רועי קלמר תיכנן לרוץ 30 ק"מ ב-Peak To Peak רק שאז שינו את המסלול והוא מצא את עצמו עם אתגר חדש והיערכות חדשה. זה נגמר במקום הראשון בפודיום

את מרוץ Peak To Peak "נעצתי" ביומני עוד בתחילת פברואר, כאשר תכננתי את עונת המרוצים הקרובה. העניין הוא, שבעוד שבדמיוני "נעצתי" מרוץ טכני של 30 ק"מ עם 1,000 מטרים טיפוס, מרוץ שבאותה עת היה תפור למידותי והערכתי שאוכל לרוץ אותו חזק ומהר ולנצל את החוזקות הטכניות היחסיות שלי, גיליתי בפועל, חודש לפני המרוץ במהלך ריצת הכנה להכרת המסלול, שמדובר במסלול יותר מדי נוח ומאוד לא טכני ומתוך 30 ק"מ רובו עובר על כבישים ושבילים נוחים.

לא אשכח את הרגע, אני מסיים את ריצת ההכנה, נכנס לרכב החונה בעין קניא, וויז הביתה, מתחיל נסיעה ומשהו מציק לי. תחושת אכזבה ובעיקר תחושה שהמרוץ הזה ובפרט המסלול הזה לא מתאימים לי ובאופן קצת יותר בוטה, שאין לי באמת מה לחפש שם.

כעבור כמה דקות של מחשבה אני מחליט לעבור למקצה של ה-50 ק"מ עם כ-2,000 טיפוס, עוצר בצד וסוגר מייד ביומן המשפחתי את השבת הקרובה למען ריצת הכנה נוספת למסלול שבו ארוץ את התוספת של ה-20 ק"מ שנוספו לי זה עתה.

העובדות לא לטובתי. סופי השבוע שלאחר מכן כבר תפוסים בחופשה משפחתית בדרום ובמרוץ הרי הגעש, והמשמעות שלא יהיו לי הזדמנויות נוספות לרוץ ולתרגל את המסלול ולבחון את יכולותי עליו, כפי שאני נוהג לעשות בדר"כ לפני מרוצים ואף בעייתי מכך, את המרחק הרב ביותר עם זמן הרגליים הארוך ביותר עשיתי רק שבועיים לפני כן במסגרת מרוץ Ultra Desert למרחק של 45 ק"מ עם 1,750 מטרים טיפוס וזמן רגליים של חמש וחצי שעות.

עובר שבוע ואני אכן מבצע את ריצת ההכנה השנייה ובאמת מגלה שהקטע הנוסף העולה עד לקופות התחתונות של החרמון משלב קטעים טכניים מעניינים ויפים. באתי על סיפוקי ואני מבין שהמסלול אמנם ארוך ממה שתכננתי אבל אני מאמין שאני אוכל לעמוד בו בגבורה.

אז הכל טוב ? אז זהו שממש לא… כשבועיים לפני המרוץ מתחילות בבת אחת לרוץ הודעות בוואטסאפ, בטלגרם, בפייסבוק ובכל מדיה אפשרית שגולדפיש מארגני האירוע שינו את המסלול. בסדר, מה הצעקה הגדולה אני לא מבין, לא ביג דיל, מקסימום שביל קצת זז הצידה, לא באמת קריטי. פותח את המסלול החדש וחשכו עיניי. המסלול שונה לחלוטין ! למעט נקודת הזינוק והסיום הכל שונה ועכשיו זכינו ב 54 ק"מ עם טיפוס של 2,400 מטרים. אלוהים ישמור. מבצע הערכה מהירה על מנת להבין במה מדובר ואני מבין שמדובר במקרה הטוב על 6 וחצי שעות. מחלחלת בי תחושה שעליתי על רכבת הרים שעדיין לא מתאימה לגילי.

הולך על האתגר. מתחיל להתכונן ולנסות ללמוד במבט ראשוני את הציר מכל אפליקציה ותצ"א אפשרית, ואז מקבל טלפון מרומן ספיבק אחד מרצי השטח הטובים ביותר בארץ בעל ניסיון אדיר בארץ ובחו"ל במרחקי אולטרה ארוכים במיוחד ובתוואי שטח מגוון. רומן, מסביר שמאחר שביטלו את המקצה הארוך של ה-80 ק"מ שהוא היה אמור להשתתף בו כחלק מאימון שלו למרוץ גדול בחו"ל, הוא יעשה במרוץ "רק" את ה-54 ק"מ וישלים 3 ימים לאחר מכן עוד אימון חזק.


רועי ורומן

רומן מציע שנרוץ ביחד את המרוץ ובכך נאתגר אחד את השני ונדחוף ונעזור אחד לשני. מודה שההצעה קצת הפתיעה אותי ולקח לי כמה ימים לעכל אותה, אבל כשבחנתי את הדברים לעומק הבנתי שיש כאן באמת win win, ושנינו יכולים רק להרוויח מכך. אני חסר הנסיון ארוויח מכך שאלמד מרומן (ויש המון מה) והוא ירוויח פרטנר לאימון החזק שהוא צריך. הוא מבצע הערכת זמנים ויוצא לו זמן מוערך של בין 5:57 ל 6:29 שעות. ממש ברגע האחרון, יומיים לפני המרוץ, אני מתפנה גם לבצע ניתוח מעמיק של המסלול עם תכנון זמנים וניתוח גרף גבהים ולמידת המסלול לפרוטרוט ויוצא לי זמן מוערך של 5:55 שעות.

יום לפני המרוץ, אני לוקח את רומן טרמפ לצפון ואנחנו סוגרים את הדברים סופית כולל תרחישים, מקרים ותגובות, בלת"מים, מעבר על המסלול והמקטעים, מגבשים תוכנית פעולה ושהיה לנו בהצלחה. הוא בא לאימון חזק עם יעד של זמנים ואני לתחרות בלנסות ולהגיע למקום הראשון ובתקווה שאצליח בכלל להתמודד עם המסלול הארוך והאתגרי.

ערב לפני, 7 בערב, אני מגיע לעין קניא לאסוף את הערכה. המתחם כבר מתוקתק, הכל נראה מוכן, שער הזינוק מנופח, השבילים מסומנים, אווירת מתח חגיגית באוויר ואני מצטרף לתור הארוך והקריר של האיסוף. אנשים מתרגשים וממש אפשר לחוש ולשמוע את זה בזמזומי הפטפוטים בתור. יאללה אספתי ועכשיו נשאר רק להעמיס פחמימות פעם אחרונה ולטוס לישון.

קופץ לפיצרייה המקומית והמצוינת יש לומר של עין קניא, אוכל ונהנה מחברה טובה של חברים ועכשיו נשאר רק לחפש לוקיישן שקט וחשוך לשינה. התפתח אצלי מנהג כזה של שינה ברכב בריצות ובמרוצי השטח. הרכב גדול, התנאים נוחים והשקט והבידוד עוזרים לי להתכנס בעצמי ולהתרכז במרוץ. מצאתי מקום מתאים בנווה אטי"ב הסמוכה, אני שוכב על המזרון ברכב ושוב מדמיין כל חלקיק שניה מרגע הזינוק, מתקדם בדמיון לאורך המסלול, מרגיש ממש את השטח המשתנה, את הקשיים, את האזורים המהירים ואת מקטעי ההליכה בעליות הקשות מנחל חרמון למטה ועד לקופות החרמון למעלה, מדמיין את התזונה בכל שלב ושלב, את שאר החברים שרצים, מריץ שוב מקרים ותגובות ומתפקס ומתחדד לקראת המרוץ שיוזנק בעוד כ-6 שעות.

מצליח לישון לבסוף 4 וחצי שעות ואומר על כך תודה. השעון המעורר מצלצל ב 2:45, התארגנות זריזה (הכל הוכן כבר מראש ערב קודם) ויציאה לכיוון עין קניא ונקודת הזינוק. עובר בידוק תו ירוק בכניסה – צמיד ירוק, עובר בדיקת ציוד – צמיד כתום ואני מוכן לזינוק. בשעה 4:00 מזנקים כמעט 200 פנסים אל הלא נודע. הראשונים יסיימו את זה כנראה סביב ה 6 שעות במקרה הטוב והאחרונים סביב ה 11 שעות.

המסלול מתחיל בעליות חדות של כ-4 ק"מ מעין קניא לכיוון הישוב נמרוד. הדבוקה הראשונה אשר מונה כ-8 רצים מתחילה לקבל צורה ולפתוח פער קדימה, כאשר בכל פעם המוביל מתחלף. בנמרוד בסוף העלייה נשארנו כבר רק 4 רצים מקדימה ואנחנו נכנסים לקטע המהיר של המרוץ בירידה של כ-16 ק"מ עד לנחל חרמון, כאשר בדרך חולפים במהרה ללא עצירה על פני התחנה הראשונה. אנחנו מסיימים את הקטע הזה מהירים בפער משמעותי מהתכנון של רומן ושלי. מרוצים מאוד מהקצב ובעיקר מכך שזה לא שאב מאיתנו אנרגיות רבות ויודעים שזה יאפשר לנו גמישות רבה בעליות בהמשך.

למטה בנחל השמש מתחילה לעלות, מורידים בזריזות וביעילות פנסים ושולפים כובעים ומשקפי שמש, ובאותם רגעים קסומים של עליית האור נגלה לפנינו מסלול מרהיב ביופיו על גדות נחל החרמון של כ-6 ק"מ. הריצה מגוונת ומעניינת במיוחד, חלקה טכנית, חלקה על שביל נוח ומספר פעמים חוצים על גשרים מצד לצד את הנחל הגועש. המסלול עוצר נשימה וללא ספק ההי לייט של המרוץ, ואני כבר מפנטז על הביקור המשפחתי בשמורה בחופשה הבאה.


צילום: נדב ברקת

עברנו 27 ק"מ ואנחנו יוצאים מהנחל ומתחילים לטפס. הקצב יורד, רוב הזמן משמרים כוחות, שומרים על הדופק ומטפסים בהליכה מהירה, עולים ועולים וגומאים כ-16.5 ק"מ אכזריים עם כ-1,430 מטרים טיפוס עד לקופות התחתונות של החרמון. בחלק האחרון של העלייה מנווה אטי"ב אל קופות החרמון כבר נשארנו רק רומן ואני מקדימה, אנחנו בקצב טוב ונצמדים בדביקות לתוכנית, טיפה קצת מורידים רגל מהגז בידיעה שפתחנו פער גדול משאר המתמודדים. מגיעים אל החרמון אל התחנה האחרונה המפנקת והמדוגמת מכולם. כאילו המארגנים רצו לומר לנו חבר'ה עזבו שטויות, אין מה למהר, בואו שבו לכם ותתפנקו איתנו.

אנחנו ממשיכים במהירות אל הדובדבן. נשארו לנו 11 ק"מ של ירידה קטלנית (כמו שאני מאוד אוהב) של כמעט 1,000 מטרים עד לנקודת הסיום. מבחינתי זה בדיוק הזמן להגביר קצב וללחוץ חזק קדימה. לא תמיד השטח אפשר והיו אזורים פחות יריצים אבל בהחלט המשכנו לתת עבודה וללחוץ קדימה אל עבר נקודת הסיום המפנקת.

סיימנו מרוצים מאוד כעבור 6:10 שעות במקום הראשון.

לסיכום, בשלוש מילים, פשוט מרוץ לתפארת. לא יכולתי לבקש יותר. נקודת כינוס מדוגמת, מסלול מגוון ומאתגר, תחנות מפנקות בכל טוב, מסלול מסומן ברמה גבוהה במיוחד, אנשים מקסימים מכל הכיוונים, המקומיים, הצוות, המשתתפים. באמת היתה תחושה של אירוע עם אנרגיות חזקות חיוביות. חוויה שכל כך היתה חסרה לנו בתקופת הקורונה ולנו רק נשאר לקוות לעוד המון המון אירועים כאלו.

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.