מירוצים בדרך אל היעד – חלק ב'

ארי ולטמן ממשיך לשרטט את עקרונות בניית תוכנית המירוצים\אימונים שלו לקראת מירוץ היעד. איזה אילוצים צריך לקחת בחשבון ואיפה אפשר להתפשר. כתבה שנייה

בשבוע שעבר דיברנו על תכנון שלד של תוכנית אימונים, ועל כמה מהסיבות שאני בוחר ליצור תוכנית מירוצים עמוסה שתשמש אותי כמסגרת העיקרית של התוכנית הזאת.

זה נשמע פשוט, נכון? יש כמה בעיות ביישום של הרעיון הפשוט הזה. הבעיות האלה מובנות, ולא תמיד אפשרי להתגבר עליהן או להעלים אותן, אך מודעות לבעייתיות ולסיכונים תעזור להימנע מחלק מהבעיות/ טעויות בתכנון, או לפחות להקטין את הנזק הפוטנציאלי תוך התמקדות ביתרונות.

בואו ננסה למנות חלק מהבעיות האפשריות בתכנון מהסוג הזה:

1.הברור מכל – לסדר את אתגרי הביניים בסדר כרונולוגי אידאלי זה כנראה בלתי אפשרי. האתגרים האלה הם מירוצים קיימים, ולא אימון שאנחנו מארגנים עצמאית. יש עונות למירוצים שבהם יש ריכוז גבוה יחסית של אפשרויות, ויש עונות "יבשות". יש מירוצים שעשויים להיות אידאליים להתקדמות שנרצה בעוד 8 חודשים, אבל מישהו החליט משום מה לארגן אותם דווקא בעוד חודשיים. זאת בעיה לא פשוטה בכלל.
מה לעשות? התשובה היא לצערי שיש צורך להתפשר. אני אוסף את כל המירוצים שעשויים להיות רלוונטיים, ובוחר במידת האפשר מה שהגיוני ומהווה התקדמות מדורגת. איפה שזה לא ניתן לביצוע, אני מתפשר תוך מודעות מלאה, ומחשבה על מה אני אוכל בכל זאת להפיק מהמירוצים בסדר שבו אני אבצע אותם בסופו של דבר.
דוגמה לכך היא מירוץ טרנס גראן קנריה במרץ שנה שעברה – המירוץ הזה ידוע כקשה מאוד, והיווה קפיצה גדולה מדי בשבילי במרץ, אבל חשבתי שיש משמעות חיובית למירוץ קשוח במרץ – תפקידו של המירוץ היה להזכיר לי במהלך חודשי החורף שאני חייב להתחיל לקחת את האימונים ברצינות, ולעשות כל שניתן כדי להתכונן ולהגדיל במשהו את הסיכויים לסיים את המירוץ הזה. סיום המירוץ, נתן לי כמובן ביטחון ולימד אותי משהו על היכולת שלי להתגבר על קשיים וכאבים במהלך מירוץ. אבל עוד לפני זה המירוץ הזה מילא את תפקידו – אין לי ספק שלא הייתי מתאמן באותה אינטנסיביות בחודשים שלפני מרץ אם לא הייתי מחויב להשתתפות במירוץ הזה.

2. מירוצים בשביל הכיף – זוכרים את הנקודה הראשונה שכתבתי עליה כשפירטתי את היתרונות של שימוש במירוצים? ההשתתפות במירוצים שונים – בייחוד במקומות אקזוטיים ברחבי העולם היא כיף גדול, ולפחות מבחינתי – חלק משמעותי מההנאה שאני שואב מהספורט הזה. ברגע שאני פותח את הדלת לרישום משוגע למירוצים ככל העולה על דעתי ואני מוצא אותם – אין לזה סוף. יש אוסף פנטסטי של מקומות קסומים, אתגרים מטורפים, חברים למירוצים שאני רוצה להצטרף אליהם במירוצים, שזה קל מאוד להתפתות להירשם למירוצים בגלל שבא לנו להשתתף בהם. קל להיגרר לבחירה של מירוצים שאין להם תפקיד אמיתי בהכנה שלנו לקראת האתגר שבחרנו.
מה לעשות? לבחון היטב כל רעיון להשתתפות במירוץ כנגד מטרות האימונים – האם המאפיינים של המירוץ אכן מתאימים כהכנה לאתגר שלנו. להשתדל ככל הניתן להישאר ממושמעים.

3. התאמה בין אופי מירוצי ההכנה למירוץ היעד – לא תמיד ניתן למצוא מירוצים שהם באמת צעדים ברורים לקראת האתגר המרכזי מבחינת אופיים/ תוואי/ איזור גיאוגרפי וכדומה. השנה אני חשוף במיוחד לבעייה הזאת – בארקלי הוא מירוץ כזה, שקשה למצוא מירוצים הולמים כאתגרי ביניים – אין "חצי בארקלי" בשום מקום.
מה עושים? אני נאלץ לשלב בין אוסף של מירוצים שבכל אחד אוכל להתמודד עם חלק מהמאפיינים, אך לא עם התמונה הכוללת.

טיפול ברגליים אחרי 100 מייל בפורטוגל, לפני המשך לאימונים בדולומיטים. צילום: ארי ולטמן

כתבות נוספות של ארי ולטמן
כל ההתחלות קשות
3 שנים, 3 אותיות – חלק א'

4. לוגיסטיקה בין מירוצים – המירוצים השונים נותנים הרבה, ומוסיפים הרבה צבע וחוויה לדרך, אך מדובר בעבודה לא מועטה באירגון הלוגיסטיקה – איתור המירוצים, רישום, אישורים, אירגון של מעטפת טיסות, תחבורה מקומית ומלונות. מדובר בעלות לא מועטה, ולא רק פיננסית.

5. פגיעה באימונים – מתי ואיפה מתאמנים אם מתזזים בין מירוצים ברחבי העולם? אני מתייחס למירוצים כאימונים, אבל כאשר מדובר במירוץ או שניים משמעותיים cכל חודש, ובנוסף מעבר / טיסות / לוגיסטיקה, לא נשאר הרבה זמן להתאמן לקראת המירוצים האלה. ואם נכניס את נושא הטייפר – כנראה שאנחנו לא ממש, אמורים להתאמן ביניהם.
מה לעשות? כנראה שהבעיה ברמה הזאת לא תצוץ אצל רוב האנשים (שלא יבחרו בכמות כזאת של מירוצי ביניים). ראוי לציין, שכל עוד אנחנו מתייחסים למירוצים האלה בכנות כחלק מהאימונים, גם ההתייחסות לטייפר משתנה. שיחקתי הרבה עם טייפר של שבוע/ כמה ימים/ טייפר חלקי/ או מירוצים ללא טייפר או מנוחה – הכל כחלק מתהליך הלימוד והאימון. במקרה שלי, השתדלתי גם להפוך את הנסיעות למירוצים למשולבות בתקופות אימון באותו איזור.

6. עייפות עד שבירה מנטלית לפני ההגעה למירוץ היעד – אחד הנקודות העיקריות שחבריי המנוסים יותר התריעו בפניי. מירוצים סוחטים הרבה פיזית וגם נפשית. הבנייה והאנרגיות הנפשיות מסביב לכל מירוץ עשויות לסחוט מאיתנו אנרגיות חשובות שנזדקק להן במירוץ המטרה.
מה לעשות? בדומה לנקודה הקודמת, עניין של משמעת בהתייחסות למירוצים כאימונים.

לסיכום, אני מאמין שלמירוצים יש מקום אמיתי כאתגרי ביניים, וכאמצעי אימון בדרך לאתגר מטרה עיקרי. יש הרבה סיכונים ומגרעות, אך הסוד העיקרי להצלחה הוא היכולת להפריד בראש באופן ברור בין אתגר אחד מוביל שסימנו ומהווה את המצפן לאורך כל הדרך, ובין מירוצים שמשרתים את אותה המטרה. כל עוד נזכור ונזכיר לעצמנו מה המטרה של מירוצי הביניים לאורך הדרך, ונוודא שאנו מתייחסים אליהם בהתאם – כנראה שהם ישמשו אותנו היטב. אם נשגה – נשכח להתייחס אליהם נכון, או שלא נעמוד באתגר המרכזי – לפחות עשינו מה שאנחנו מאוד אוהבים בדרך, וזכינו לחוויות, לתובנות ולחברים חדשים.

[alert type=blue ]בסוף 2013 הוא שקל 120 קילו וניהל צוותי מכירות במשרדי גוגל בטוקיו. 3 שנים מאוחר יותר, ארי ולטמן היה הישראלי הראשון שסיים את מירוץ הענקים (Tor des Geants) באיטליה – אחד מאתגרי האולטרה הקשים בעולם, באורך 340 ק"מ עם 31,000 מטר טיפוס – כחלק מקבוצת הרצים הבינלאומית של חברת Montane. כשהוא ממשיך לעבר האתגר הבא, ארי לוקח אותנו איתו בהרפתקאות, מחשבות ותובנות מהדרך. הכתוב והתובנות שישותפו כאן, הינן אישיות ואינן מהוות כהמלצה לרצים אחרים. ארי משתף את סיפורו גם בעמוד הפייסבוק שלו, ובהרצאות.[/alert]