אני לא סופרוומן, אני אישה ובזכות זה אני יכולה!

"כשאישה מחליטה משהו, שום דבר לא יזיז אותה או יפריע לה להשיג את מה שהיא רוצה". מירית הידנה (ששון), טריאתלטית ואחת הנשים היחידות בישראל שצלחו את אתגר האולטראמן, בראיון מיוחד לרגל יום האישה הבינלאומי

המשפט שבכותרת שייך למירית הידנה (ששון) בת 39 אמא לגל (17) גיא (14) מיקה (10) – מאמנת עיסקית, מאמנת ריצות וכושר, וספורטאית סיבולת – טריאתלטית. מירית היא אחת הנשים היחידות בישראל שסיימו את אתגר האולטראמן. "מוזר שבעידן שלנו אנחנו עדיין מרגישות צורך לציין את יום האישה הבינלאומי. למה בעצם אנחנו צריכות אותו? כי גברים ונשים בנויים אחרת? כי עדיין לא השלמנו את מהפך השיוויון? האם אי פעם נשלים אותו? בעולם הספורט למשל רק רבע מהעוסקים בספורט הן נשים, למרות שסטטיסטית אנחנו 50% מהאוכלוסייה", אומרת מירית.

לעולם הספורט נכנסה לפני כחמש שנים כשקיבלה החלטה ששינתה את חייה. "החלטתי ללמוד איך לחיות מחדש. לאחר 17 שנות נישואין מצאתי בעצמי שוב את אותן חוזקות שהיו בי בעבר: סקרנות, בחינת גבולות, הכרה במסוגלות, שמחת חיים, צמיחה ולמידה ועוד", אומרת מירית.

"בשנת 2012 החלטתי להזיז את עצמי, התחלתי בהליכות אבל זה שיעמם נורא אז אחרי שהפרטנר שלי היה מסיים את ההליכה הייתי ממשיכה בריצה קצרה באותו המסלול. לאט לאט הריצה הפכה להיות הזמן הפרטי שלי לסדר את המגירות שבראש. המחשבות, הפחדים, לתת מקום לתחושות שצפו, לנתח דברים לעומק".

וכמה שזה היה חסר לה, היא אומרת. עם 3 ילדים בבית, משרה מלאה וציפיות עצומות של החברה מסביב שתהיה אשת איש, אמא למופת, אשת קריירה וכל זה על נעלי עקב וחיוך מרוח באודם.

איך הגעת מלרוץ בקטנה לאולטראמן – האתגר הכי קשה בישראל?

"אחד החברים הטובים שלי התאמן באותה תקופה לחצי מרתון תל אביב, ובארוחת ערב הוא תיאר איך הוא רץ 18 ק"מ וזה הדליק בי אור. החלטתי להצטרף אליו למירוץ של 5 ק"מ בעיר מגוריי נס ציונה, אבל אחרי 3 ק"מ התישבתי על המדרכה ובכיתי. היה לי מאד קשה אבל לשמחתי הוא לא וויתר ומשכנו יחד עד הסוף".

המרוץ הזה, שנקרא 'מירוץ הדגל', היה גם נקודת מפנה משמעותית עבורה. "בסיום המירוץ הבנתי כמה עוצמה יש בי, ולאיזה יכולות אני יכולה להגיע כשאני מאמינה בעצמי. הבנתי שעד היום איפשרתי לסביבה לומר לי שאני לא מסוגלת ולא כדאי לנסות. לא עוד".

מאותו מירוץ האהבה לריצה הלכה והתעצמה, היא הגדילה טווחים ואחרי כמה חודשים כבר רצה חצאי מרתונים. "לאחר סיום המרתון הראשון שלי שמעתי לראשונה על עולם אנשי הברזל. ענף הטריאתלון קסם לי מאוד – למדתי שחייה, רכשתי אופניים והתחלתי ישר מלמעלה – איש ברזל מלא! כי אם כבר מטרה אז שתהיה מטרה ראויה".

"בדרך לישראמן הראשון עברתי מספר תחרויות טריאתלון במרחקים שונים החל מאולימפי ועד חצי איש ברזל (מיקומים ראשון ושלישי בקטגוריית גיל בחצי איש ברזל). את הישראמן באילת סיימתי בזמן של 16:35 שעות. אני חושבת שהגעתי שנייה או שלישית מהסוף, אבל החלטתי שכל עוד המסלול פתוח אני ממשיכה. בסיום העניקו לי את התואר המפוקפק 'בלתי שבירה'".

תקופה קצרה לאחר מכן נחשפה לאתגר האולטראמן – 10 ק"מ שחייה, 420 ק"מ רכיבה ו 84 ק"מ ריצה. "התאמנתי לאתגר במשך 10 חודשים אינטנסיביים ובחינות חוזרות ונשנות לחוזק המנטלי והגופני, ובנובמבר האחרון סיימתי את האתגר שנמשך 3 ימים (עליו אולי אספר בכתבה אחרת)".

מה המקום של ספורט בחיים שלך?

"הספורט עבורי הוא פסיכולוג. בזכות הריצות וההקשבה הפנימית שנדרשת, כמו גם סבלנות והתמדה, מצאתי את עצמי מתמודדת וצולחת אתגרים שבעבר נראו לי גדולים ובלתי מושגים. גיליתי בעצמי יכולות שהרבה שנים לא הרשתי לעצמי לחשוב שקיימים בי".

"בתקופת האימונים לאולטראמן הצלחתי לנהל בית, משפחה, זוגיות, עבודה במשרה מלאה ועם כל זה לשלב תוכנית אימונים שנעה בין 15-28 שעות שבועיות. אז גם הבנתי שכל דבר אפשרי לביצוע אם רק רוצים אותו ומתכננים אותו נכון".

איך נראה ומרגיש החיבור של נשים וריצה מבעד לעיניים שלך?

"בשנה האחרונה התחלתי לאמן, בעיקר נשים. אני מזהה אצלן תחושות (מוכרות) של קושי להעניק לעצמן ולפרגן לעצמן. אני חווה נשים, שבדומה למה שהייתי בעבר, מבטלות את עצמן ומעניקות מעצמן אבל לא לעצמן. אני מזהה בכל אחת ואחת שאני מאמנת את עצמי בצורה כזו או אחרת".

"אני רואה איזה כוחות הן מגייסות כדי לקום לאימון בוקר בשעה 05:30 בבוקר, כשלפניהן יום רווי בעשייה, או שהן מצליחות להגיע לאימון באמצע כל הבלגן שיש בבית. כל אחת מהן היא מקור להערצה מבחינתי. אני מאמינה שכל אחת יכולה. ברגע שאישה מחליטה משהו, שום דבר לא יזיז אותה או יפריע לה להשיג את מה שהיא רוצה".

מה המודל הנשי האידאלי מבחינתך?

הרבה נשים מהוות עבורי מודל מתחומים של ספרות, פוליטיקה, ספורט ועוד, אבל אחת מהן במיוחד, אמא שלי.
לא תמיד היינו צמודות אחת לשנייה, ובצעירותי אפילו עשיתי לה את המוות. אבל תמיד תמיד היא היתה שם, תמיד דאגה לנו, היא הדבק שמאחד את המשפחה. בשקט שלה משמשת לי רשת ביטחון בתקופות הכי קשות של חיי".

מה המסר שלך לנשים?

"תקשיבי לבטן/לב לכי אחרי מה שאת מרגישה עמוק בפנים. זה בסדר כמובן לחשוב על ההשלכות, לשמוע דעות אחרות אבל בסופו של דבר – את יודעת הכי טוב מה נכון לך! וזה נכון לגבי כל דבר בחיים. ועוד עצה קטנה, תעשי כל מה שאת אוהבת, שעושה לך טוב".