדחוף. לי – בת הזוג שלי עדכנה אותי כל הקפה במרחק לסיום ובפער ביני לבין ליז ושאלה אם אני חושב שאני אוכל לצמצם, השבתי לה שאין מצב. ב-5 הק"מ האחרונים רצתי בקצב בין 4:20 ל4:00 דקות לק"מ. עד עכשיו אני לא ממש מבין מאיפה זה בא, אני מניח שכאשר הראש רוצה – הגוף יכול. הצלחתי לעקוף אותה בסיבוב אחד לפני האחרון ופתחתי פער של דקה בינינו". 


אייל חברוני

ועוד מי שהפתיע במקצה ה-100 ק"מ הוא אייל חברוני שסיים במקום השלישי  בזמן של 9:13:52, וזאת היתה הפעם הראשונה שהוא רץ למרחק זה. "התאמנתי ל-61 ק"מ ולא ל 100 ק"מ. נרשמתי באימפולסיביות למירוץ לפני כחודש, בעיקר בשביל לצבור ניסיון במרחק ולא בשביל תוצאה.

"היתה לי בחילה אחרי כ- 50 ק"מ ועקב כך קשיי אכילה. הצלחתי לאכול מעט יחסית למתוכנן ונאלצתי להתאים את קצב הריצה לקצב אכילת הפחמימות בפועל. ביצעתי זאת בצורה מבוקרת בכדי להימנע ממשבר בהמשך הריצה.

"הנגישות הקבועה לאוכל ושתייה היא כמו חרב פיפיות. שתיתי יותר מידי, בעיקר איזוטון, וזה גרם לי לדופק גבוה יחסית ולבחילה שחוויתי. המסקנה שלי מהמרוץ היא שצריך לתכנן אופטימלית את התזונה, לא יותר מידי ולא פחות מידי, להתנסות במסכמת ולבצע בהתאם במירוץ עצמו".


ניר אמיר

ניר אמיר שהגיע במקום הראשון במקצה 12 שעות, הספיק לגמוע 124.612 ק"מ. הוא הגיע ממש במקרה לספרטניון לאחר שהתאמן לישראמן שבוטל. "יצרתי קשר עם גלעד באותו היום שהודיעו על ביטול הישראמן וביקשתי להצטרף למרות שידעתי שהרישום כבר נסגר.

"מן הסתם לא עשיתי כמעט אימונים ספציפים לתחרות כזו, לא במרחקים ולא בסגנון, ובעיקר הסתמכתי על זה שרצתי 100 בסובב לפני כשלושה חודשים ועל כושר יחסית גבוה שנבנה לקראת הישראמן.

"היתה לי תוכנית די ברורה של קצב ותזונה שעבדה מצוין בשעות הראשונות והשתלבה עם מזג האוויר הנוח בתחילת הערב, פתאום משום מקום נפתחו השמים ובשנייה אחת המסלול הפך להיות בריכה ענקית בשילוב עם רוחות מטורפות שהפכו הכל – גם פיזית את כל מה שלא היה מקובע לאדמה וגם את תוכנית המירוץ שלי. ההתמודדות הפכה להיות של לשרוד את הרוח / קור / גשם והיה קשה מאוד להקפיד על תזונה ונוזלים שהם קריטיים במירוץ כזה.

לאחר שהגל הראשון של הגשם הסתיים והיתה הפוגה קצרה באו עוד גלים והם נמשכו לאורך כל הלילה, הם היו אומנם יותר חלשים אבל מאוד מייאשים.

למרות שריצה בפארק לא נשמעת מאתגרת במיוחד, מסתבר שתחרות בסגנון כזה מאוד קשה מנטלית ופיזית – אתה כל הזמן רואה את המתחרים שלך מסביבך ואי אפשר להוריד את הרגל מהגז לשנייה אחרת עוקפים אותך. בנוסף מסלול התחרות הוא מאוד מונוטוני ולא פשוט לשמור על קצב אחיד לאורך כל כך הרבה שעות.

למרות כל הקשיים, התחרות היתה חוויה מצוינת, ומי שהפך אותה לכזו הוא גלעד והצוות שלו שחשבו על כל פרט קטן ועשו הכל בשביל הרצים".

עשה לכם חשק? ספרטניון 2022 יתקיים ב-6 בינואר.

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.