בשולי המרוצים בישראל ישנן תופעות של רצים שלא נשמעים להוראות מארגני המרוצים ובכך הם גם מסכנים את עצמם וגם נוהגים באופן לא הוגן. על מארגני המרוצים לא לאפשר זאת ולאכוף את החוקים שהם בעצמם כותבים בצורה נחרצת. דעה

לפני כמה ימים רצתי בפארק הרצליה. בפארק יש שביל גומי ייעודי לרצים ושביל נפרד לרוכבי אופניים. אב ובנו היו על שביל הרצים, כשהילד כבן 5-6 רוכב בזיג זג עם אופניו על השביל. נערים מקבוצת אלטרמנס שרצו על המסלול העירו לאב שזהו מסלול שמיועד לרצים. "תרוצו מסביב" צעק לעברם האב. הסברתי לו שיש שילוט שמורה איפה צריך לרוץ ואיפה לרכוב והוא בשלו "תרוצו מסביב, מה מפריע לכם?". שאלתי אותו אם הוא גם נוסע באור אדום, והוא השיב שזה לא אותו דבר. ברור שזה לא אותו דבר אבל העקרון הוא אותו עיקרון: יש הוראה (או חוק) וצריך לכבד אותו. אבל עד שאין מי שיאכוף, אנשים מרשים לעצמם לעשות מה שהם רוצים. הרי אם רץ היה נתקל בילד שלו וגורם לו חבלה בטעות, לא היינו מנהלים את השיחה הזאת.
ולמה אני מספר לכם את כל זה?
בשנים האחרונות עולה מספר המרוצים ואיתו עולה כמות הרצים – אני הראשון לברך על כך. זה מפתח את הענף ונותן אופציות ליותר אנשים לעסוק בספורט הפנאי שאנחנו כל כך אוהבים. אבל עם התרבות המרוצים, החלו לצוץ כל מיני תופעות בשוליים ששווה להאיר אותן ולתת להן תשומת לב.
כל מרוץ מחזיק בתקנון או בתיק מרוץ מפורט שמסביר את תנאי השתתפות הרצים בו. זה סוג של חוזה הדדי בין הפקת המרוץ לרצים. אף על פי כן, יש פה ושם מקרים בהם רצים לא נשמעים להוראות הפקת המרוץ ומצד שני יש מרוצים שלא תמיד אוכפים את החוקים שהם עצמם קובעים.
ביום שישי האחרון התקיים מרתון התנ"ך. בשלב כלשהו כשכבר היה חם, הוחלט בהפקת המרוץ לחדול את המרוץ לאחר התייעצות עם גורמי הרפואה והמשטרה. "כל מי שלא הגיע לקילומטר ה-38 התבקש לעלות לאוטובוס. מי שעבר את הקילומטר ה-38 הורשה להמשיך וקיבל ליווי של ההפקה" אמר לנו עופר פדן מנכ"ל מרתון ישראל שהפיקה את המרוץ. "לשמחתי הרצים שנתבקשו לעלות לאוטובוס נענו בהבנה לבקשתנו ולא היו בעיות", אומר פדן.
זאת דוגמה למקרה שבו הכל עבד כמו שצריך, אבל לא בכל המרוצים המצב דומה. מעדויות שהגיעו אלינו ואומתו, כבר קרה בעבר שרצים קיבלו הוראות לחדול ריצה או כל הוראה אחרת, והם החליטו להתעלם מההוראות תוך שהם מסכנים את עצמם. "רץ שמתבקש לחדול וממשיך, זאת הפרה ברורה של הנהלים והוראות המרוץ. כל עוד הוא על המסלול הוא באחריות המרוץ ולכן חייב לציית להוראות", אומר פדן.
רץ שמחליט על דעת עצמו להמשיך לרוץ לאחר שהתבקש לעצור לוקח סיכון אישי. בנוסף לכך, במידה ומארגני המרוץ מאפשרים לו לחצות את קו הסיום ולא פוסלים אותו, הם למעשה נותנים לו "פרס", בעוד אחרים שנענו לבקשת המארגנים מקופחים. זה פוגע בערכים החשובים של הספורט הזה – הגינות ושוויוניות.

"הרגיז אותי שלא גוזרים גזירה שווה על כל הרצים" סיפר לנו אחד המשתתפים במרוץ שהופסק. "כשנאמר לי שהמרוץ הופסק עצרתי. אחרי הגיעו רצים שלא נשמעו להוראות ופשוט המשיכו וקיבלו פינישר".
חשוב לי לומר מקצת הניסיון שיש לי במרוצים בחו"ל – שם זה לא היה עובר. רץ שמקבל הוראה לרדת מהמסלול מסיבה כלשהיא חייב לציית. בחלק מהמרוצים יילקח ממנו מספר החזה או ירשמו את המספר וייפסלו אותו במידה והוא מתחכם.
אני קורא לרצים לשמור על כללי המרוצים ולציית להוראות המארגנים, גם אם חודלים אתכם 5 ק"מ לסיום או נותנים לכם כל הוראה אחרת. יש הרבה שיקולים מאחורי הקלעים שאתם לא מעורים בהם, ובקשות המארגנים נועדו בראש ובראשונה לשמור עליכם. מעבר לכך, כל הויכוחים על החלטות המארגנים לגבי שעות ההזנקות, מיקום התחנות או כל היבט אחר הם מיותרים. כשתפיקו מרוץ בעצמכם, תבינו שיש המון גורמים שתלויים בכל החלטה וממילא זאת לא החלטה שתוכלו לשנות.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולפנות גם למארגני המרוצים באשר הם: עימדו על המשמר ואכפו את הכללים והנהלים שאתם מכתיבים כדי שתהיה תחרות הוגנת וכדי שכל הרצים יגיעו לקו הסיום בבטחה.
שתהיה לכולנו עונת מרוצים מוצלחת.

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.