עם העלייה המתמדת בכמות הרצים עלה גם הביקוש למאמני ריצה. מכיוון שחוק הספורט לא חל על תחום הריצה, אין סטנדרטים אחידים להתקבל לקורסים, בחלקם אין דרישה לנסיון בריצה ולא מבחנים. אז מי אחראי על איכות המאמנים לעתיד? המאמן שליו ברוש נותן בראש

עולם הריצה השתנה מאוד בשנים האחרונות. הקצב הפך להיות מהיר יותר, וזה לא דווקא קשור לתוצאות. מספר הרצים הולך ועולה וזה מבורך ובמקביל נוצר ביקוש למאמנים שיובילו את הרצים בדרכם ליעדים.
מאחר ואין בישראל רגולציה בכל מה שקשור לענף הריצה, למעשה כל מי שרוצה יכול לפתוח בית ספר למדריכי ריצה ולהסמיך אנשים מטעמו לאמן. מעבר לכך, דרישות הסף של הקורסים למאמנים\מדריכים הם מינימליות ביותר, דבר שגורם בין השאר לרצים עם מעט מאד נסיון לעבור את הקורסים ולקבל "הסמכה". עם מעט הנסיון הזה הם הולכים ללמד אחרים כיצד לרוץ. מכאן המדרון חלקלק. מי לוקח אחריות על איכות המאמנים?

באין חקיקה ורגולציה האחריות לאיכות המאמנים מתחילה במוסדות שמעבירים את ההכשרה, שם כדאי להתחיל בסדר האמיתי. כאשר נרשמתי לקורס מאמנים לריצות ארוכות, באתי עם נסיון של חמישה מרתונים שתי אולטרות והכשרה של מאמן כדורגל. איתי בקורס היו רצים מוכשרים שהיום הם מאמנים מצויינים ומעבירים מידע לדור הרצים החדש, אך לצידם היו גם אנשים שנרשמו ללא כל נסיון, לא עברו מבחן כניסה, סיימו את הקורס כמובן, ולכאורה מסוגלים לאמן.

אני לא טוען שרק מרתוניסטים יכולים לאמן, אלא שהיום בעידן האינסטנט וה"כוכב נולד" שבו חבר'ה רוצים להיות מאמנים עוד לפני שצברו נסיון כרצים, צריך שתנאי הקבלה יהיו קשים יותר וידרשו נסיון רב יותר מהרץ. לשם הדוגמה, יש מקומות שדורשים סף כניסה של יכולת ריצה של 10 ק"מ (לא ברור אם זה נבדק) ויש מקומות שאליהם אתה לא נדרש לבוא עם נסיון בכלל. אז מה בדיוק רף הכניסה? היכולת לשלוף כרטיס אשראי?

שלא תבינו אותי לא נכון. אני חושב שהחומר המקצועי המועבר בקורסים האלה הוא איכותי ומעבירים אותו אנשי מקצוע טובים ואפילו מעולים. אבל תסבירו לי דבר פשוט, איך מישהו שהמרחק הגדול ביותר שהוא רץ אי פעם הוא לדוגמה 10 ק"מ, יכול לאמן אחרים למרתון אם הוא לא יודע איך זה מרגיש ברגליים? האם כתיבת תוכנית אימונים היא כל מה שמאמן צריך לדעת? ומדוע בחלק מהמקומות אפילו לא בוחנים את התלמידים במבחני הסמכה בתום הקורס?

הישועה ככל הנראה לא תגיע ממשרד הספורט ומחקיקה ולכן אני קורא לכל העומדים בראש קורסים למאמנים להרים את הכפפה: הציבו רף כניסה גבוה יותר, מבחנים, דרישה לנסיון מוכח או כל דבר אחר שיביא להכשרת מאמנים איכותיים יותר. ערכו מבחני הסמכה למאמנים לעתיד. בסופו של דבר הרווח יהיה של כולם: של בתי הספר למאמנים, של המאמנים עצמם והכי חשוב של המתאמנים לעתיד.

שליו ברוש הוא מרתוניסט, אולטרה-מרתוניסט ומאמן ריצה בקבוצת Magic Runners

Email this to someonePrint this pageShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Pin on PinterestShare on LinkedInShare on VK

השארת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.