ואדי רם: עולם אחר במרחק נגיעה

במרחק קצר מעבר לגבול הירדני, מסתתר לו ואדי רם ובו דיונות בצבע חמרה, צוקים מופלאים שנראים כמו לקוחים ממסע במאדים, והרבה פשטות ויופי. רבקה שדה הצטרפה ליומיים חלומיים בירדן לחוויה שאורגנה על ידי Raidlight ישראל, וחזרה לספר את המעט שאפשר להעביר במילים

כשהחושך ירד, עלינו על הטנדר החבוט, מצטופפים ומתעטפים מהקור המדברי. הירח המלא מעלינו שוטף באור את המרחב. נושמת את הואדי הקסום הזה עוד פעם אחת, אוצרת את החוויה, את המראות, עוד רגע לפני שקופצים חזרה אל השגרה הברוכה.

אז איך היה בירדן?

איך מעבירים את תחושת השקט, החופש, המרחב העצום, החול האדום, הקניון הפראי הצבעוני כל כך, את הפשטות, לחזור להרגיש את מה שצריך באמת. איך מסבירים את הנחת, בלי קליטה סלולרית אבל עם קליטה מחודדת חושית של אור זריחה, של צבעי הקשת, של ריצה לאור ירח, של חיבור אנושי פשוט בין חבורה של שמונה עשר איש ואשה מרחבי הארץ, כל אחד מתבנית מולדתו, משגרת יומו, מלאכתו ומשפחתו, שמה שמחבר בניהם הוא הרצון לנוע ולהרגיש ברגליים את העולם. וגם החיבור עם אנשים שחיים עם שתי גלביות, כאפייה ותה מתוק ולא חושבים שמשהו חסר להם. שמתרגשים מהשירים שלנו כי מוזיקה חודרת ללב.

היה כיף בירדן, היה מקסים. הכל התרחש בזרימה מופלאה יחד עם ארגון מתוקתק, ולא הורגשה סתירה בין הדברים. על המבצע הזה על כל ארגונו, פתרון בעיותיו, לפני ותוך כדי תנועה ועל הלוגסטיקה שלו, ניצח שמעון חורב מ-Raidlight ישראל, בהתנהלות שקטה ומרשימה. יחד עם אסא רשף גם הוא מ-Raidlight, שהוסיף צבע ושמחה לחוויה שלנו. שותף נוסף להרמת המסע ומוביל הריצה הוא טל שדה משדה סטודיו (גילוי נאות; בן הזוג שלי כבר 18 שנה). שלושתם יחד נתנו לכל אחד ואחת הרגשה שרואים אותם ויש להם מקום בואדי רם.

התחלנו את יום חמישי ב-8:00 בבוקר במפגש במעבר הגבול יצחק רבין הקרוב לאילת. שימו לב, כדי לטייל בירדן דרושים סוכן, מתאם ומדריך ירדניים.

לאחר שחברנו לאלה המשכנו בנסיעה משותפת של כעשר דקות במיניבוס לעקבה – עיר מעורבבת ומבולבלת בין מסורת לקדמה. במילים אחרות, יפה היא לא. שם אכלנו חומוס מצוין וקינחנו בקפה מקומי. המשכנו עד לכפר רם כ-50 דקות נסיעה. משם עלינו לטנדרים לואדי רם למחנה שלנו "Beyond Wadi Rum" או כמו שקראנו לו המחנה ליד הקשת. שם התארגנו בחדרים פשוטים עם אחלה מיטות, שמיכות ומגבות ויצאנו לריצה שהחלה אחרי הצהריים והמשיכה לאור ירח. אלה היו 18 ק"מ נינוחים ומופלאים, במהלכם חצינו קניון קטן ויפה ופגשנו בפטריה מקסימה.

חזרנו לארוחת ערב שכללה מרק עדשים, בשר, סלט ירקות ואורז צהוב. לאמיצים והנקיים יש מקלחת קרה שעושה את העבודה וממריצה את הדם. המשכנו לתוך הלילה עם אלכוהול וריקודים מקומיים.

את יום שישי פתחנו על הקשת הטבעית שמעל המחנה במופע זריחה מדהים, מהסוג שמעורר את החושים וגורם לדמעות לפרוץ. המשכנו בארוחת בוקר פשוטה: קפה, תה, לאבנה, חומוס, קרקרים, פיתות, ביצים קשות וריבה. יצאנו לריצה-טיול של כ-15 ק"מ: פתחנו בדיונה ענקית ומגניבה שנקראת "הדיונה הגדולה" ופיתחנו יכולות שונות ומצחיקות לטיפוס בחול לראש הדיונה. אחרי שלל תמונות אומנותיות חלצנו את הנעליים ורצנו למטה בשאגות אושר.

הגענו ל"קניון הרקאבאת", קניון גדול, מפעים, צבעוני ומדהים – מושלם לאוהבי טיפוס. התפתלנו והתגמשנו עם הנחל. הקניון מצריך קצת טיפוס בידיים וברגליים אבל זאת בסך הכל הליכה פשוטה – יש לעקוב אחרי הרוג׳ומים המהממים שבנה דיויד האלוף. בסופו של הקניון יש הליכה על צלע ההר במיקום גבוה, שם אפשר להעזר בחבל. מהקניון ירדנו לכפר רם, הצטיידנו קצת במכולת המקומית וממנה חזרנו אל המחנה (מרחק של 5 ק"מ) חלקנו בריצה וחלקנו בטנדר.

את שישי אחה"צ חגגנו בקבלת שבת עם גיטרה וכל השירים הכי טובים, שמסתבר שזכורים לי בעל פה מימי התיכון העליזים. כך ישבנו ושרנו ליד האח הבוערת עד חצות. איזה כיף זה לשבת ולשיר שעות, צריך לעשות את זה יותר. על הגיטרה הפליאו לנגן חובב ואסא והפכו את הערב לחלומי.

את שבת בבוקר פתחנו בזריחה קסומה ונגלה לעניינו מחזה מטורף של קשת שלמה וענקית מעל כל הואדי – מחזה נדיר ומרגש. חזרנו לארוחת בוקר. בחוץ היה גשום וקשה לצאת. שמעון ואסא הפתיעו ופינקו אותנו בשכמיות גשם, ברגע של יאללה וחוסר ויתור של המפקדים יצאנו לדרך. הגענו לפתחו של קניון היורד מהר החזאלי בו תכננו לטייל. בגלל החשש משטפון נשארנו ליד כניסתו ואז זה קרה: זה החל ברעש והגל הראשון הגיע, זכינו לראות שטפון!

אחרי התרגשות ותה בדואי מקומי המשכנו לעבר המעיין הנסתר החצוב בסלע, שם שמואל הפתיע בג׳חנון (בכל זאת שבת בבוקר). משם חזרנו למחנה, וחלקנו טיפסנו לדיונה קטנה שרק הריצה ממנה למטה היתה שווה את ההגעה לואדי רם. משם חזרה למחנה בריצה אחרונה לצד גמלים ונוף פתוח לרווחה, לא מאמינים שכל הטוב הזה כמעט ומסתיים.

״אדם אינו אלא סך החוויות שהוא צובר במהלך חייו, אין ספק שזו אחת שתכנס לפנתיאון״, (אורן שם, שם).

תודה גדולה לכל השותפים לחוויה: דיויד, אורן, שמואל, יאיר, חוסיין, ליאור, הלנה, חובב, דניאל, חיים, לימור, רותם, עידן, תגית, שמעון, אסא וטל. תודה רבה ליאיר רמן מ-high 5 שפינק בנדיבות בחטיפי אנרגיה ול-Raidlight ישראל על הפינוקים.

החוויה הבאה כבר מתוכננת אז שווה לעקוב.