JMUT – מסתבר שאפשר גם אחרת

הריצות החברתיות, שנולדו כאלטרנטיבה למירוצי השטח, מוכיחות שארגון מקצועי ואכפתי מביא איתו לא מעט רצים שמצביעים ברגליים. אתגר ה-JMUT שנערך בסוף השבוע הוא דוגמה מצויינת לאיך ריצה חברתית יכולה להפוך למירוץ. דעה

בשנים האחרונות קמות אלטרנטיבות למירוצי השטח ההמוניים בדמות ריצות חברתיות. הריצות החברתיות קמו בעיקר מתוך צורך במירוצים למרחקים ארוכים בתוואי שטח מאתגרים. המיעוט היחסי של מירוצי השטח בישראל, והצפיפות שלהם על פני לוח השנה לא תמיד מספקים, ומכאן צמחו הריצות החברתיות. ריצות אלה הן יוזמה של רצי שטח שרוצים לחלוק את החוויה עם רצים כמותם, ובהיעדר מירוצי שטח בכמות ובאיכות הרצויה, הם מרימים את הכפפה ויוזמים ריצות חברים.
ריצות חברתיות שכאלה התקיימו בשנתיים האחרונות בגולן ובדרום וזכו להצלחה רבה בקרב המכורים לטיפוס מצטבר וזמן רגליים. בעיקר הוכיחו התארגנויות אלה, שיש רעב בקרב רצי השטח לאתגרים מהסוג הזה, ואם רק מישהו היה הופך את כל הארגון הוולונטרי הזה למירוץ רשמי, כולם היו יוצאים נשכרים.

עושים "חימום" לקראת הזינוק למקצה ה-34 ק"מ

ביום שישי האחרון נערך מירוץ – טוב זה לא בדיוק עונה להגדרה של מירוץ – נקרא לזה אתגר ה-JMUT. מדובר בשלושה מקצים של ריצת שטח טכנית בהרי ירושלים: 18 ק"מ (800 מטר טיפוס), 34 ק"מ (1,500 מטר טיפוס) ו-68 ק"מ (2,800 מטר טיפוס). מה שמיוחד בריצה החברתית הזאת היא שכל כולה היתה יוזמה וארגון של אילן פריש ורומן ספיבק, רצי שטח ותיקים ומאמנים בקבוצת Summit Running & Fitness. בעלות סמלית, בלי חברת הפקה, בלי מדידת זמנים אבל עם הרבה מקצועיות ואכפתיות שהביאה לשטח לא מעט רצים.

בתור אחד שהשתתף במקצה ה-34 ק"מ, אני חייב לומר מנקודת מבט של רץ, שהארגון, הסימון בשטח והלוגיסטיקה, לא נפלו מאף מירוץ מאורגן שבו השתתפתי ואף עלו על לא מעט מירוצים. והיו לא מעט אתגרים: קל מאד להתברבר בלילה במסלול טכני שכזה אבל הסימון בשטח היה מדוייק וברור. מעבר המים בנחל שורק היה מאוייש במתנדבים ונמתחו חבלים להקל על המעבר. תחנות השתייה אויישו ע"י מתנדבים מסורים והיה בהם כל מה שצריך כדי "לתדלק" ולהמשיך בדרך. והמסלול עצמו – למי שחשב שאי אפשר למצוא כאלה אתגרים בארצנו הקטנטונת – שיחשוב שוב.

קו הסיום של ה-JMUT

ה-JMUT והריצות החברתיות שהוזכרו קודם לכן, מוכיחים שאפשר. אפשר להרים אירוע שטח מכובד, מאתגר, ומקצועי עם כל מה שצריך. אפשר לצאת מהשבלונה לפיה רק בספטמבר-אוקטובר ניתן לקיים מירוצי שטח "המוניים", ארוכים ומאתגרים. יש ביקוש הולך וגובר לאירועים מהסוג הזה, ועם ארגון נכון וצוות מקצועי ניתן להפוך את הריצות החברתיות אלה למירוצים רשמיים שיביאו עוד ועוד רצים ויפתחו עוד אופציות על לוח השנה של רץ השטח הישראלי.