דוד לוי מסכם את מירוץ TDS UTMB 2016

עשרה חודשים של אימונים אינטנסיביים וכמה מירוצי אולטרה-מרתון, הכינו את דוד לוי לאתגר הגדול באמת – TDS אחד ממירוצי ה-UTMB הקשים בעולם. הנופים המטורפים, נקודות השבירה וטיפים ששווים זהב לכל מי שאי פעם מתכוון להירשם לתחרות, בכתבה הבאה

אחרי שנתיים רצופות בהן השתתפתי ב-OCC, (מרחק של 53 ק"מ עם 3,300 מטר טיפוס אנכי) ולאחר שצברתי את הנקודות הנדרשות, החלטתי להירשם בשנת 2016 למקצה ה-TDS (או כמו שאמר לי אילן פריש: הגיע הזמן שתתחיל לרוץ למרחקים ארוכים). מדובר במקצה במסגרת מרוץ ה-UTMB המיתולוגי, למרחק 119 ק"מ עם טיפוס אנכי מצטבר של 7,330 מטר.
מבחינת האתגר – הוא מוגדר על ידי המארגנים כקשה יותר טכנית אפילו ממקצה ה-UTMB. בנוסף לנתונים המאד מרשימים – השנה התקיים המרוץ בעומסי חום שטרם היו בעבר באזור זה.
זמן הגג (OFF CUT) לסיום המרוץ הוא 33 שעות, כאשר לכל תחנה בדרך מוגדר זמן גג משלה. המרוץ הוזנק מקורמאיור שבאיטליה ביום רביעי בשעה 06:00 בבוקר והסתיים מעברו השני של המון בלאן (ההר הגבוה באירופה) בעיירה שאמוני שבצרפת ביום חמישי.
מבחינתי, אחרי 10 חודשים של אימונים ומירוצים שהביאוני עד הלום, זהו הדובדבן שבקצפת.

ערב הזינוק

ננן אחי, שהיה בחופשה משפחתית לא רחוק ממני, הגיע לישון אצלי בשאמוני וילווה אותי בתחנות בדרך. אוכל ארוחת ערב: פסטה+טונה+לחם לבן בפעם הרביעית, בעצם זה מה שאכלתי מאז שנחתתי בשאמוני 24 שעות קודם, ביום שני בערב. קודם לכן, בצהריים, הלכתי למרכז הספורט בעיירה כדי לאסוף את ערכת המרוץ.
קם ב-03:00, מבצע בדיקה אחרונה של הציוד שעליו עבדתי אתמול בערב כמה שעות – יותר מתוך נסיון להעסיק את עצמי ולנסות להפחית את הלחץ שהייתי בו. בודק אפשרויות שונות של מיקום הדברים בתיק, קופץ אתו כשהוא עלי כמו בדיקת רעשים לפני יציאה למארב (כדי לראות איך הכל מחזיק/מרעיש/מרגיש ונגיש לי).

מסדר ציוד

צעידה של 10 דקות עד לאוטובוסים. עדיין לילה וקר, ובכניסה לאזור ההסעות המתוקתק כבר יש שרוולים וסדרנים שבודקים כרטיסים. 3:45 תחילת תנועה דרך מנהרת המון בלאן לכיוון עמק אואסטה באיטליה. אני מצליח לנקר קצת, ובין לבין מסתכל על האנשים מסביבי. כולם מצויידים מכף רגל ועד ראש, רובם כבר לבושים במכנסיים קצרים. אני בטרנינג ודי קר לי. פורקים במרכז הספורט של קורמאיור. נכנסים פנימה להתארגנויות ושירותים. תור לא קצר שבסופו לשמחתי אני מצליח להתרוקן.

• טיפ: יש אמנם קפיטריה פתוחה במרכז הספורט – אבל בניגוד ל-OCC כאן הקפה בתשלום.

ננן ואני יוצאים לאולם ההחלקה על הקרח ושם אני מניח תפילין. יוצאים החוצה (אין מקום לשבת בפנים. הכל תפוס) ומתיישבים באולם הכניסה על הרצפה. לידינו רץ גרמני מתעסק ברגליים שלו ועוטף כל אצבע בטייפ דביק. לאחר מכן הוא מרוקן שפופרת של משחה נגד שפשופים לתוך כל גרב לפני שהוא לובש אותה ונועל נעליים. די מלחיץ. יוצאים לכיוון מתחם הזינוק, שמתברר שממוקם כקילומטר ממרכז הספורט. אני רק חושב מה היה קורה אם היה יורד גשם. מוסר את התיק שבו השארתי את הביגוד החם שאתו באתי (ושאפגוש שוב בשאמוני בסיום) ואת התיק שבו מילאתי אוכל, נעליים להחלפה, גרביים, סוללות וביגוד להחלפה – אותו אני עתיד לפגוש בתחנה בקילומטר ה-66.

יוצאים לדרך

נכנס לשרוול הזינוק ונפרד מננן. צפוף מאוד. עדין לילה וחושך מוחלט, אבל הרוב מסביבי ללא פנס ראש. אני נשאר עם שכבה ארוכה. נאומים וספירה לאחור, המוזיקה הקבועה שמושמעת בזינוק של ה-TDS ויוצאים לדרך!

רצים דרך הכפר לכיוון מרכז הספורט, ננן עוד מספיק לרוץ ולהגיע לפניי כדי לצעוק לי "בהצלחה" בפעם האחרונה, ואחרי קילומטר כבר יוצאים מהכפר ומתחילים לטפס. ברגע אחד כולם עוברים להליכה. השביל הוא שביל רחב (אפור) שמטפס במקביל לרכבל לכיוון Col Checrouit שם יש נקודת מים ומשם ממשיך לטפס ל- Arete du Mount Favre סה"כ 11.2 ק"מ וצבירת גובה של 1,300 מטר.
בשלב הזה אני כבר ללא השכבה הארוכה וללא הבאפ שהיה לי על הצוואר. החום התחיל לעלות למרות שרוב הזמן אנחנו רצים בצל. העלייה האחרונה לכיוון Arete du Mount Favre היא טיפוס ב"מחטים" אלפיניות, (סלעים אפורים עצומים שנראים מרחוק כמו מחטים), ועד שמתקרבים לא נראה שיש ביניהם שביל שניתן לטפס בו. ככל שמתקרבים מתחילים לראות נחיל של רצים שהולכים לאט את השביל שעולה למעבר הרים ומתפתל בסלאלום עם המון פניות. הקצב בשלב הזה איטי מאוד – פחות מ-3 ק"מ לשעה/כ- 20 דקות לק"מ.

Arete du Mount Favre

מיד לאחר המעבר בפסגת Arete du Mount Favre הצרה עד מאוד, מתחילה ירידה מהעבר השני לכיוון Lac Combal, ירידה טכנית אבל נוחה יחסית, באורך 4 ק"מ תוך איבוד גובה של 460 מטר. אני עושה אותה יחסית מהר ומגיע לתחנת ההזנה הראשונה. הקצב שלי בשלב הזה 10 דק'/ק"מ. מתעכב 5 דקות בתחנה, לא מוותר על מרק וכמה חתיכות באגט ויוצא להתחיל את הטיפוס ל- Col Chavannes הכולל 650 מטר טיפוס אנכי על 4.5 ק"מ.

התלבטות: עם כמה מים לרוץ?

בין תחנת ההזנה של Lac Combal ועד לתחנת ההזנה הבאה ב-Col du Petit Saint Bernard יש 20 ק"מ. התלבטתי עוד לפני המירוץ כמה מים לקחת איתי (כל גרם נוסף משפיע), במיוחד לאור מזג האוויר החם שהיה צפוי, והקטע הזה הדאיג אותי במיוחד. בסופו של דבר לקחתי איתי ליטר אחד (המינימום המחוייב על פי תקנון המרוץ) והימרתי על אפשרויות למילוי בדרך – אם מנחלים ואם משקתות שמזרימות מי הפשרת שלגים שממוקמות בדרך כלל בבקתות הרים וכפרים. עברתי על הציר במפת 1:20,000 וראיתי שיש לא מעט סימונים של נחלים לאורך הקטע, מה שהתברר כנכון. במהלך הירידה עד ל-Alpetta שתיתי ומלאתי פעמיים את הבקבוקים שלי מנחלים של מי הפשרת שלגים שחצו את השביל שלנו.

• טיפ: השביל שיורד מ-Col Chavannes ל- Alpetta הוא שביל אפור רחב יחסית ולא טכני בכלל, שמאפשר לפתח מהירות ולפצות על ההאטה בקצב בטיפוס ל-Col Chavannes. בנוסף, לאורך השביל יש לפחות 4-5 נחלים זורמים עם מים טובים לשתייה וישנן נקודות גישה לנחל כך שניתן למלא בקבוקים.
• טיפ: יש לוודא שמדובר במים שמגיעים וזורמים ישירות מהקרחון, ושאין עדרי פרות שרועים במעלה הנחל (דבר שעלול לגרום לזיהום של המים).

מגיע ל-Alpetta. מדובר בנקודת חצייה של העמק שלאורכו רצנו את כל הירידה האחרונה ושאותו חוצים על גבי גשרון עץ. מכאן מתחילה עליה של 400 מטר ל- Col du Petit Saint Bernard, תחנת ההזנה השניה שנמצאת בגבול איטליה-צרפת. לפני הטיפוס של 150 המטרים האחרונים יש אגם מקסים סביבו רועות פרות. שלטים של המרוץ מוצבים שם ומסמנים על איסור ריצה עם מקלות לאורך האגם, מאחר ומדובר בשמורת טבע רגישה במיוחד. (מי שנתפס נעזר במקלות מקבל קנס של 15 דקות עיכוב במקום). מסיים את העלייה ל- Col du Petit Saint Bernard ופוגש שם לראשונה את ננן.

התקתוק של המארגנים והירידה לפרטים באה לידי ביטוי גם בנושא המלווים – מערך הסעות שלם עומד לרשותם ומאפשר להם לדלג מתחנה לתחנה, תוך שהם מקבלים הודעות sms (מותנה בתשלום) לגבי התקדמות הרץ "שלהם" והשעה בה הוא צפוי להגיע לתחנה הבאה.

האגם למרגלות Bernard-Saint Petit du Col
ה-Col נמצא על ההר שמאחורי

אוכל כמו שצריך ומתדלק את התיק. אני עדיין בקצב 10 ד'/ק"מ ומאחורי 36 ק"מ וטיפוס מצטבר של 2,602 מטר. אני מגיע לכאן בשעה 12:50, כשזמן הגג לצאת מכן הוא 14:30, כך שאני בסה"כ מרוצה ובינתיים מרגיש טוב.
יוצא מ- Col du Petit Saint-Bernard, נפרד מאיטליה ומננן שמלווה אותי את ה-100 מטר המותרים לליווי ביציאה מהתחנה, ומתחיל 15 ק"מ של ירידה לכיוון Bourg Saint Maurice, הנקודה הנמוכה ביותר במירוץ, שם ממתינה תחנת ההזנה השלישית ושם מחכה לי גם ננן, הפעם עם אפשרות לחבור אלי פיסית (ב-3 תחנות ניתן למלווים לחבור אל הרץ שלהם פיסית ולעזור לו. בערכת המירוץ יש כרטיס מיוחד לכל תחנה כזו והמלווה נדרש להציג אותו בכניסה לתחנה). כאן הירידה ברובה מהירה ולא טכנית. גם כאן יש בדרך לפחות 2 שקתות עם מי הפשרת שלגים שבהם ניתן למלא בקבוקים (בשני כפרים בהם עוברים בדרך Germain Saint ו- Seez).

• טיפ: באופן כללי זו הירידה האחרונה שאינה טכנית ושבה ניתן עדיין לפתח מהירות בקלות יחסית על שבילים נוחים.
• שוב, מילוי מים אפשרי בדרך.

מגיע ל- Bourg Saint Maurice בשעה 15:04, כשזמן הגג הוא 17:00. אחרי 51 ק"מ ו-2,650 מטר טיפוס מצטבר אני עדיין מרגיש חזק אבל הטמפרטורות טיפסו ועכשיו כבר 30 מעלות.
מתיישב לאכול וננן דואג לי לכל מה שצריך. שוב מרק, באגט, תפוזים, קרקרים, סנדוויץ' וג'ל. מצפה לי אחת העליות הקשות במירוץ: טיפוס אנכי של 1,100 מטר עד ל- Fort de la Platt, שמתפרס בסה"כ על פני 5 ק"מ. זמני הגג בין 2 הנקודות מתוזמנים על ידי המארגנים ל-3 שעות (בסה"כ 5 ק"מ, מה שמרמז על הקושי הצפוי) ומשם עוד טיפוס של 400 מטר נוספים לגובה עד Col de la Forclaz. סה"כ 1,500 מטר גובה מצטבר בטיפוס אחד, ב-30 מעלות בשביל יחסית קל ולא טכני, אבל חשוף כולו לשמש, כשמיד אחריו ירידה קצרה וטיפוס טכני קשה של 200 מטר נוספים ל- Passeur Pralognan.

תחנת ההזנה ב-Bourg Saint Maurice

יוצא לדרך ומיד מרגיש עד כמה זה הולך להיות קשה. חום איימים, ולמרות שהשביל רחב וקל – השיפוע מטורף. ככל שאני עולה יותר, עוברים על פני יותר ויותר רצים בכיוון השני – יורדים למטה! אני מבין שהם החליטו לפרוש, ויורדים חזרה לתחנת ההזנה. תוך כדי הליכה אני מתחיל לתהות: מה הם יודעים שאני לא? מה לעזאזל פספסתי? מדובר בכל זאת ברצים מנוסים, כולם רצו כבר לפחות 2 אולטרות כתנאי סף להירשם למירוץ, רובם אירופאים שמכירים עליות כאלו הרבה יותר טוב ממני. מה הולך פה??
אני ממשיך לעלות, ומגלה שלכל אורך צידי השביל שרועים רצים באפיסת כוחות, חלקם מקיאים. אני וכל הרצים שעולים לידי ניגשים לכל אחד מהם לבדוק מה קרה ואם ניתן לעזור. החום הכבד גובה כאן מחיר יקר. בהמשך מתברר לי שבקטע הזה פרשו למעלה מ-200 רצים. בשלב הזה אני תוהה אם אני מתנהל נכון ויש לי מספיק כוחות (פיזיים ונפשיים) למה שמצפה לי בהמשך. רגע מאוד לא קל מנטלית, אבל מרגיש חזק נכון לעכשיו וממשיך לטפס. מגיע ל- Fort de la Platt .לפני נקודת ביקורת ועל הרצפה ליד איש הצוות אני רואה שקית מלאה בברקודים שנגזרו ממספר חזה של כאלו שכבר פרשו.

Fort de la Platte

ממלא מים בכניסה למבצר המדהים שכמו חפור בהר, וצופה על כל העמק שממנו התחלנו את הטיפוס, דופק כמה תמונות וממשיך תוך הבנה שאני רק בחצי הדרך למעלה. מגיע ל-Col de la Forclaz, לא מתעכב ויורד בירידה טכנית מאוד רק כדי להגיע לתחילת העלייה ל-Pralognan Passeur .

המשבר וההתמודדות

כאן נקודת משבר רצינית. אני די תשוש, ויודע שמחכה לי קיר של 200 מטר הפרש גבהים. לא ברור לי איך אני עולה אותו. מחליט לעצור, ולעשות הערכת מצב לפני שאני מקבל החלטות. יורד במקום, כשהשמש על הראש שלי ומטר ממני יש צל מאיזה בולדר ענק. אני לא מסוגל לזוז את המטר הזה כדי להיות בצל. אפיסת כוחות מוחלטת.
מבין שאני בעיצומו של משבר שדורש ניהול והתמודדות עם כל הכלים שיש לי. מחליט להמתין 10 דקות על השעון, לאכול סנדביץ', להוריד ג'ל ולשתות. מדבר עם עצמי ומחליט שאני חזק ושהכאבים שהגוף משדר לי כבודם במקומם מונח ושבתחנה הבאה אני עושה הערכת מצב נוספת. מסתכל על סיפור הדרך שמאובטח לי לווסט הריצה. כתבתי עליו באותיות גדולות: pain is inevitable, suffering is optional. חושב על המשפחה וכל מי שעוקב אחרי, מדמיין את שער הסיום כשאני חוצה אותו עם דגל ישראל ודגל גולני שאותו תכננתי להניף לזכרם של חברים ופקודים שאיבדתי.
אני מחליט להחליט שכרגע עם כל הכבוד אני לא סובל ויוצא לכיוון Passeur Pralognan. עלייה מרושעת עד לסכין שמיד בצידו השני ירידה מרושעת עוד יותר – טכנית לחלוטין, בין בולדרים, ללא שביל ונעשית בעזרת חבלים וכבלי מתכת שמקובעים לסלעים. לאחר 2 ק"מ של ירידה, ה"אין שביל" הופך להיות שביל נורמלי שלוקח עד לתחנת ההזנה בק"מ ה-66 ב- Cormet de Roselend, שם מחכה לי התיק שהפקדתי בזינוק עם ציוד נוסף ואוכל, ועוד יותר חשוב מזה – ננן כבר שם.

• טיפ: לתכנן ולהתנהל נכון ולעשות הכל כדי שהירידה מ- Passeur Pralognan תיעשה עוד באור יום. לרדת משם בחושך זה סיוט אחד גדול עד כדי סכנת נפשות של ממש והאטה משמעותית מאוד בקצב.

הירידה מ- Passeur Pralognan 

ההמשך, בכתבה הבאה.